חוקרים אמריקאיים הצליחו לגלות מדוע דיכאון הוא גורם סיכון כל כך קטלני לחולי לב, ולמה מי שסובל ממחלת לב ובנוסף לה מדיכאון צפוי לתוחלת חיים קצרה בהרבה מחברו שנמצא בדיוק באותו מצב רפואי - אבל לא סובל ממצב רוח קודר ועגמומי.
הקשר בין מחלות לב ודיכאון לבין עלייה בתחלואה וקיצור תוחלת החיים מוכר כיום היטב בעולם הרפואה. מחקרים שנערכו בתחום הוכיחו, בין היתר, שחולים שעברו אוטם (התקף לב) וסבלו בנוסף גם מדיכאון - היו בסיכון גבוה הרבה יותר למות מוקדם בהשוואה לחבריהם ש"רק" לקו באוטם ולא היו מדוכדכים.
אולם עד היום לא היה ברור דיו הקשר בין השניים, והחוקרים תהו האם הדיכאון מפעיל מנגנונים פיסיולוגיים שמשפיעים לרעה על המצב הבריאותי והלבבי של החולה, או שישנם משתנים אחרים שמשפיעים לרעה על החולים ה"מדוכאים".
מחקר חדש, שמתפרסם בגליונו האחרון של כתב העת הנחשב JAMA (Journal of the American Medical Association), הצליח לפוגג את הערפל שבתחום, והוא קובע כי הסיבה המרכזית לכך שה"מדוכאים" חולים יותר מחבריהם, היא שהם נמנעים מלטפל בעצמם ולבצע בדייקנות את הוראות הרופא - וכך, למעשה, פוגעים בבריאותם.
המחקר עצמו נערך במרכז הרפואי VA (Veteran Affairs) שבסן פרנסיסקו, ארה"ב, והקיף 1,017 חולים לבביים עם היצרות בעורקי הלב במשך 4.8 שנים בממוצע.
החוקרים, בראשות ד"ר מארי א. וולי (Mary A. Whooley) אספו נתונים רפואיים על כל המשתתפים, וביקשו מכל אחד מהנבדקים למלא בראשית המחקר "שאלון דיכאון" שיכול לאבחן דרגות שונות של עצב ודכדוך, על פי תשובות לשורה ארוכה של שאלות.
לאחר מכן הישוו החוקרים בין שיעור התחלואה הקרדיו-וסקולרית (אי ספיקת לב, התקפי לב, שבץ מוחי וכד') לבין שיעור הדיכאון אצל כל אחד מהחולים, ומצאו כי חולים שהיו בדיכאון בתחילת המחקר סבלו ממספר גדול יותר ב-50% (!) של אירועים לבביים, בהשוואה לחולים לא-דיכאוניים (10% לעומת 6.7%).
גם כאשר החוקרים לקחו בחשבון את חומרת המחלה הלבבית בתחילת המחקר ו"ניטרלו" את המשתנה הזה מהמשוואה, עדיין נמצאה עלייה של 31% באירועים לבביים אצל ה"מדוכאים".
המסקנות הללו לא הפתיעו את החוקרים, והן עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים שנערכו בתחום, ועם הנסיון הקליני הקשור לחולי לב. אולם כאן הם ביקשו להבין את המנגנון המדוייק שגורם לתחלואה ותמותה גבוהים יותר אצל החולים שסובלים מדיכאון.
ניתוח הנתונים גילה כי התחלואה העודפת נגרמת כתוצאה מכך שהחולים "שוקעים" לתוך הדיכאון, ואינם מבצעים את ההנחיות הרפואיות שקיבלו, כמו נטילת תרופות, הקפדה על דיאטה דלת שומנים וביצוע סדיר של פעילות גופנית.
החוקרים גילו כי אפילו חוסר הפעילות הגופנית לבדו, שמאפיין מטופלים הסובלים מדיכאון, מעלה ב-44% את הסיכון למחלות לב. וזה עוד בלי שדיברנו על הנזק הבריאותי שנגרם לחולים כאשר הם אינם נוטלים את התרופות שנרשמו להם, ולא מקפידים על תזונה נאותה.
במסקנות המחקר קובעים החוקרים כי ניתן להפחית מאוד את התחלואה והתמותה של חולי לב מדוכאים, באמצעות שורה של שינויים התנהגותיים, כמו ביצוע סדיר של פעילות ספורטיבית.
נראה כי חולה לב שנמצא בדיכאון צריך להדליק נורה אדומה אצל הרופאים המטפלים בו ואצל בני משפחתו, שכן כיום יש לדיכאון שורה ארוכה של טיפולים תרופתיים מוצלחים, בייחוד תרופות ממשפחת ה-SSRI, כדוגמת "פרוזאק", "סרוקסאט" ו"ציפרלקס", שניתן לקבל אצל כל רופא משפחה בקופות החולים.
2/12/2008
הקשר בין מחלות לב ודיכאון לבין עלייה בתחלואה וקיצור תוחלת החיים מוכר כיום היטב בעולם הרפואה. מחקרים שנערכו בתחום הוכיחו, בין היתר, שחולים שעברו אוטם (התקף לב) וסבלו בנוסף גם מדיכאון - היו בסיכון גבוה הרבה יותר למות מוקדם בהשוואה לחבריהם ש"רק" לקו באוטם ולא היו מדוכדכים.
אולם עד היום לא היה ברור דיו הקשר בין השניים, והחוקרים תהו האם הדיכאון מפעיל מנגנונים פיסיולוגיים שמשפיעים לרעה על המצב הבריאותי והלבבי של החולה, או שישנם משתנים אחרים שמשפיעים לרעה על החולים ה"מדוכאים".
מחקר חדש, שמתפרסם בגליונו האחרון של כתב העת הנחשב JAMA (Journal of the American Medical Association), הצליח לפוגג את הערפל שבתחום, והוא קובע כי הסיבה המרכזית לכך שה"מדוכאים" חולים יותר מחבריהם, היא שהם נמנעים מלטפל בעצמם ולבצע בדייקנות את הוראות הרופא - וכך, למעשה, פוגעים בבריאותם.
המחקר עצמו נערך במרכז הרפואי VA (Veteran Affairs) שבסן פרנסיסקו, ארה"ב, והקיף 1,017 חולים לבביים עם היצרות בעורקי הלב במשך 4.8 שנים בממוצע.
החוקרים, בראשות ד"ר מארי א. וולי (Mary A. Whooley) אספו נתונים רפואיים על כל המשתתפים, וביקשו מכל אחד מהנבדקים למלא בראשית המחקר "שאלון דיכאון" שיכול לאבחן דרגות שונות של עצב ודכדוך, על פי תשובות לשורה ארוכה של שאלות.
לאחר מכן הישוו החוקרים בין שיעור התחלואה הקרדיו-וסקולרית (אי ספיקת לב, התקפי לב, שבץ מוחי וכד') לבין שיעור הדיכאון אצל כל אחד מהחולים, ומצאו כי חולים שהיו בדיכאון בתחילת המחקר סבלו ממספר גדול יותר ב-50% (!) של אירועים לבביים, בהשוואה לחולים לא-דיכאוניים (10% לעומת 6.7%).
גם כאשר החוקרים לקחו בחשבון את חומרת המחלה הלבבית בתחילת המחקר ו"ניטרלו" את המשתנה הזה מהמשוואה, עדיין נמצאה עלייה של 31% באירועים לבביים אצל ה"מדוכאים".
המסקנות הללו לא הפתיעו את החוקרים, והן עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים שנערכו בתחום, ועם הנסיון הקליני הקשור לחולי לב. אולם כאן הם ביקשו להבין את המנגנון המדוייק שגורם לתחלואה ותמותה גבוהים יותר אצל החולים שסובלים מדיכאון.
ניתוח הנתונים גילה כי התחלואה העודפת נגרמת כתוצאה מכך שהחולים "שוקעים" לתוך הדיכאון, ואינם מבצעים את ההנחיות הרפואיות שקיבלו, כמו נטילת תרופות, הקפדה על דיאטה דלת שומנים וביצוע סדיר של פעילות גופנית.
החוקרים גילו כי אפילו חוסר הפעילות הגופנית לבדו, שמאפיין מטופלים הסובלים מדיכאון, מעלה ב-44% את הסיכון למחלות לב. וזה עוד בלי שדיברנו על הנזק הבריאותי שנגרם לחולים כאשר הם אינם נוטלים את התרופות שנרשמו להם, ולא מקפידים על תזונה נאותה.
במסקנות המחקר קובעים החוקרים כי ניתן להפחית מאוד את התחלואה והתמותה של חולי לב מדוכאים, באמצעות שורה של שינויים התנהגותיים, כמו ביצוע סדיר של פעילות ספורטיבית.
נראה כי חולה לב שנמצא בדיכאון צריך להדליק נורה אדומה אצל הרופאים המטפלים בו ואצל בני משפחתו, שכן כיום יש לדיכאון שורה ארוכה של טיפולים תרופתיים מוצלחים, בייחוד תרופות ממשפחת ה-SSRI, כדוגמת "פרוזאק", "סרוקסאט" ו"ציפרלקס", שניתן לקבל אצל כל רופא משפחה בקופות החולים.
2/12/2008
שחל טלרפואה - רפואת העתיד פועלת כבר היום, בעשרות אלפי בתים בישראל
עשרות אלפי המנויים של שחל מצוידים במכשור טלרפואי מהמתקדמים בעולם, ההופך את האבחון מהבית לפשוט וידידותי. האמצעים הטכנולוגים העומדים היום לרשות הטלרפואה מאפשרים לצוות הרפואי מעקב שוטף אחרי מצבו של המנוי, בארץ או בעולם.
התקף לב | מחלות לב
עשרות אלפי המנויים של שחל מצוידים במכשור טלרפואי מהמתקדמים בעולם, ההופך את האבחון מהבית לפשוט וידידותי. האמצעים הטכנולוגים העומדים היום לרשות הטלרפואה מאפשרים לצוות הרפואי מעקב שוטף אחרי מצבו של המנוי, בארץ או בעולם.
התקף לב | מחלות לב
