חינה - המשמעות של החגיגה לפי המסורת של העדה 

חינות ידועות כטקסי המעבר מחיים בנפרד לחיים לחוד וכקירוב בין המשפחות, היו מאז ומתמיד מקובלות בקרב עדות המזרח שבמזרח התיכון. בין העדות המקיימות את טקס החינה ניתן למצוא את העדה המרוקאית, התימנית, הטריפוליטאית, העירקית, הפרסית, ההודית והטוניסאית כאשר לכל עדה ועדה יש את הטקס הייחודי לה. למרות שישנם מנהגים החוזרים בעדות השונות. את הטקס עורכים מספר ימים לפני החתונה. כאמור, החגיגה מיועדת לקירוב בין המשפחות, לסמל את המעבר מחיי רווקות לחיים משותפים ובנוסף - למשמעות המילה חינה ביהדות - הכוונה למצוא חן (שהכלה תמצא חן בעיניי החתן), וכמובן - זהו רמז לשלוש המצוות שבהן מצווה האישה: הפרשת החלה, נדה (טהרת המשפחה) והדלקת הנר. במהלך המסיבה כולם רוקדים ושרים סביב החתן והכלה היושבים, הכול עטור בנרות ופרחים ומגישים אוכל ומתוקים. בטקס עצמו מורחים חומר אדום - כתום המופק מצמח, בצורה עגולה על היד - כסמל למטבע, סמל לשפע. נהוג אף לצבוע את ידי האורחות באירוע, כדי לברך את הרווקות בזיווג ולנשואות, זהו סמל להזדהות עם הכלה.

כמובן שאי-אפשר להתעלם מהסמלים העוטפים אותנו מכל אירועי החינות, ולכל סמל למעשה יש את המשמעות משלו: תערובת נגד עין הרע, סגולה לפריון בחיי הנישואין, שלמות ואושר. נרות - סמל לאור בחיי הנישואין. סרטים לבנים בגדים בדים לבנים - סמל לטוהר. סלסילות פרחים סוכריות ומתוקים - סמל למתיקות בחיי הנישואין. תכשיטי ענק לצוואר (בד"כ בעדה התימנית אצל האישה) - סמל לעול בחיי הנישואין, אך עם זאת הם יכולים להיות מאושרים, ויפים כמו התכשיטים. בעדה ההודית - "סארי" הודי בגוון ירקרק הממל את בריאות והתחדשות הטבע, והתכשיטים הסוגלים - כנגד עין הרע.