היקף פעולתו של האתר הנו של קבלת עשרות אלפי טונות של פסולת רעילה מדי שנה, אשר עד שנת 1997 נקברה כולה. מאז 97 בה הוקמה משרפה לחומרים רעילים, חלק קטן מהחומרים אכן נשרף, בעוד יתר החומרים עדיין נקברים.
ההיסטוריה של האתר כוללת פעמים רבות בהן התלקח חומר מסוכן באתר, ואשר גרמו גם לאבידות ופגיעות באנשים, ודיווחים על ריכוזי גזים מסוכנים וריחות לא נעימים מהם סובלים תושבי האיזור. פעמים רבות עלה נושא האתר לתקשורת, וזאת בשל מפגעים סביבתיים אלה אשר האתר גורם להם. בבירורים השונים, סרבו מנהלי האתר לתת פירוט כלשהו באשר לרמות זיהום האויר והמים באזור. בנסיונותיי להשיג מידע מהמועצה האיזורית של רמת חובב, נראתה כאילו התעלמות מהסוגייה, ואי התייחסות לזיהום כלשהו הנוצר במקום. עקב כך, נראה כאילו ישנו נסיון טיוח אדיר, סביב נושא שכפי הנראה הציבור יודע רק על קצה קצהו.
אין ספק כי המודעות למפגע סביבתי זה הנה גבוהה, אך כפי הנראה אינה גבוהה מספיק, שכן האתר ממשיך לתפקד ואף להתרחב. הפעילות המחאתית סביב האתר היתה רבה לאורך השנים, והתקיימה בעיקר על ידי ארגונים סביבתיים בישראל כמו גרינפיס. עניין נוסף בנושא הובע על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בעניין מחדלים המתבצעים על ידי מנהלי המקום והרצון לתבוע אותם, אולם תביעה שכזו מעולם לא התרחשה.
אמנם עניין רב נראה מכיוון הגופים האזרחיים שפירטתי, אולם, לעומת זאת, העניין אשר הביעו השרים לאיכות הסביבה באתר הנו מועט ביותר, ונראה כאילו גם הוא מאולץ מה ונובע מתוך לחץ ציבורי ולא מתוך עניין אמיתי בנושא.
הפיקוח על חומרים מסוכנים בישראל מתבצע על ידי האגף לחומרים מסוכנים של המשרד לאיכות הסביבה, כאשר את ההיתרים להוביל ולטפל בחומרים מסוכנים נותן המשרד על פי מספר קריטריונים קבועים מראש. אמצעי האכיפה העומדים לרשות המשרד לאיכות הסביבה הנם של ביקורות שטחת התניית רשיונות עסק, מתן היתרי רעלים והיתרי הזרמה לים, מתן הוראות, עריכת שימועים, הוצאת צווי הפסקה מינהללים או צוויסילוק מפגע וצווי ניקוי. כמו כן קיימת סיירת ארצית לאיכות הסביבה אשר בסמכותה לבצע מעצרים ולהגיש כתבי אישום פלילים כלפי עבריינים.
רפאל איתן בכהונתו כשר לאיכות הסביבה, הוא השר היחיד אשר הביע את מורת רוחו מהאופן בו מנוהל האתר, ואף דרש את פיטוריו של מנהל האתר, אך לעומת הנחישות שהפגין בעניין הפיטורים, לא המשיך להתייחס לאתר כאל מפגע סביבתי. בהמשך, בשנת 1997, עם הקמת המשרפות באתר, הביע השר לאיכות הסביבה (לעתיד) יוסי שריד את שביעות רצונו מהעניין, וזאת במקום לעמוד על דרישתו לסגור את האתר, שכן רק חלק קטן מהחומרים הועבר לטיפול המשרפות, וזאת לבד מהעובדה שגם משרפות מזהמות את הסביבה. על פני השטח מראה הממשלה בכלל, והשר לאיכות הסביבה בפרט את רצונם בסגירת האתר, אולם בניגוד לרושם שנוצר, ממשיך האתר לפעול לאחר שהציג תוכנית שיקום.
נושא נוסף, אשר היה צריך להפתר עוד לפני זמן רב הנו הקמת תחנה לניטור האויר אשר תטפל באויר המזוהם המגיע לבאר שבע מכיוון אתר הפסולת. ובכן, תחנה שכזו מעולם לא הוקמה, על אף הצורך המיידי בה, והנכונות אשר הובעה על ידי המשרד לאיכות הסביבה.
אם כן, נראה כי במאבק איכות סביבה זה מעורבים גורמים רבים נוספים פרט למשרד לאיכות הסביבה, וכי השיקולים הנוגעים לאתר אינם סביבתיים גרידא.
ההסבר ההגיוני לכך שהאתר עוד ממשיך לפעול הנו כי מאחורי חזות פעולתו, עומדים גופים תעשייתיים כלכליים חזקים, אשר משנים את סדר העדיפויות של הממשלה. בנוסף להסבר זה, כמובן שניתן לראות במקרה את אוזלת ידו של המשרד לאיכות הסביבה ואת חוסר יכולתו לפעול למען המטרה שלשמה נוצר - איכות הסביבה.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס המומחים לשיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
