מאמר מעניין שפורסם לאחרונה בנושא "מי ראוי ומי אינו ראוי לנהל את העסק המשפחתי" בעיתון של חברת מקנזי (חברת ייעוץ גלובלית) מדווח על מחקר שנערך בקרב כ700 חברות תעשיה בנוניות (מחזורי מכירות שנתיים של 10-8 מליון דולר) בצרפת, גרמניה, אנגליה וארה"ב.
המחקר מאשש פעם נוספת את הנחות העבודה ההולכות ומשתרשות בעסקים משפחתיים ותיקים (מהדור השני ומעלה) שמנוי בן בכור ממשיך לניהול העסק אינו בהכרח המתכון הנכון להצלחה.
המחקר שנערך על ידי חברת מקנזי וחוקרים מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת לונדון בחן את מדדי איכויות הניהול החשובים של החברות כגון: יעילות, נתח שוק, גידול במכירות, וערך השוק שלהן.
הממצאים במחקר זה מצביעים על כך שביצועי החברות אותן מנהלים, מנהלים חיצוניים טובים בהרבה מביצועי החברות המנוהלות על ידי בן בכור.
יתרה מזאת עסקים המנוהלים על ידי בן בכור בגרמניה ובארה"ב משיגים תוצאות טובות יותר בצורה משמעותית לעומת ביצועי חברות במצב דומה בצרפת ובאנגליה.
רק כדי לסבר את האוזן ביצועי החברות המנוהלות על ידי מנהל חיצוני טובים בממוצע של 12% מחברות דומות המנוהלות על ידי בן בכור.
אחד ההסברים הבולטים לממצאים אלה לדברי החוקרים הוא: שהשילוב בין בעלות משפחתית וניהול מקצועי משלב את הטוב שבשני העולמות.
בעלות משפחתית מעניקה פעמים רבות למנהלים את החופש לקבל החלטות ארוכות טווח ופחות לחץ על המנהל להציג תוצאות רבעוניות מרשימות הכוללות רווחים גדולים מיידיים.
לבני המשפחה אינטרס ישיר בתוצאות החלטות המנהל החיצוני.
גיוס מנהל חיצוני מוכשר מחוץ למשפחה מרחיב את המבחר ומאפשר למנות לתפקיד את הדמות הטובה ביותר לעת הזאת לניהול העסק.
ברוב המקרים המבנה המשפחתי וצורת ההתארגנות לקליטת המנהל החיצוני מאפשרים להמשיך להשתמש במידה מתאימה בידע שנצבר על ידי בני המשפחה היכולים להמשיך ולפעול לטובת העסק בתאום מלא עם המנהל החדש. דרך זו מקטינה למינימום קונפליקטים בין בני משפחה על ביצועי ותגמול יחידי המשפחה העובדים בעסק.
מהחברות שנחקרו 44% מנוהלות על ידי בן בכור בצרפת ו 50% באנגליה.
בניגוד לממצא זה בנים בכורים מייצגים רק 30% מהמנהלים בארה"ב ובגרמניה רק 10%.
הנוהג למנות בן בכור כממשיך בניהול העסק התחיל בתקופה הפיאודלית בה בן בכור ירש את רכוש המשפחה.
בגרמניה לעומת זאת הנוהג היה לחלק את הרכוש בין כל הבנים.
כיום מס הירושה, בארצות בו הוא קיים, מגדיל בצורה משמעותית את הכדאיות לחלק את הרכוש לכל בני המשחה וליהנות מפטור ממס ליחידי היורשים.
ארה"ב היא היחידה שאינה מעניקה פטורים ליחידים.
העברה אוטומטית מובנית במסורת המשפחה של ניהול העסק לבן בכור טומנת בחובה קשיים לא מעטים:
עצם העובדה שנושא הניהול העתידי של העסק ברור למשפחה סוגר לחלוטין את היכולת לגיוס כישרונות לניהול העסק לפי אמות מידה אובייקטיביות. ליחיד היודע מראש על מינויו למנהל בהמשך, אין בדרך כלל מוטיבציה וצורך להתאמץ כדי לרכוש את ההשכלה, הידע והכישורים לעומת כאלה הצריכים להתמודד להשגת תפקיד ראוי.
ממצא בולט במחקר מצביע על כך שבחברות משפחתיות שבחרו את המנהל הממשיך מכלל בני המשפחה תואמים הביצועים לחברות המנוהלות על ידי מנהלים חיצוניים.
המחקר מאשש פעם נוספת את הנחות העבודה ההולכות ומשתרשות בעסקים משפחתיים ותיקים (מהדור השני ומעלה) שמנוי בן בכור ממשיך לניהול העסק אינו בהכרח המתכון הנכון להצלחה.
המחקר שנערך על ידי חברת מקנזי וחוקרים מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת לונדון בחן את מדדי איכויות הניהול החשובים של החברות כגון: יעילות, נתח שוק, גידול במכירות, וערך השוק שלהן.
הממצאים במחקר זה מצביעים על כך שביצועי החברות אותן מנהלים, מנהלים חיצוניים טובים בהרבה מביצועי החברות המנוהלות על ידי בן בכור.
יתרה מזאת עסקים המנוהלים על ידי בן בכור בגרמניה ובארה"ב משיגים תוצאות טובות יותר בצורה משמעותית לעומת ביצועי חברות במצב דומה בצרפת ובאנגליה.
רק כדי לסבר את האוזן ביצועי החברות המנוהלות על ידי מנהל חיצוני טובים בממוצע של 12% מחברות דומות המנוהלות על ידי בן בכור.
אחד ההסברים הבולטים לממצאים אלה לדברי החוקרים הוא: שהשילוב בין בעלות משפחתית וניהול מקצועי משלב את הטוב שבשני העולמות.
בעלות משפחתית מעניקה פעמים רבות למנהלים את החופש לקבל החלטות ארוכות טווח ופחות לחץ על המנהל להציג תוצאות רבעוניות מרשימות הכוללות רווחים גדולים מיידיים.
לבני המשפחה אינטרס ישיר בתוצאות החלטות המנהל החיצוני.
גיוס מנהל חיצוני מוכשר מחוץ למשפחה מרחיב את המבחר ומאפשר למנות לתפקיד את הדמות הטובה ביותר לעת הזאת לניהול העסק.
ברוב המקרים המבנה המשפחתי וצורת ההתארגנות לקליטת המנהל החיצוני מאפשרים להמשיך להשתמש במידה מתאימה בידע שנצבר על ידי בני המשפחה היכולים להמשיך ולפעול לטובת העסק בתאום מלא עם המנהל החדש. דרך זו מקטינה למינימום קונפליקטים בין בני משפחה על ביצועי ותגמול יחידי המשפחה העובדים בעסק.
מהחברות שנחקרו 44% מנוהלות על ידי בן בכור בצרפת ו 50% באנגליה.
בניגוד לממצא זה בנים בכורים מייצגים רק 30% מהמנהלים בארה"ב ובגרמניה רק 10%.
הנוהג למנות בן בכור כממשיך בניהול העסק התחיל בתקופה הפיאודלית בה בן בכור ירש את רכוש המשפחה.
בגרמניה לעומת זאת הנוהג היה לחלק את הרכוש בין כל הבנים.
כיום מס הירושה, בארצות בו הוא קיים, מגדיל בצורה משמעותית את הכדאיות לחלק את הרכוש לכל בני המשחה וליהנות מפטור ממס ליחידי היורשים.
ארה"ב היא היחידה שאינה מעניקה פטורים ליחידים.
העברה אוטומטית מובנית במסורת המשפחה של ניהול העסק לבן בכור טומנת בחובה קשיים לא מעטים:
עצם העובדה שנושא הניהול העתידי של העסק ברור למשפחה סוגר לחלוטין את היכולת לגיוס כישרונות לניהול העסק לפי אמות מידה אובייקטיביות. ליחיד היודע מראש על מינויו למנהל בהמשך, אין בדרך כלל מוטיבציה וצורך להתאמץ כדי לרכוש את ההשכלה, הידע והכישורים לעומת כאלה הצריכים להתמודד להשגת תפקיד ראוי.
ממצא בולט במחקר מצביע על כך שבחברות משפחתיות שבחרו את המנהל הממשיך מכלל בני המשפחה תואמים הביצועים לחברות המנוהלות על ידי מנהלים חיצוניים.
עזי גרסטנר יועץ עסקי ותיק לעסקים משפחתיים במסגרת הפועל במסגרת "גרסטנר יועצים" מקבוצת "פריצת דרך יעוץ ניהולי" ומכותבי הספר "מעסק שורד לעסק מצליח ניהול העסק ללא חריגה בבנק" מדריך שימושי לעסק הקטן והבינוני.