אבי, כל הכבוד לך", אמרה לי פאר לי שחר, כתבת הרדיו המוערכת.
"מדוע?" שאלתי.
"השארת הודעה להתקשר לסלולארי של זוגתך, ואתה באמת עונה בו. אתה בזוגיות נפלאה, אני שמחה עבורך", ענתה לי.
לרגע הופתעתי מתגובתה, אבל במחשבה שנייה אני מבין את דבריה ומסכים איתה. רבות נכתב ודובר על חשיבותו של הטלפון הסלולארי בחיינו. המכשיר הקטן הזה המאפשר לנו ליצור קשר מיידי עם כל אדם ומאפשר לאתר אותנו בכל זמן נתון. לחלקנו הוא הפך להיות מכשיר ויכולת לחיים אחרים, של פרטיות ויכולת התנהלות שונה, בלי מגבלות של זמן ומרחב.
היכולת לשלוח הודעות כתובות גם כשאתה בישיבה, במסיבה, בשירותים או בכל מקום אחר שבו אתה יכול להשתמש באצבעות ידיך מבלי לגרום המולה סביבך תורמת גם לאשליית החופש שלך, אבל במקביל גם מגדילה את אפשרויות הבגידה בבן/בת הזוג.
אחד המדדים הפשוטים לבדיקת נאמנות, אמון וישירות הוא מידת הפרטיות שאנחנו מנכסים למכשיר הקטן הזה. ככל שאדם במערכת זוגית יתייחס לטלפון הסלולארי כאל דבר אישי לחלוטין, כך אפשר לשער ולהניח שנאמנותו לבן הזוג מוטלת בספק.
בעברי הלא רחוק התנהגתי כך. בעבר גרתי עם מישהי, ומלכתחילה לא שמרתי על נאמנות כלפיה. בכל פעם שהיא רצתה לבדוק אותי, נקטתי סדרת פעולות שנועדו לטשטש כל עקבות המעידות על שימוש בסלולארי שאינו למטרות טהורות. כך גם היה, כמובן, במחשב, שדרכו התכתבתי עם נשים אחרות מתיבות דואר אלקטרוני עלומות שם.
כמות האנרגיה שאנחנו משקיעים במאמץ להסתיר את הבגידה שלנו מעוותת את תחושת המציאות שלנו, מאבדת את היכולת לקשר אמיתי וכן עם בת הזוג והופכת את בת הזוג לאישה לא רגועה, חשדנית ומרירה.
לא אשכח, ואיני מתגאה בכך, את אותם ימים שבהם לפני שנכנסתי לבית הייתי מוחק אחת אחת את כל שיחות הטלפון שהתקשרתי או שהתקשרו אלי ואת כל ההודעות הכתובות ששלחתי או נשלחו אלי. אני זוכר את החשש הבלתי נשלט מפני שיחות טלפון שהגיעו מנשים לסלולארי ברכב ( כי אז הרמקול פועל). לעתים זה היה מביך, לעתים לא הייתי מדליק את הסלולארי ברכב בכלל. לעתים הייתי מוותר על נסיעה משותפת, כדי לא להיקלע לשיחות בלתי רצויות.
זו הייתה תקופה קשה של בגידות אין סופיות עם נשים רבות. שנים של הסתרה, של חוסר אמון והונאה רגשית. גם כך גרנו במקום שבו קשה לשמור על פרטיות. היו מקרים שהיא "תפסה אותי על חם", מקרים שבראייה החדשה שלי אני כבר יודע שהם בלתי נסבלים.
היום, בזוגיות האחרת שלי, אני נוקט דרך הפוכה לגמרי. הסלולארי שלי זמין לחלוטין עבורה. הנהגנו דרך חדשה: בכל זמן נתון, כשהטלפון הסלולארי מצלצל, בין אם הוא שלי או שלה, עונה לו מי שנמצא קרוב יותר למכשיר. לא נדירים המקרים שבהם היא עונה לסלולארי שלי ואני עונה לשלה. כל הודעה כתובה שהיא מקבלת ונושאת אופי מעט אישי היא מיד מראה לי, וכך גם אני לה.
היום אין לי בעיה כלשהי לשוחח עם אדם, גבר או אישה, בכל זמן נתון, כי אין לי מה להסתיר.
אמון ונאמנות הוא שם המשחק, ואני מאמץ זאת בכל לבי וממליץ לכל מי שמוכן לשמוע אותי.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
