ירושלים 

ירושלים
מעטים הם הרגעים שבהם אתה וכל הסובבים אותך מרגיש ומרגישים שייכות. אתמול היה אחד מאותם רגעים מעטים שבהם יכולת לחוש אחדות, אחווה, שמחה ואהבה בירושלים שסועת העדות, והדתות .
יום חג היה אתמול.חג הסוכות ששיאו היה בצעדת ירושלים.צעדה שבה השתתפו לפי הפרסומים הרשמיים כשבעים אלף בני אדם.אנשים שהגיעו מכל רחבי הארץ כדי לעלות לירושלים ולהשתתף בשמחת העיר.
הייתי שם.יחד עם עוד מאות רבות של שוטרים, סדרנים, עובדי עירייה וחיילים.לכולם היה תפקיד אחד פשוט ומרכזי:להבטיח את שלמות התהלוכה , להבטיח את שלום הצועדים ולתת להם הרגשה טובה של צעידה נינוחה לאורך מסלול מוגדר.
סיומה של הצעידה היה במשלחות צועדים מגן סאקר לאורך רחוב בצלאל והגעה למלך ג'ורג'. צעידה רבת משתתפים כאשר קהל נרגש ממתין להם לאורך המסלול ומעודד אותם. בקהל היו חרדים רבים, תיירים, מקומיים, קבוצות גדולות של חיילים ונוער. כולם הריעו לצועדים. כולם גם ביקשו וקיבלו דגלונים קטנים, סוכריות ועוד מיני טובין שחולקו על ידי הצועדים הרבים.
את העין משכו שלוש קבוצות צועדים אשר קיבלו את התשואות הרמות ביותר.קבוצת לוחמי משמר הגבול אשר צעדו בסדר מופתי וקיבלו את תשואות הקהל. הסיסמא שלהם הייתה מבריקה "מידי יום אנחנו שומרים עליכם.היום אנחנו צועדים עבורכם".הקהל קיבל אותם באהבה רבה.קבוצה שנייה וגדולה מאוד הייתה של נוצרים אוהבי ישראל.קבוצה ססגונית מרוב מדינות העולם אשר התקבלה בחיבה בלתי מוסתרת על ידי הקהל הרב.
קבוצת ילדים נכים ומפגרים על כסאות גלגלים המלווה על ידי צוותים מסורים זכתה לתשומת הלב הרבה ביותר ובצדק רב. הם הראו שגם הם יכולים.גם להם יש את הזכות להשתלב בחברה.הם ראויים כמונו ואולי יותר מכך.
היה מרגש, הייתה אחדות.היה יום חג.
ד"ר אבי זלבה