הקושי להתנתק מהרווקות רגע לפני החתונה...
למי לא מאיתנו הבנות והבנים היו קצת חרדות לפני החתונה? הרי זה ברור שיש אבל לא רבים מוכנים להודות בכך, אני החלטתי שכן ולכן אני כותבת את המאמר הזה.
כן, עוד שבוע! רשמית מעכשיו וכן, אני די מתרגשת, אבל לא בהגזמה. (אני אמורה להגזים? לא יודעת). עוד שבוע בעלי לעתיד והמאורס העכשווי יענוד את הטבעת. אבל עד אז.. עד אז אני תקועה עם העניין של מסיבת רווקות. ובכןעד היום אני לא יודעת אם חוגגים לי את זה שאני עומדת להיפרד מהחיים החופשיים רווי האלכוהול והמסיבות וכל מיני דייטים לא מוצלחים, או את זה שאני חוגגת למען חברותיי הרווקות, שהן - מה לעשות - עדיין כאלה. ועדיין נהנות. מלחיצה אותי המחשבה שביום מן הימים (הלא כאלה רחוקים) אני אצטרך להחליף טיטולים, לשמוע צווחות בלתי פוסקות, וגם - לסבול מלילות ללא שינה. אני! שישנה 17 שעות מתוך 24 שעות ביממה! איך אני אוכל לעשות את זה? (עזבו את העזרה מהבעל. ומהאמא. ומהשכנה. ומהדודה. עזבו את הכל. פשוט: איך??).
והנה אנחנו במסיבה שלי. גרפולוגית חיננית קידמה את פניי בביתי, והחברות הנאמנות והמצחיקות שולחות לי מבטי תוכחה. לאחר שהגרפולוגית נתנה את דברתה לכמה מחברותיי, היא הקדישה לי את כבודה וכפירוש לכתב-ידי היא אמרה לי:"את נוטה לקחת דברים יותר מדי ללב". אני? ללב?! בעצם..יש בזה משהו. נכון! הנה אני פה, עם סדנא נחמדה ו... משחקי הפעלה. עם שוקולדים פלוס אלכוהול פלוס שוקולדים פלוס מרשמלו פלוס פירות פלוס נשיקה צרפתית עם חברה. הלו! בנות! כאילו, אני עומדת להתחתן... את הנטייה המינית שלי כבר בחרתי ממזמן... אבל עדיין, אני לא יכולה להכחיש - הבנות השקיעו. באמת השקיעו. עובדה שהייתה לי אחלה מסיבת רווקות. נראה לי אני אזכור אותה יותר מהחתונה-עצמה. חתונה.. אלוהים. אני לא מאמינה שאני תכלס עומדת להתחתן. רק הרגע צחקתי על מיקי והפוזות שלו מכיתה י"ב...וואי, אני אהיה נשואה. וגברים ייבהלו כשישמעו את זה. ואני לא אוכל להתחיל עם השיפוצניק יותר. והנהג מונית יירתע על בטוח. זהו, אני מחוקה מהעולם הזה. עד ששמרית נכנסה אליי הביתה בדרכה האופיינית כרוח סערה. "תשמעי, אני לא יכולה יותר! מסתבר שגיל הזה שאמרתי לך שהכרתי שבוע שעבר - ממש יורק כשהוא מדבר! מה אני אעשה? נמאס ..."
אח איזה כיף, שאני לא זאת שבאה ומקטרת ושופכת בפניה את הדייטים הכושלים. איזה כיף. שכבר עשו לי מסיבת רווקות ועוד שלושה ימים - יש חתונה!!
למי לא מאיתנו הבנות והבנים היו קצת חרדות לפני החתונה? הרי זה ברור שיש אבל לא רבים מוכנים להודות בכך, אני החלטתי שכן ולכן אני כותבת את המאמר הזה.
כן, עוד שבוע! רשמית מעכשיו וכן, אני די מתרגשת, אבל לא בהגזמה. (אני אמורה להגזים? לא יודעת). עוד שבוע בעלי לעתיד והמאורס העכשווי יענוד את הטבעת. אבל עד אז.. עד אז אני תקועה עם העניין של מסיבת רווקות. ובכןעד היום אני לא יודעת אם חוגגים לי את זה שאני עומדת להיפרד מהחיים החופשיים רווי האלכוהול והמסיבות וכל מיני דייטים לא מוצלחים, או את זה שאני חוגגת למען חברותיי הרווקות, שהן - מה לעשות - עדיין כאלה. ועדיין נהנות. מלחיצה אותי המחשבה שביום מן הימים (הלא כאלה רחוקים) אני אצטרך להחליף טיטולים, לשמוע צווחות בלתי פוסקות, וגם - לסבול מלילות ללא שינה. אני! שישנה 17 שעות מתוך 24 שעות ביממה! איך אני אוכל לעשות את זה? (עזבו את העזרה מהבעל. ומהאמא. ומהשכנה. ומהדודה. עזבו את הכל. פשוט: איך??).
והנה אנחנו במסיבה שלי. גרפולוגית חיננית קידמה את פניי בביתי, והחברות הנאמנות והמצחיקות שולחות לי מבטי תוכחה. לאחר שהגרפולוגית נתנה את דברתה לכמה מחברותיי, היא הקדישה לי את כבודה וכפירוש לכתב-ידי היא אמרה לי:"את נוטה לקחת דברים יותר מדי ללב". אני? ללב?! בעצם..יש בזה משהו. נכון! הנה אני פה, עם סדנא נחמדה ו... משחקי הפעלה. עם שוקולדים פלוס אלכוהול פלוס שוקולדים פלוס מרשמלו פלוס פירות פלוס נשיקה צרפתית עם חברה. הלו! בנות! כאילו, אני עומדת להתחתן... את הנטייה המינית שלי כבר בחרתי ממזמן... אבל עדיין, אני לא יכולה להכחיש - הבנות השקיעו. באמת השקיעו. עובדה שהייתה לי אחלה מסיבת רווקות. נראה לי אני אזכור אותה יותר מהחתונה-עצמה. חתונה.. אלוהים. אני לא מאמינה שאני תכלס עומדת להתחתן. רק הרגע צחקתי על מיקי והפוזות שלו מכיתה י"ב...וואי, אני אהיה נשואה. וגברים ייבהלו כשישמעו את זה. ואני לא אוכל להתחיל עם השיפוצניק יותר. והנהג מונית יירתע על בטוח. זהו, אני מחוקה מהעולם הזה. עד ששמרית נכנסה אליי הביתה בדרכה האופיינית כרוח סערה. "תשמעי, אני לא יכולה יותר! מסתבר שגיל הזה שאמרתי לך שהכרתי שבוע שעבר - ממש יורק כשהוא מדבר! מה אני אעשה? נמאס ..."
אח איזה כיף, שאני לא זאת שבאה ומקטרת ושופכת בפניה את הדייטים הכושלים. איזה כיף. שכבר עשו לי מסיבת רווקות ועוד שלושה ימים - יש חתונה!!
