האם מנסים לבנות לי רקע של אדם מוקצן, גזעני, שמאלני קיצוני, עוכר ישראל, נאצי ומה לא, בשלב זה, טרם הגירתי? בשרות גניבת קניין רוחני במשך יותר מ-30 שנה? (הערה: גניבת קניין רוחני בישראל היא מכת מדינה. ישראל מדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני בצמרת המדינות בהן מפרים זכויות קניין רוחני. אפילו שיר מרכזי מבחינה לאומית, "ירושלים של זהב", הוא פלגיאט של נעמי שמר כלפי הזמר הספרדי פאקו איבנז שבהופעתו הבלתי נשכחת נכחה, פלגיאט שהוכחש שנים רבות בקפידה על ידה, ורק סמוך למותה, כשחששה שהנושא, שהיה סוד גלוי בחוגים רבים, יפרוץ החוצה, הודתה בכך בחצי פה).
מדובר כאן בשחיתות אמיתית בתכלית, משתקת ומדבירת-רוח הגובלת בסאוב עמוק, שחיתות אטומה, רעה, נצלנית עד כלות ומתנערת מפשעיה תוך האשמת הקרבן. זאת כאשר המנטליות והגישה כאן היא אותה כזו של הנשיא קצב - אדם חסר אישיות שכולו גינוני שררה והדר, ואף מילה מנאומיו לא כתב בעצמו, אלא כותב הנאומים שלו, אדם שמנמן שעשה איזה קורס בנושא בארה"ב. לאחר שקצב ניצל מישהי באופן מחפיר ולאחר שלקח בלי תמורה, עשה לה רצח אופי, רק משום שהיזכירה את חשבונות הבנק שפתח בחו"ל מכספי השוחד שקיבל מעבריינים שחנן אותם.
אחת השיטות האפקטיביות להשחרתי, בדרך בה התרברבו בפני הגנבים על "פיקחותם" באמרם "כל השקעה שלך, כל דבר שתעשה, נהפוך לחרב פיפיות כנגדך": פרסום ומיקוד זרקור על תגובות מוקצנות שלי, ואי פרסום חומר בונה, חדשני או רשימות המציגות דברים בפריסה רחבה, רב-מימדית וכן אי פירסום תגובות מתונות, הומוריסטיות ורחבות שלי.
ואיך מחלצים מפי דיבוב קיצוני? השיטה: גרימת נזקים הדוחקים אותי לפינה ולמצב מצוקה ומצור. כך למשל, בתקופה האחרונה, בגל חדש של פריעה כלפי, נגרם לי נזק של אלפי שקלים מכספי המועט. 3 פעמים חתכו את צמיגי מכוניתי ונאלצתי לקנות צמיגים חדשים, והיו נזקים כגון החדרת ווירוס מטיפוס root kip למחשבי. אף שאני נוקט בטכנולוגיית הגנה משוכללת, הרי שאמרו לי במרכז התמיכה של מיקרוסופט העולמית, לאחר תמיכה נירחבת, שזהו וירוס root kip לא ניתן לגילוי על ידי כל תוכנת אנטי וירוס, ושמאיתחול לאיתחול יותר מערכות נפגעות, עד שניפגע ה-kernel, והמערכת משותקת. מדובר בנזק של 1800 שקל (כולל תוכנות אבטחה וגיבוי ודיסק קשיח גדול) ואובדן חודש מזמני, כשנאלצתי לפרמט partition רב תוכנות ועזרים ומידע של 70 ג`יגה, ולהתקין מחדש.
בנוסף לאלה, מחלצים דיבוב קיצוני "מתאים" על ידי פרובוקציות והטרדות. וכמובן, מכפישים ומשחירים מכיוונים שונים, כולל הודעות נאצה (תוך חזרה על אותם אמירות שוב ושוב ממאמר למאמר - דבר שבכתבה ב"הארץ" נחשף כאופייני למכפישי אינטרנט בתשלום) שהופיעו במשך שנתיים על ידי כותב אנונימי בשולי מאמרי ב-NFC .
כשקבלתי פספורט זר, ורווח לי, והגנבים סברו שעכשו אכתוב, אבוי, מאמרים חיוביים ומה יהיה על השקעתם בבניית התדמית השלילית (דבר אותו הם מכנים "לתפור לאדם חליפת ברזל שלא יוכל להפטר ממנה"), סולקתי מכמה במות. אלו שיטות גניבת קניין רוחני תוך השחרת המקור והדבקה לו של דברים לא סימפטיים. ההכפשה מנוסחת על ידי קופירייטר, ומשקיעים כסף בהפצה ורתימת אנשים לשרותה.
אין זה חדש בישראל - גורמים שונים שוכרים שרותים של חברות מוניות למשל, או סוכנים אחרים הבאים במגע יום יומי ורחב עם הקהל, למטרת הפצת שמועות.
לא אחת, נהג מונית יכול לספר לך רכילות "משחירה" על חבר כנסת זה וזה, או על אישיות כזאת או אחרת. אלה שרותי הפצת מידע בתשלום, הכנסה נוספת של חברות המוניות, ושל גורמים נוספים המפיצים אינפורמציה כביכול (ודיסאינפורמציה למעשה) במסווה של רכילות מזדמנת.
על אריס סאן למשל הפיצו בזמנו שהוא מרגל ערבי (בשרות גורמים הקשורים עם הפשע המאורגן שקידמו את הקריירה של זמר יווני חדש אז - טריפונס). התפרסם ב"הארץ" בשנת 1997 שהיו פרוטוקולים קבועים בהסתדרות ובקופ"ח הכללית ל"טיפול" בעובדים שנחשבו חושפי שחיתויות או בעייתיים מבחינה אחרת. היו חוזים עם חברות "אבטחה" על השחרת העובד, בידודו וניתוקו מחבריו וכד`. אני נפלתי קורבן מאז 1986 בערך למשהו מסוג זה, שכן אמרו לי כי "יטפלו בי כשם שמטפלים בפשפש קטן - זה מה שאתה בשבילנו" ו"תהיה פגיעה" ו"לא תוכל למצוא יותר עבודה בארץ".
אמנם, ב-85 המשטרה חקרה את הבוס שלי ואחרים במכון מחקר לפיזיולוגיה (ובריאות העובד) בבי"ח לוינשטיין, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל אביב (שקיבל כספים מביטוח לאומי, התאחדות התעשיינים וההסתדרות, במסגרת "הוועדה לפעולה מונעת בתעשייה"), על אי סדרים כספיים - וחשדו בי שאני הוא שהילשנתי למשטרה, אך הרי הם ידעו שכל מעייני במחקר (מתמכרים לזה) וכנראה ניצלו את העניין הזה לטיפול בי כחושף שחיתויות, למטרת ניכוס עבודתי. והלנת זכויותי כעובד כולל קביעות ופנסייה וכמובן פיטורי, והמשך העסקתי ללא שכר, בהתנדבות כביכול, בפרוייקטים שלי שהיה לי חשוב לסיימם.
ניכוס קניין רוחני בקנה מידה גדול תוך הכפשה היה כלפי גם לפני כן על ידי אנשי אקדמייה הקשורים בממסד, בשנים 1971-1978 (בספטמבר 1978 עזבתי לאוניברסיטה בארה"ב, ודאגתי, לאחר ניסיוני בישראל, להוציא קופירייטס בספריית הקונגרס על כל עבודותי), וגם לאחר מכן, ובקנה מידה גדול, באוניברסיטת חיפה, תוך ניצול לרעה של מצב חשיפותי היחסית והתדמית השחורה ש"תפרו" לי, שהרי דבר גורר דבר.
בזמנו ניסו להדביק לי בין היתר את חליפת הברזל של "נאצי" (הדבר המכוער ביותר האפשרי בישראל, ארצה של שארית הפליטה) ובשנת 2000 ניסו להדביק לי את התדמית של "פועל בשליחות וושינגטון" ושאר רעיונות ליצניים של קופירייטר-עוולה פיקח ו"יצירתי". בשולי מאמרים לא פורסמו תגובות טוקבקיסטיות מתונות, נבונות וענייניות שלי, אך תגובות מוקצנות שלי לאחרונה, בצוק העיתים, פורסמו ועוד איך...
במאמר מוסגר, למעלה מ-30 שנה בזזו ממני פיתוחים וקניין רוחני אחר (נחשבתי לחוקר ומפתח מבריק) תוך התעמרות בי, וגם יידעו אותי ש"איני היחיד בישראל שהדבר נעשה לו, יש בישראל חוקרים ומוחות מבריקים שמעולם לא שמעת עליהם ולעולם לא תשמע עליהם" - דבר זה ציטט לכתבת "ידיעות אחרונות" עמלייה ברנע, ידידי, ליברטריאן כמוני, אמריקני, מייקל שרייבר ששהה שנים רבות בארץ אז, וניסה ב-1984 לחשוף את הפרשה ב"ידיעות אחרונות".
ב-35 שנה נגרם לי נזק כבד - ניכוס פיתוחים בהיקף של אלפי עמודים, התעמרות, פעולות להמאסת חיי ("יודעי דבר נהגו לאמר, ובנוכחותי: "הם לא מאפשרים לו לחיות"...), בידודי החברתי, חבלות כספיות גדולות, הזלגת זמן ענקית ועוד.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
