בהתיחס למאמר של עפרה אידלמן ב"הארץ אונליין"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1117817.html
לפי קביעת בית המשפט -
צלם שצילום דמות ציבורית במקום ציבורי - לא יצר דבר שיש לו זכות יוצרים עליו,
פסיקה חסרת משמעות?
לא בדיוק,
המשמעות היא שהיום אני יכול לקחת כל צילום שצולם למשל ע"י לשכת העיתונות הממשלתית או ע"י צלם פרטי ולהעלות אותו ולפרסם אותו בכל אתר פרטי או בכל פירסום ולא לשלם עליו כסף ליוצר ואפילו לא לתת לו קרדיט,
אז אולי מישהוא יכול לתת לי סיבה למה שצלם בכלל ילך לעבוד בעיתונות?
צילום עיתונות זה כבר מזמן לא מה שהיה, מי שזוכר את "העולם הזה" יודע על מה מדובר , נכון, כתבות שערוריות, כולם אהבו לשנוא אותו , אבל העיתון הזההביא לנו את טובי הכתבים וטובי צלמי העיתונות של המדינה ,
היום עם בעיות התקציב והתחרות שבין העתונים, ובנוסף זה שלכול אחד יש מצלמה וכל טלפון מצלם פשוט לא כדאי לעיתון להחזיק צלם מערכת ,
כל עובר אורח הוא צלם עיתונות פוטנציאלי בחינם- ורואים את הרמה הנמוכה מעל דפי העיתונים,
תוסיפו לזה שלצלם לא יהיו זכויות על היצירה שלו וסתמתם את הגולל על צילום העיתונות הקצועי,
הקביעה -
"השופט ישעיהו שנלר .. קבע כי יש להבחין בין תצלום שבוים על ידי הצלם לבין תצלום שנשואו הוא נחלת הכלל."
היא חוסר הבנה בנושאי אמנות , אם זה לא בוים זה לא אמנות , זה אומר שגם ציור מופשט זה לא אמנות, אילתור ג'אז זה לא אמנות ואילתור שירה זה לא אמנות, למעשה כל יצירה שבאה מהדימיון באופן ישיר זה לא אמנות,
בהמשך -
מדונה - זה אישיות ציבורית? לאונרד כהן - אישיות ציבורית?
מה מונע ממני לצלם את ההופעה שלהם בפרק או באיצטדיון ולהפיץ אותה לכל המרבה בתשלום?
כל ההופעות באמפי קיסריה, - פוליקר, דאלארס ואחרים - אין זכויות יוצרים?
וכל זה כדי להצדיק חברה ממשלתית שגזלה מאדם פרטי את זכויותיו,
מה שהכי מעניין בסיפור זה -
צלמי העיתונות שותקים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1117817.html
לפי קביעת בית המשפט -
צלם שצילום דמות ציבורית במקום ציבורי - לא יצר דבר שיש לו זכות יוצרים עליו,
פסיקה חסרת משמעות?
לא בדיוק,
המשמעות היא שהיום אני יכול לקחת כל צילום שצולם למשל ע"י לשכת העיתונות הממשלתית או ע"י צלם פרטי ולהעלות אותו ולפרסם אותו בכל אתר פרטי או בכל פירסום ולא לשלם עליו כסף ליוצר ואפילו לא לתת לו קרדיט,
אז אולי מישהוא יכול לתת לי סיבה למה שצלם בכלל ילך לעבוד בעיתונות?
צילום עיתונות זה כבר מזמן לא מה שהיה, מי שזוכר את "העולם הזה" יודע על מה מדובר , נכון, כתבות שערוריות, כולם אהבו לשנוא אותו , אבל העיתון הזההביא לנו את טובי הכתבים וטובי צלמי העיתונות של המדינה ,
היום עם בעיות התקציב והתחרות שבין העתונים, ובנוסף זה שלכול אחד יש מצלמה וכל טלפון מצלם פשוט לא כדאי לעיתון להחזיק צלם מערכת ,
כל עובר אורח הוא צלם עיתונות פוטנציאלי בחינם- ורואים את הרמה הנמוכה מעל דפי העיתונים,
תוסיפו לזה שלצלם לא יהיו זכויות על היצירה שלו וסתמתם את הגולל על צילום העיתונות הקצועי,
הקביעה -
"השופט ישעיהו שנלר .. קבע כי יש להבחין בין תצלום שבוים על ידי הצלם לבין תצלום שנשואו הוא נחלת הכלל."
היא חוסר הבנה בנושאי אמנות , אם זה לא בוים זה לא אמנות , זה אומר שגם ציור מופשט זה לא אמנות, אילתור ג'אז זה לא אמנות ואילתור שירה זה לא אמנות, למעשה כל יצירה שבאה מהדימיון באופן ישיר זה לא אמנות,
בהמשך -
מדונה - זה אישיות ציבורית? לאונרד כהן - אישיות ציבורית?
מה מונע ממני לצלם את ההופעה שלהם בפרק או באיצטדיון ולהפיץ אותה לכל המרבה בתשלום?
כל ההופעות באמפי קיסריה, - פוליקר, דאלארס ואחרים - אין זכויות יוצרים?
וכל זה כדי להצדיק חברה ממשלתית שגזלה מאדם פרטי את זכויותיו,
מה שהכי מעניין בסיפור זה -
צלמי העיתונות שותקים
אזרח קטן במדינה קטנה
