חשיבות התזמון בגישור 

05.10.09

חשיבות התזמון בגישור

א. פתח דבר

 מאמר זה הינו יותר בגדר שרות מאשר מאמר. מאחר, ולצערי, לא כל תשעת הקבין של חוכמה או ניסיון נפלו בחלקי, עבדכם הנאמן. ומאחר ובמהלך לימודי, שאחרית אין להם, אני פוגש הרבה חוכמה, ניסיון ודעת אצל כותבים אחרים דווקא. ומאחר וקוראי מדור זה לא בהכרח נתקלו באותם מקורות מידע, נראה לי שיהיה זה אך הוגן כלפי הקורא המתמיד שאביא למדור הגישור גם מאמרים של אחרים, שנראים להיות בעלי חשיבות.

היות והמאמר המקורי נכתב באנגלית תחת השם:

Timing Is Everything by Oran Kaufman   September 2009 (והרי לכם הקישור למקור: )http://www.mediate.com/articles/kaufmanO3.cfm?nl=231#bio

ראיתי לנכון לתרגמו, כמיטב יכולתי, לטובת קהל הקוראים, שמעדיפים את הקריאה בשפתם ובכך יהיה ביטוי נוסף לתרומה הצנועה שלי למדור הגישור באתר. אינני מתיימר לתרגום דווקני, ומטבע הדברים מעט פרשנות, הדגשים והערות שלי שזורים בטקסט לכל אורכו. ואם במי מהקוראים מתעורר העניין לקרוא את המאמר במקורו, הוא מופנה לקישור שלעיל.

לידיעתכם, הקוראים, אורן קאופמן הינו מגשר מזה 15 שנה ומנהל את מרכז הגישור באמהרסט, מסצ'וסטס, כשעיקר עיסוקו בגישור בגירושין ובענייני משפחה. כמו כן משמש אורן קאופמן כשותף במוסד  ConflictWorks, שמספק הכשרה לארגונים ועסקים בפתרון סכסוכים. כלל, אורן קאופמן מרבה בעשייה נרחבת  של הוראה וכתיבת מאמרים בתחום הגישור.

ב. מבוא קצר

לדעת יש אומרים, פותח המחבר את מאמרו, שהתזמון הינו חזות הכל. לא כל שכן בגישור, שבו לתזמון יש השפעה על כל שלב בהליך. שיקולי התזמון יתפסו מקום בהחלטות מעשיות כגון – באילו שעות משעות היום אנו מעדיפים לקיים את הליך הגישור ואף בשאלות טקטיות כמו כיצד המגשר מגיב למצב בו אחד מבעלי הדין המגושרים מעוניין בקידום מהיר או שמא להאט את הליך הגישור מבעל הדין האחר?

עניינו של מאמר זה להתייחס למספר סוגיות שעניינן חשיבות התזמון בגישור.

 ג. התזמון הנכון של מועד קיומו של הגישור

לכל  נקודה בזמן שבו מתקיים הגישור ישנה השלכה על הליך הגישור – לשעה ביום, ליום בשבוע ואפילו לחודש בשנה. הרי כ"א מאיתנו יכול להסכים שקיים שוני במצב הרוח, משך יכולת הריכוז והערות של מגושר, כאשר הגישור מתקיים בבוקרו של יום ראשון, תחילתו של שבוע העבודה או בשעות אחה"צ ביום חמישי, עת שבוע העבודה מגיע לסיומו.

בפועל אנו ערים לקושי המעשי הכרוך בתיאום בין שלושה יומנים (לפחות) לשם קביעת מועד לישיבת גישור, וברגיל אין לאיש כר נרחב מדי לתמרן בקביעת המועד לקיום הגישור ולעיתים אין מקום לתמרון כזה בכלל. עם זאת חשוב שנהיה ערים לכך שעשויה להיות השפעה ליום בשבוע בו מתנהל ההליך. בבוקרו של יום העבודה הראשון בשבוע המגושרים עלול שדעתם תהיה מוסחת בשל עומס העבודה המצפה להם לאחר סופהשבוע ואילו בסופו של שבוע העבודה עלול שיהיו מותשים ממנו.  

רצוי, איפוא, שהמגשר עצמו ידע באיזה יום מימות השבוע הוא עצמו נכון להתמודד טוב יותר עם הנטל של קיום הליך גישור ולכוון – ככל שלאל ידו – את קביעת מועד הגישור לנקודות זמן אילו.

אותה מידה של חשיבות נודעת לבחירת השעה משעות היום, שעדיפה לנו, המגשרים, לקיום הגישור. רבים יעדיפו את שעות הבוקר, וימצאו שאז גם מרבית המגושרים נוטים להיות יותר קשובים ומרוכזים, פחות עייפים וההליך כולו יעיל וממוקד מטרה. דא עקה שהמועדים היותר מועדפים והיותר רווחים הם אלה של שעות אחה"צ המאוחרות, שלאחר שעות העבודה. בשעות אלה המגושרים ברגיל עייפים למדי, במיוחד אחרי יום עבודה מתיש והדבר נכון גם באשר למגשר עצמו.

גם לחודש בשנה בו מתקיים הגישור יש חשיבות. נשים לב לכך שלקראת החגים בעלי דין רבים יעדיפו לדחות התמודדות עם נושאים מכבידים בכדי שלא להעיב על החגים. אגב, בתקופה שלאחר החגים ניווכח שישנם בעלי דין הדוחים או מבטלים ישיבות בהיותם שקועים בפרעון ההוצאות הכספיות שנשאו בהם בתקופת החגים.

נוכל להיווכח שבחודש יוני ישנם בעלי דין שדעתם מוסחת בשל בחינות הגמר של ילדיהם או יציאתם למסעות שלאחר הלימודים. כך גם לקראת סוף חודש אוגוסט כאשר הורים עסוקים ברישום ילדיהם לבית הספר ובקניית צורכי לימוד. לעיתים נחוש בתקופה זו של השנה, שבעלי דין דוחקים להגיע לגמר הליך הגישור, שהיה וייכשל, עדיין יספיקו להתחיל את הדיון בביהמ"ש לפני הפגרה. ואם מדובר בתיקי גירושין, תקוותם היא להיות אחרי המהלך הקשה עד תחילתה של השנה האזרחית החדשה.

עיקרו של דבר, כולנו נתונים בלחצים חיצוניים כאלה ואחרים והתחייבויות מכבידות שאינן כלל ממין הענין והמסבות את דעתם של המגושרים שלפנינו (וגם של המגשרים עצמם) לכיוונים שונים. בפועל, הרי כולנו מבינים שלא ניתן לחמוק במשך השנה מארועים חיצוניים ומהתחייבויות מעיקות של עבודה או של בית וילדים הגורמים ללחצים, ומפריעים לריכוז ולשימת הלב של בני האדם בעת הגישור. אין בידי המגשר לשנות דבר מכל אלה. וכל מטרתן של השורות הללו אינה אלה להאיר את עיני המגשר ע"מ שיהיה מודע למצבו הנפשי של המגושר שלפניו, ולכך שגם השעה ביום, היום בשבוע ואף החודש בשנה, עלולים להפריע לתשומת ליבו ולהשפיע על חשיבתו ואופן תגובתו של בעל דין. מגשר שמודע לפן זה של שאלת התזמון, ייטה להאזין לרחשים אלה היוצאים מאצל האיש שלפניו, ולעיתים יעדיף להביא את הצדדים לקבוע מועד אחר או אף להשהות במשהו את הליך הגישור, במטרה להגביר את סיכויי הצלחתו בסופו של דבר. וכמסקנה, על המגשר להיות ער גם לנסיבות החיצוניות שמלוות את האדם לחדר הישיבות, אף שאלה אינן בהכרח קשורות לנשוא הגישור.

 ד. מגושרים בעלי תזמון שונה

כמגשרים נחזור ונתקל בתופעה של הבדלים בתזמון אצל המגושרים. בעוד לאחד דוחק להתקדם בהליך ולהגיע לסיומו המהיר הרי האחר גורר רגליו משתהה ומשהה את ההליך. התופעה בולטת בעיקר בתיקי גירושין, כאשר אחד מבני הזוג מעוניין בקידום ההליך ובסיום מהיר של הליך הגירושין ואילו בן הזוג השני נמצא עדיין במצב של הלם, עדיין מנסה להפנים את העובדה שחיי הנישואין הגיעו לקיצם. מדרך הטבע נוצר מתח בין הצדדים ועל המגשר למצוא את הדרך לאזן מתח זה.

במקרה כזה אל למגשר להתעלם מהמתח הזה, ועליו להעלות את השאלה בפני המגושרים ולגרום להם להתייחס לסוגיה החשובה של התקדמות הגישור ופתרון השאלות שנותרו פתוחות ביניהם. נכון אמנם שהצד המשתהה ומשהה אינו יכול לעצור בכך את הגירושין, אך ללא ספק יש בידו לעכב את הליך הגישור. עדיף איפוא, שהמגשר יעלה את שאלת קצב התקדמותו של הגישור לדיון בין הצדדים במטרה שיסכימו הם על מסגרות הזמן להליך שהם מצויים בו.

בד בבד בידי המגשר לעזור בטיפול בשאלת התזמון בגישור, וזאת על ידי כך, שיחד עם הצדדים ייקבע לוח זמנים קבוע ומוסכם לקיום ישיבות הגישור ומסגרת זמן שבשאיפה לסיומו. עם זאת יש לזכור, שאם אחד הצדדים איננו בשל נפשית להתקדם בתהליך, תמיד יהיה בכוחו לעכב את התקדמותו, אפילו בדרך של דחיית ישיבות או ביטולן. בסופו של דבר יהיה על שני בני הזוג למצוא את הדרך להסכים ולהמשיך בחייהם. מבחינת המגשר חיוני הדבר שלא יתעלם מהבעיה, ושיעלה אותה לדיון בין הצדדים. הם שיצטרכו להחליט על קצב התקדמות ההליך כפי שמתאים לשניהם, שאם לא כן, תמשיך הבעיה לכרסם ולהעיב על ההליך כולו.

ה. קביעת מועדי ישיבות הגישור.

 נעורה השאלה האם קיימת גישה נכונה באשר לקביעת מועדי ישיבות הגישור? ישנם מגשרים הדוגלים בגישה המעדיפה תבנית קבועה ומובנית לקביעת מועדי ישיבות הגישור, כגון שהישיבות מתקיימות במרווחי זמן קבועים, למשל, מדי שבועיים, וכך עד שהליך הגישור מגיע לסיומו. לעומתם, מגשרים אחרים מאפשרים למגושרים לקבוע את מועדי הגישור והמרווחים שביניהם.

ואל יהיה הדבר קל בעיניכם, בהיות סוגיה זו יורדת לגרעין הפילוסופי של הגישור- האם המגושרים הם השולטים בהליך הגישור או שמא המגשר?

ישנם מספר יתרונות לכך שמועדי הישיבות יהיו במשטר קבוע ומוסדר ללא סטיות. במסגרת שכזו בעלי דין נוטים במידה פחותה בהרבה לדחות או להשהות ישיבות גישור, במיוחד כאשר הם מחוייבים עבור כל ישיבת גישור שבוטלה. מגושרים ייטו פחות להפגנות של עימותי יוקרה והורדות ידיים סביב הנושא של קביעת מועדי הגישור, אם סדר הפגישות מוכתב וקבוע בידי המגשר עצמו, כחלק מובנה של הליך הגישור. במידה זו או אחרת ניתן להניח, שרבים מהמגושרים אף יעדיפו דרך זו של קביעת מועדי ישיבות הגישור. אם הם יחושו שבקלות בידיהם לדחות או לבטל פגישות עם המגשר, אין ספק שכך אמנם יקרה.

מאידך גיסא,  ניתן למצוא יתרונות גם בגישה הנותנת חרות לצדדים לקבוע את מרווחי הזמן בין ישיבות הגישור. ישנם מגשרים המאמצים גישה זו, שמאפשרת למגושרים שליטה רבה ככל האפשר על התהליך. ההנחה שביסודה של גישה זו היא, שהצדדים זקוקים למשך הזמן שבין הישיבות בכדי להבשיל ולהפנים את ההליך, יותר מאשר לסדר זמנים שייכפה עליהם. מגשרים אלה, יעדיפו לתת למגושרים את כל הזמן הנחוץ להם בכדי להשלים עם מתווי ההסדר המתגבש, להסתגל אליהם ולהסכין עם תוצאותיהם. יהיו מגשרים שיוכלו לספר מניסיונם על מגושרים שנטלו לעצמם פסק זמן אף של שנה במהלך הגישור עד שהבשילו מבחינתם התנאים להמשיך בו. המגשרים הדוגלים בגישה זו גילו, שלאחר שחלף פרק זמן ניכר, בעלי הדין יהיו הרבה יותר מוכנים להתמודד בהגיון עם נושאים, שמלכתחילה נשאו עימם מטען רגשי כבד. במיוחד נכון הדבר בגישורים במשפחה הכרוך בגירושין שבמהלכם נוגעים בנושאים קשים, טעוני רגשות וכאב. מסתבר, שבעלי הדין מצליחים להתייחס לנושאים אלה ביתר קלות ממרחק של זמן. דווקא במקרים קשים שכאלה שהחלו בהיסוס ובסחבת, המציאות, בסופו של דבר מחלחלת, ועימה התובנה שאותם נושאים קשים חייבים לבוא על פתרונם.

לסיכום פרק זה נאמר שאין נוסחה כללית נכונה ועל המגשר להחליט אפילו לפני שנפגש עם הצדדים, איזו גישה עליו לאמץ. האם הוא עצמו יקבע את סדר היום או אולי יתיר זאת לצדדים, וההכרעה מן הסתם תהיה בהתאם למהות נשוא הגישור ואופי הצדדים.

ו. סמיכות הזמנים בין האירוע נשוא הגישור והליך הגישור?

 במקרים בהם המגושרים מגיעים לגישור כאשר הם עדיין נשלטים רגשית מפרטי הארוע שממנו נבע הסכסוך נשוא הגישור, מן הראוי שהמגשר בעדינות וברוב טאקט יכווין אותם, שלא להזדרז להכנס בעובי הגישור. להתחשבות שכזו מצד המגשר ישנה חשיבות מיוחדת כאשר לסכסוך יש היבטים רגשיים בולטים. במקרים כגון אלה יש לאפשר לחליפת הזמן לעשות את שלה ולאפשר ללהבות הרגש לשכוח. אם לא כן, יש להניח שהליך הגישור ייכשל או שהסדר גישור שיושג בסופו יתמוטט בעתיד.

מאידך עבירת זמן רב מדי יכולה לסבך באופן ניכר את השאלות המשפטיות ובמיוחד בגישור הכרוך בגירושים של בני זוג. כאשר בני זוג מבקשים ליישב נושאים שנותרו פתוחים לאחר שנים רבות של פרידה, עלולות לעלות שאלות סבוכות למדי באשר לחישוב ערכם של החובות בגין הרכוש המשותף של בני הזוג -  האם יש לחשב חובות שכאלה בערך של יום הפרידה או ערכם כיום? האם להתחשב בהכנסתם העכשווית של בני הזוג או בזמן הפירוד? כלומר, יש יתרון לעצם חלוף הזמן בהתייחסותם של בני הזוג לשאלות הדורשות את פתרונן, אך מאידך נוצרות, כאמור, בעיות משפטיות כבדות משקל, שלא בידיהם יהיו הכלים בכדי לפותרן.

ז. מסקנות ותובנות

 דנו לעיל רק במספר דוגמאות כיצד משתלבים אלה באלה השיקולים של תזמון וגישור. אחד הכישורים היותר מיוחדים שעל המגשר לאמץ לעצמו, הוא היכולת להתמקד בה בעת במספר רב של גורמים ולתת לכ"א מהם את המשקל והמימד הנכונים בכדי שלא יהוו מכשול על דרך הליך הגישור, אלא מקפצה לקידומו. ניתן לדמיין מחלף רב קומתי שכל כביש בכל קומה מוביל לכיוון אחר. המגשר יושב מול המגושרים מאזין להם וממוקד בהם, אך בה בעת עליו להיות ער לשפת הגוף שלהם, לתגובות הפנימיות שהם מקרינים, ואף ליחסי הגומלין של כל צד עם האחר. עליו לזכור שבעלי הדין הם אנשים שהסכסוך בגינו הם מגיעים לגישור, איננו העניין היחיד בחייהם וגם במהלך הגישור הם מושפעים מגורמים חיצוניים לו לחלוטין. בנוסף לכל אלה, על המגשר גופו לעשות מאמץ ולהתנער במהלך הגישור מכל הגורמים החיצוניים שעלולים להשפיע עליו עצמו במהלך הגישור. עליו לנטרל את דעותיו ונטיותיו הפרטיות האישיות, שלא תשפענה עליו ולא תפרענה להליך ולהמנע מהסחי הדעת שלו עצמו. אם כמגשרים נוכל להיות  מודעים להתגלויות השונות של השפעות התזמון וגורמים חיצוניים אחרים שיש בהם כדי להשפיע על הליך הגישור ובה בעת לדעת לנטרל הפרעות לתהליך שמקורן בנו עצמנו, בבעיותינו ודעותינו אנו נשיג רמה גבוהה יותר של ביצועים מקצועיים.