תוקף ביטוח באמצעי מיגון חסרים 

חברות הביטוח שותלות בפוליסות הביטוח שהן מוכרות לנו, תנאים הנראים תמימים לכאורה.

אולם בבוא העת, אם חס וחלילה יפול עלינו אסון, אנו עלולים להיווכח, שתנאים תמימים אלה מרוקנים את הפוליסה מתוכן.

שכך קרה לבני הזוג אטיאל ודוד דרי מרעננה.

בני הזוג רכשו פוליסת ביטוח לביתם בחברת הראל. בבית הייתה דלת כניסה עם שני מנעולים. הפוליסה דרשה כי הדירה תנעל בשני המנעולים. למה לא, אמרו לעצמם בני הזוג, ממילא כך אנו נוהגים.

הפוליסה דרשה גם שחפצי הערך יאוחסנו בכספת מעוגנת לקרקע, שמשקלה יותר מ 50 ק"ג. בני הזוג רכשו כספת שמשקלה 120 ק"ג, שכרו בעל מקצוע שיעגן אותה לרצפה ואף הקפידו לדרוש אישור בכתב כי אכן הכספת עוגנה לרצפה.

כעת סברו בני הזוג, נוכל לישון טוב בלילה.

אולם תקוותם נכזבה כאשר באחד הלילות הבית נפרץ.

דרשנו כי תנעלו את דלת הכניסה לבית בשני מנעולי צילינדר, נזפו נציגי הראל בבני הזוג ואתם נעלתם אותה רק במנעול אחד. עוד דרשנו כי הכספת, ממנה נגנבו התכשיטים, תעוגן לרצפת הבית. בפועל הכספת הייתה מעוגנת רק לרצפת הארון בו הייתה הכספת מונחת.

נציגי הראל דחו אם כן את תביעתם של בני הזוג, בטענה כי לא עמדו בתנאי המיגון שנדרשו בפוליסה, והם נאלצו לפנות לעזרת בית משפט השלום בתל אביב.

אכן, מסכימה השופטת מיכל ברק נבו, צודקים נציגי הראל בטענתם כי פוליסת הביטוח דורשת שדלת הכניסה תינעל בשני מנעולים. אולם, שני המנעולים היו בדלת מאז ומתמיד, ללא קשר לדרישות הביטוח. הראל לא הוכיחה כי הייתה דורשת את הנעילה הכפולה גם אלמלא היו קיימים שם שני מנעולים.

מעבר לכך, מוסיפה השופטת, קשה להניח שנעילת המנעול השני, הייתה מונעת את הפריצה. הפורצים הצליחו לעקור את המנעול שכן ננעל. הם הצליחו לעקור כספת בת 120 ק"ג, מתוך ארון האמבטיה ולדרדר אותה במורד המדרגות, תוך שבירת המדרגות. הם הצליחו לעקור את צופר מערכת האזעקה ואת שתי יחידות מקודדי ההפעלה. לאור כל אלה, קשה להניח כי הפורצים לא היו מצליחים לעקור את המנעול השני.

השופטת עושה בעניין זה שימוש בסמכות הניתנת לבתי המשפט בסעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, סמכות לפסוק למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח גם אם הפר תנאי מתנאי הפוליסה. זאת אם הפרת התנאי לא השפיעה באופן ממשי על סיכון חברת הביטוח.

במקרה זה, מבהירה השופטת, לא הוכח כאמור, שנעילת המנעול הנוסף היתה משפיעה על יכולת הגנבים לבצע את הפריצה.

כעת פונה השופטת לטענתם השנייה של נציגי הראל לפיה הכספת שבבית המבוטחים לא עוגנה לקרקע. אכן זה נכון, מודה השופטת. אולם גם על כך אי אפשר לבוא חשבון עם המבוטחים. הרי המבוטחים הזמינו בעל מקצוע, זה התקין את הכספת ובתום העבודה מסר למבוטחים אישור בכתב כי הכספת עוגנה לקרקע.

השופטת דחתה את טענת נציגי הראל כי היה על המבוטחים לוודא כי בפועל אכן בעל המקצוע עיגן את הכספת לקרקע דווקא.

האישור הכתוב שקיבלו מבעל המקצוע מהווה וידוא ראוי ומספיק, קבעה השופטת. אילו הייתי מקבלת את עמדת הראל, משמעות הדבר הייתה כי חוזה הביטוח יתבטל, אם יסתבר, לאחר קרות מקרה הביטוח, כי המבוטחים טעו, אף אם לא היתה כוונת הטעיה מצדם. עמדה זו לא ראויה ולא נכונה. חייבת להיות ודאות בחוזה ביטוח, שתאפשר למבוטחים להסתמך עליו. לא יתכן ליצור מצב, שבו יתברר למבוטח בדיעבד, כי הפוליסה אינה חלה, בשל פגם שלא היה ידוע לו למרות שעשה את כל הדרוש כדי למנוע אותו.

לכן, פסקה השופטת, למרות שבדיעבד התברר שהכספת עוגנה לתחתית הארון ולא לקרקע, כפי שנדרש, אין בכך כדי לפטור את הראל מאחריות.

בסופו של דיון חויבה הראל לשלם למבוטחיה את מלוא תגמולי הביטוח עבור נזקי הפריצה.