כל שעה, כל דקה, מתקיים דיאלוג בין הגוף והנפש. לא תמיד אנו קשובים אליו, לא תמיד נבין שהיציאה שלנו מאיזון, נפשי או גופני, קשורה גם לחוסר הקשב הזה. פיתוח המודעות לקשר בלתי ניתק זה, ממקדת את תשומת הלב, את ההקשבה הכל כך חשובה, לדיאלוג זה.
מה מסתתר מאחורי התחושות שאנחנו חווים במהלך החיים?
האם התחושות והחוויות משפיעות ומותירות חותם על גופינו?
האם הכאב הוא רק פיזי, או מדוע דווקא הכתף הימנית היא שכואבת לי? האם לכאב יש מה לומר לי?
מדוע אני קמה עייפה כל כך? מה, לכל הרוחות, הגוף שלי רוצה ממני?
מהו הדיאלוג בין הגוף והנפש?
הגוף מתנהל על ידי פקודות.
המוח פוקד על הזזת היד והיד זזה.
המוח מכוון על ידי החושים שלנו המושפעים מהניסיון, עיבוד נתונים וכח הרצון שלנו.
הרצון, ברוב הפעמים, הוא בבסיסו של התהליך.
אנחנו רוצים אובייקט כל שהוא - הרצון נוצר על ידי ידיעה.
הידיעה מגיעה ממקום של חושים או ממקום של ידע.
הידע גם הוא מוזן על ידי החושים (ראיתי את... נגעתי ב... הרחתי את... טעמתי את.. - תחושות הגוף) ועיבוד נתונים ( "קראתי על, שמעתי על... )
לדוגמא במשפט, " אני צמאה" - התחושה מגיעה מתוך הגוף, זו ידיעה סובייקטיבית , שאין לה בהכרח ביטוי חיצוני והיא מתורגמת ל- "אני רוצה/צריכה לשתות".
עכשיו, כשיש לנו מטרה, מתחילה התנועה הפיזית שלנו במרחב כך שנשיג ונמלא את רצוננו.
התנועה הפיזית ממוקדת במטרה להגשים רצון, ופועלת כתוצאה מפקודות המוח, כלומר, אני אלך ואנוע במרחב כדי להביא לעצמי שתיה, כדי להרוות את הצמא.
התנהלות פיזית נוספת של הגוף קשורה להבעת הרגשות. הרגשות הן משהו פנימי, לא תמיד מוגדר, אבל יש לנו מודעות אליהן. אולם הבעת הרגשות היא כבר פעולה מוחצנת.
כאשר אנחנו כועסים, שמחים, עצובים, אוהבים וכו' מתלווים לרגשות הבעות פנים ותנועות גוף המביעות את הרגש הספציפי אותו אנו חשים.
לכל אדם תבנית גופנית ורגשית הייחודית לו, ויכולת אישית משלו להביע את רגשותיו, למרות שישנן, כמובן, הבעות ופעולות המשותפות לבני האדם ונקראות כקוד מוסכם לרגשות מסויימים, המקובלים על ידי כולנו.
כאשר אנחנו כולאים את הרגש בגוף הפיסי, ולא מביעים אותו - גם זו פעולה. פעולה של כליאת רגשות המתבטאת במאמץ המתנגד להבעה.
אז יש לנו גוף ויש לנו נפש. האמנם? והרי הרגש, שאמרנו שהוא חלק מהנפש, מתעורר וקיים בגוף. מכאן, הרגשות מותירים את חותמם בגופנו מרגע היווצרותנו ולאורך כל חיינו. פעולת החותם או ה"תיוק" נעשית, בגוף הפיסי, על כל חלקיו.
שמירה ואכסון החוויה הרגשית בגוף היא בתיאום מלא עם הרגשות שעברו עלינו בעת האירוע, גם אם הזיכרון שלנו מקבל עיבוד אחר עם הזמן.
חוויות וזיכרונות של ילד בן 3 נשמרו בגוף בדיוק מאותה זווית ראיה של ילד בן 3.
אלו הם 'הילדים הקפואים', 'החוויות הקפואות' , או המסקנות שלנו שנותרו מאותו אירוע ושלא השתנו.
אלו הם 'דפי ההיסטוריה' הרגשית/חוויתית שלנו שמנחים אותנו במהלך חיינו.
בהיווצרה, תבנית 'דפי ההיסטוריה' [הילד הקפוא] מעצבת ונשמרת בגוף שלנו, חיצונית היא מתבטאת במערך השרירים והשלד.
מכאן שהיציבה שלנו והופעתנו החיצונית, זו המושפעת מכיווץ והרפיה של שרירים מושפעת מהחוויות ההיסטוריות שלנו, מהילדים הקפואים והחוויות הקפואות השמורות בתוך גופנו.
אולם, כפי שאנחנו יודעים, גם מהתבוננות בהורינו,חלק מעיצוב הגוף הפיסי הוא גנטי. האם יש השפעה הפוכה - האם השלד והשרירים, המסגרת הגנטית כפי שנולדנו בה משפיעה על הרגשות שלנו?
מסתבר שכן.
תבניות פנים וגוף מסוימים מעבירים מסר ייחודי.
לדוגמא: פנים עם עיניים קרובות ועגולות [דומות לעיני תינוק] יביעו מסר של תמימות.
פנים עם עיניים רחוקות וקטנות יביעו מסר של חשדנות או חוסר אמון.
כתפיים רחבות יביעו מסר של "אני כאן" יש על מי לסמוך.
כתפיים צרות יביעו מסר של חולשה.
השפעת התגובה הטבעית הראשונית של אנשים כלפינו, תשפיע על החוויות הרגשיות השייכות לעולם הפנימי שלנו. כלומר המסר של העולם כלפינו מושפע גם מאיך שאנחנו נראים או מצטיירים למתבונן.
כאשר מתבוננים על אופן ההשפעה של תגובות אנשים כלפי אדם המשדר 'הופעה חזקה' ואדם המשדר 'הופעה חלשה' נבחין שכל אחד משני הטיפוסים, יבנה לעצמו תמונת עולם פנימית שונה המסתמכת על תגובות האנשים הללו כלפיו.
לסיכום, קיימת סימביוזה הדוקה והדדית בין הגוף והנפש. הגוף תורם מבנה ראשוני, איתו אנחנו נולדים.
המשך התפתחות המבנה הפיסי, תלויה בגנטיקה ובו זמנית בהשפעה העצומה של החוויות והרגשות המתרחשות במהלך חיינו.
הנפש מצידה משפיעה על הגוף בחותם שהיא משאירה בו על ידי החוויות והתחושות המשפיעות על היציבה הפיסית של הגוף ועל דרכי הביטוי שלנו כלפי העולם.
וכל מה שעלינו לזכור הם כמה ביטויים, המעידים על הקשר הזה מימים ימימה, כגון: מוסר כליות, לב שבור, פרפרים בבטן....
אדוה גולני עובד
http://www.דרך-גוף-נפש.com/
מה מסתתר מאחורי התחושות שאנחנו חווים במהלך החיים?
האם התחושות והחוויות משפיעות ומותירות חותם על גופינו?
האם הכאב הוא רק פיזי, או מדוע דווקא הכתף הימנית היא שכואבת לי? האם לכאב יש מה לומר לי?
מדוע אני קמה עייפה כל כך? מה, לכל הרוחות, הגוף שלי רוצה ממני?
מהו הדיאלוג בין הגוף והנפש?
הגוף מתנהל על ידי פקודות.
המוח פוקד על הזזת היד והיד זזה.
המוח מכוון על ידי החושים שלנו המושפעים מהניסיון, עיבוד נתונים וכח הרצון שלנו.
הרצון, ברוב הפעמים, הוא בבסיסו של התהליך.
אנחנו רוצים אובייקט כל שהוא - הרצון נוצר על ידי ידיעה.
הידיעה מגיעה ממקום של חושים או ממקום של ידע.
הידע גם הוא מוזן על ידי החושים (ראיתי את... נגעתי ב... הרחתי את... טעמתי את.. - תחושות הגוף) ועיבוד נתונים ( "קראתי על, שמעתי על... )
לדוגמא במשפט, " אני צמאה" - התחושה מגיעה מתוך הגוף, זו ידיעה סובייקטיבית , שאין לה בהכרח ביטוי חיצוני והיא מתורגמת ל- "אני רוצה/צריכה לשתות".
עכשיו, כשיש לנו מטרה, מתחילה התנועה הפיזית שלנו במרחב כך שנשיג ונמלא את רצוננו.
התנועה הפיזית ממוקדת במטרה להגשים רצון, ופועלת כתוצאה מפקודות המוח, כלומר, אני אלך ואנוע במרחב כדי להביא לעצמי שתיה, כדי להרוות את הצמא.
התנהלות פיזית נוספת של הגוף קשורה להבעת הרגשות. הרגשות הן משהו פנימי, לא תמיד מוגדר, אבל יש לנו מודעות אליהן. אולם הבעת הרגשות היא כבר פעולה מוחצנת.
כאשר אנחנו כועסים, שמחים, עצובים, אוהבים וכו' מתלווים לרגשות הבעות פנים ותנועות גוף המביעות את הרגש הספציפי אותו אנו חשים.
לכל אדם תבנית גופנית ורגשית הייחודית לו, ויכולת אישית משלו להביע את רגשותיו, למרות שישנן, כמובן, הבעות ופעולות המשותפות לבני האדם ונקראות כקוד מוסכם לרגשות מסויימים, המקובלים על ידי כולנו.
כאשר אנחנו כולאים את הרגש בגוף הפיסי, ולא מביעים אותו - גם זו פעולה. פעולה של כליאת רגשות המתבטאת במאמץ המתנגד להבעה.
אז יש לנו גוף ויש לנו נפש. האמנם? והרי הרגש, שאמרנו שהוא חלק מהנפש, מתעורר וקיים בגוף. מכאן, הרגשות מותירים את חותמם בגופנו מרגע היווצרותנו ולאורך כל חיינו. פעולת החותם או ה"תיוק" נעשית, בגוף הפיסי, על כל חלקיו.
שמירה ואכסון החוויה הרגשית בגוף היא בתיאום מלא עם הרגשות שעברו עלינו בעת האירוע, גם אם הזיכרון שלנו מקבל עיבוד אחר עם הזמן.
חוויות וזיכרונות של ילד בן 3 נשמרו בגוף בדיוק מאותה זווית ראיה של ילד בן 3.
אלו הם 'הילדים הקפואים', 'החוויות הקפואות' , או המסקנות שלנו שנותרו מאותו אירוע ושלא השתנו.
אלו הם 'דפי ההיסטוריה' הרגשית/חוויתית שלנו שמנחים אותנו במהלך חיינו.
בהיווצרה, תבנית 'דפי ההיסטוריה' [הילד הקפוא] מעצבת ונשמרת בגוף שלנו, חיצונית היא מתבטאת במערך השרירים והשלד.
מכאן שהיציבה שלנו והופעתנו החיצונית, זו המושפעת מכיווץ והרפיה של שרירים מושפעת מהחוויות ההיסטוריות שלנו, מהילדים הקפואים והחוויות הקפואות השמורות בתוך גופנו.
אולם, כפי שאנחנו יודעים, גם מהתבוננות בהורינו,חלק מעיצוב הגוף הפיסי הוא גנטי. האם יש השפעה הפוכה - האם השלד והשרירים, המסגרת הגנטית כפי שנולדנו בה משפיעה על הרגשות שלנו?
מסתבר שכן.
תבניות פנים וגוף מסוימים מעבירים מסר ייחודי.
לדוגמא: פנים עם עיניים קרובות ועגולות [דומות לעיני תינוק] יביעו מסר של תמימות.
פנים עם עיניים רחוקות וקטנות יביעו מסר של חשדנות או חוסר אמון.
כתפיים רחבות יביעו מסר של "אני כאן" יש על מי לסמוך.
כתפיים צרות יביעו מסר של חולשה.
השפעת התגובה הטבעית הראשונית של אנשים כלפינו, תשפיע על החוויות הרגשיות השייכות לעולם הפנימי שלנו. כלומר המסר של העולם כלפינו מושפע גם מאיך שאנחנו נראים או מצטיירים למתבונן.
כאשר מתבוננים על אופן ההשפעה של תגובות אנשים כלפי אדם המשדר 'הופעה חזקה' ואדם המשדר 'הופעה חלשה' נבחין שכל אחד משני הטיפוסים, יבנה לעצמו תמונת עולם פנימית שונה המסתמכת על תגובות האנשים הללו כלפיו.
לסיכום, קיימת סימביוזה הדוקה והדדית בין הגוף והנפש. הגוף תורם מבנה ראשוני, איתו אנחנו נולדים.
המשך התפתחות המבנה הפיסי, תלויה בגנטיקה ובו זמנית בהשפעה העצומה של החוויות והרגשות המתרחשות במהלך חיינו.
הנפש מצידה משפיעה על הגוף בחותם שהיא משאירה בו על ידי החוויות והתחושות המשפיעות על היציבה הפיסית של הגוף ועל דרכי הביטוי שלנו כלפי העולם.
וכל מה שעלינו לזכור הם כמה ביטויים, המעידים על הקשר הזה מימים ימימה, כגון: מוסר כליות, לב שבור, פרפרים בבטן....
אדוה גולני עובד
http://www.דרך-גוף-נפש.com/
אדוה גולני עובד - דרך הגוף והנפש
adva_go@walla.com
http://www.דרך-גוף-נפש.com/
טיפולים אישיים הרצאות וסדנאות
adva_go@walla.com
http://www.דרך-גוף-נפש.com/
טיפולים אישיים הרצאות וסדנאות
