Quo Licit Jovi, Non Licet Bovi 

בשנה שעברה שלחה נדיה מטר פקס ליונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע, ובו כתבה:

"לא יעזרו כל הצהרותיך, יונתן - האמת היא שאתה גרסא מודרנית של היודנרט, בעצם גירסה הרבה יותר נוראה, כי אז בשואה הדבר נכפה על אותם מנהיגים יהודים על-ידי הנאצים, ומאוד קשה לנו היום לשפוט אותם. היום אין אף אחד שעומד עם אקדח לרקתך ומכריח אותך לשתף פעולה."

המכתב עורר תגובות סוערות ונדיה מטר הועמדה לדין באשמת העלבת עובד ציבור.

עד כאן, מקרה פשוט. ימנית קיצונית העליבה באופן מפורש עובד ציבור - ואחד דינה - למאסר ממושך למען יראו וייראו.

אבל מתברר שבארצנו הקטנטונת שום דבר לא פשוט.

עורך דינה של נדיה מטר, יורם שפטל, ציין, כי הרב עובדיה יוסף לא הועמד לדין על שכינה את יוסי שריד "עמלק", וכי נשיא מדינת ישראל, חיים ויצמן, וראש הממשלה, דוד בן-גוריון, כינו את ז'בוטינסקי ואת בגין "היטלריסט" ו"התגלמות הנאציזם".

הבעיה הראשונה היא, שויצמן ובן גוריון לא היו "ימניים קיצוניים", אבל הם היו אישי ציבור מהמדרגה הראשונה. אבל זה היה מזמן, ואז היה מותר מה שהיום אסור.

הבעיה השנייה היא, שהרב עובדיה, ייבדל לחיים ארוכים, לא יודע לשים מחסום לפיו, אבל הוא שותף פוטנציאלי חשוב בכל קואליציה, אז הוא יכול להרשות לעצמו מה שנדיה מטר לא יכולה. ועל זה כבר אמרו הרומאים: Quo Licit Jovi, Non Licit Bovi - מה שמותר ליופיטר אסור לשור.

נדיה מטר טוענת בלהט ל"חופש הדיבור" ולזכותה להביע את דעותיה. תמהתי בלבי, אם הייתה דבקה בעמדה זו, אילו מאן דהו היה מביע את דעתו לגבי אופייה, המזכיר לו את העיסוק במקצוע העתיק בעולם ומציין כי היא הדור השלישי.

כך או אחרת, יש מקום להרהר אחר תבונתה של הפרקליטות, שהחליטה להעמיד לדין את נדיה מטר. ואכן, השופט דוד מינץ פנה לנציגי הפרקליטות ותהה אם אין מקום לבטל את כתב האישום, ואם אין פה "תהודה תקשורתית גבוהה מדי" לגבי האירוע עצמו. הפרקליטות הודיעה שתשקול זאת ותודיע לבית המשפט.

אם לא תתעשת הפרקליטות, ותוציא את האוויר מהבלון, אולי תחזינה עינינו ברב עובדיה יוסף מעיד מעל דוכן העדים, וישמעו אזנינו מעדנים.