הודעה על הגשם המתקרב, מאלצת אותי פעם נוספת לארגן את החצר. לאסוף את רהיטי העץ וכריות הבד ולכסותם, להוריד כביסה מהחבל וכמובן לגשת לטיפי, שבו אני ישנה בחודשים האחרונים ולארגן גם אותו. לנסות ולצמצם "נזקים" שהגשם המבורך כל כך יכול להשאיר אחריו, אם אני לא אהיה מספיק אחראית.
האדמה שעליה עומד הטיפי מכוסה בשטיחים נעימים, שאותם אני אוספת מחברים או מוצאת כך סתם בסביבה. כעת, לקראת הגשם המתקרב אני ממהרת לאסוף את השטיחים ואת המזרונים, כדי שלא יירטבו ויוצפו, כפי שקרה בשנה שעברה, כשלא הייתי מספיק ערנית וזריזה. בזמן איסוף השטיחים עולה בתוכי שמחה, משום שבדרך כלל יש לי נטייה לדחות דברים והנה הפעם אני עושה ופועלת בזמן, דואגת לקבל את הגשם בחיוך ובברכה ולא ברטינה.
תוך כדי סדור, אני נזכרת במה שהיה בתחילת הקיץ, בזמן שארגנתי את הטיפי לקראת שהותנו בו בימים היבשים.
נכנסתי אל האוהל והתחלתי בפינוי העלים היבשים, אשר נשרו מעץ התות שמתחתיו ממוקם הטיפי. לאחר מכן ניערתי את המזרונים והכריות ופתחתי את השטיחים שאחסנתי בפינת האוהל, היכן שהגשם אינו מגיע. ההתרגשות בלב עלתה, ממש כמו לקראת הרפתקה.
יצאתי מהטיפי ונגשתי להביא שטיח גדול במיוחד שקיבלתי מחברתי. שטיח זה אמור לכסות את מרבית שטח הרצפה של הטיפי וכך ידעתי שלא אהיה עסוקה במעין הרכבת פאזל שבין השטיחים הקטנים. פתחתי את השטיח המגולגל, שהיה מאוחסן תחת הגגון בימי החורף. מה רבה הייתה אכזבתי כשראיתי שהשטיח נרטב, העלה עובש והחל להתפורר. הלב נחמץ והאכזבה בתוכי עלתה, הרגשתי שלא כך אני רוצה שתהיה תחילתה של הרפתקה. בלית ברירה נשאתי בעזרתו של חבר, את השטיח למכולה הקרובה, כשקולות שיפוטיים ומאוד בלתי נעימים עולים בתוכי,על היותי בלתי אחראית ומסודרת. כשהתקרבנו למכולה והנפנו את השטיח לזריקה, ראיתי מיד בזווית העין שטיח מגולגל, שטיח אחר. הנחנו את השטיח שנפגם במכולה וניגשתי אל השטיח האחר. ברגע שנגעתי בו, הוא כאילו החל לדבר ובתוכי שמעתי קול שאומר: "דפנה יקרה, אם רק תסכימי לשחרר, מיד יגיע אחר". העמסנו את השטיח האחר ונשאנו אותו אל החצר, אל רצפת הטיפי. כמובן שהוא התאים בדיוק למארג השטיחים שכבר פרשתי על האדמה. כשהתיישבתי עליו חשבתי על כל אותם חפצים, עניינים ואנשים, שבהם אני אוחזת ומפחדת לשחרר, רק משום ששמא יישאר חלל ובמקומם לא יבוא דבר אחר.
דברים שכתבתי בפנקסי על תחושת הגעגוע, שגם היא, כשאר האחיזות בחיי, מסיתה אותי מהיש, מהנמצא עבורי ממש ברגע זה:
געגוע.
תחושה יפה,
אך מוותרת עליה לעת עתה.
רוצה ללמוד ממרחבי אינסופ חדשים,
הטומנים בחובם סיפורים שונים.
סיפורו של עץ, אבן, אדמה,
סיפורי עצב, סיפורי עוצמה,
סיפורים ראשוניים,
סיפורים יפים.
האדמה שעליה עומד הטיפי מכוסה בשטיחים נעימים, שאותם אני אוספת מחברים או מוצאת כך סתם בסביבה. כעת, לקראת הגשם המתקרב אני ממהרת לאסוף את השטיחים ואת המזרונים, כדי שלא יירטבו ויוצפו, כפי שקרה בשנה שעברה, כשלא הייתי מספיק ערנית וזריזה. בזמן איסוף השטיחים עולה בתוכי שמחה, משום שבדרך כלל יש לי נטייה לדחות דברים והנה הפעם אני עושה ופועלת בזמן, דואגת לקבל את הגשם בחיוך ובברכה ולא ברטינה.
תוך כדי סדור, אני נזכרת במה שהיה בתחילת הקיץ, בזמן שארגנתי את הטיפי לקראת שהותנו בו בימים היבשים.
נכנסתי אל האוהל והתחלתי בפינוי העלים היבשים, אשר נשרו מעץ התות שמתחתיו ממוקם הטיפי. לאחר מכן ניערתי את המזרונים והכריות ופתחתי את השטיחים שאחסנתי בפינת האוהל, היכן שהגשם אינו מגיע. ההתרגשות בלב עלתה, ממש כמו לקראת הרפתקה.
יצאתי מהטיפי ונגשתי להביא שטיח גדול במיוחד שקיבלתי מחברתי. שטיח זה אמור לכסות את מרבית שטח הרצפה של הטיפי וכך ידעתי שלא אהיה עסוקה במעין הרכבת פאזל שבין השטיחים הקטנים. פתחתי את השטיח המגולגל, שהיה מאוחסן תחת הגגון בימי החורף. מה רבה הייתה אכזבתי כשראיתי שהשטיח נרטב, העלה עובש והחל להתפורר. הלב נחמץ והאכזבה בתוכי עלתה, הרגשתי שלא כך אני רוצה שתהיה תחילתה של הרפתקה. בלית ברירה נשאתי בעזרתו של חבר, את השטיח למכולה הקרובה, כשקולות שיפוטיים ומאוד בלתי נעימים עולים בתוכי,על היותי בלתי אחראית ומסודרת. כשהתקרבנו למכולה והנפנו את השטיח לזריקה, ראיתי מיד בזווית העין שטיח מגולגל, שטיח אחר. הנחנו את השטיח שנפגם במכולה וניגשתי אל השטיח האחר. ברגע שנגעתי בו, הוא כאילו החל לדבר ובתוכי שמעתי קול שאומר: "דפנה יקרה, אם רק תסכימי לשחרר, מיד יגיע אחר". העמסנו את השטיח האחר ונשאנו אותו אל החצר, אל רצפת הטיפי. כמובן שהוא התאים בדיוק למארג השטיחים שכבר פרשתי על האדמה. כשהתיישבתי עליו חשבתי על כל אותם חפצים, עניינים ואנשים, שבהם אני אוחזת ומפחדת לשחרר, רק משום ששמא יישאר חלל ובמקומם לא יבוא דבר אחר.
דברים שכתבתי בפנקסי על תחושת הגעגוע, שגם היא, כשאר האחיזות בחיי, מסיתה אותי מהיש, מהנמצא עבורי ממש ברגע זה:
געגוע.
תחושה יפה,
אך מוותרת עליה לעת עתה.
רוצה ללמוד ממרחבי אינסופ חדשים,
הטומנים בחובם סיפורים שונים.
סיפורו של עץ, אבן, אדמה,
סיפורי עצב, סיפורי עוצמה,
סיפורים ראשוניים,
סיפורים יפים.
