דינאמיקה של בגידה
בני זוג שמקימים קשרים מחוץ לנשואים דורשים מבני זוגם לכבד את "מרחב המחיה "שלהם.
זה רק טבעי שזה יבוא לידי ביטוי ברצון ל"זמן לעצמם",כמובן שיכעסו מאוד אם "חוקרים אותם" מה מעשיהם באותן שעות שלא היו זמינים ולא מוסברים.שלא לדבר אם היה הסבר למקום אמצאם ולאחר ברור קצר מסתבר "שלא היה מעולם"...
בשם הצורך ב "פרטיות" הם אינם מרשים לחדור להם לרשות הפרט....
לאורך כל הדרך הנבגדים שחשים שמשהו "לא תקין","זוכים" להוקעה מתמדת.
אם מעז הנבגד להתקשר לעבודה...יגיד הבוגד שמנסים "לבדוק אותו",ואם לא עלינו יגלה סתירות בלוח הזמנים יראה הבוגד בכך "הטלת דופי".ו..אם לא יתאפק יותר הנבגד ויזמין את פרוט שיחות הטלפון של הנייד...זהו.זו "הכרזת מלחמה".
אם יש "צלע שלישית "שזהותה ידועה אך לא ממש בטוחים בטיב הקשר,כמובן שה"מאהבת" יקבלו כינוי של "ידידה"אפלטונית.
לא יוותר ברירה לנבגד אלא להסכים למערכת "ידידות" כ"כ מיוחדת שקיימת בה השקעה לא מעטה.
שלא לדבר על שיחות הטלפון הארוכות וההסתגרות בחדר שלא ישמעו...והס מלנסות לשאול לאחר מכן "שאלות מיותרות"...
"זה גועלי מצידך לשאול ולחטט"....ובודאי "אני לא צריך לתת דין וחשבון על כל דבר".." אני ילדה קטןה?".
ברור שהטיעונים הללו הם צבועים,גם ברור שאינם מרגיעים.
הדרך הנכונה לחיות בזוגיות אמינה ומהימנה היא להרגיע בן זוג חשדן,לתת מידע ולפזר "ערפל" ,,לא להעלם ולהיות "בלתי זמין",
ונהפוך הוא,דווחו על פעילותכם,שתפו בפרטים,חושד עדיין?שיעשו כמה בדיקות שרוצים..אדרבא...למען הסיר ספק...ככה ישיג בן הזוג שבאי שקט..את השקט המיוחל.
נכון שבעיקרון כל אדם רשאי שיהיו לו" פינות משלו",אלא שאילו המקימים קשרים מקבילים הופכים את "הפינות "למרחבים"..."למרחבים של סודות,ובשם "הפרטיות" קיימת הדרישה לאי התערבות.
לאדם שעומד מול דרישה שהיא לגמרי מבטלת את עצמיותו ואישיותו..אסור לעמוד חסר אונים,אסור להשלים עם עובדות של קיום קשרים במקביל ,יש ברירה לא להסכים עם.."מרחב המחיה" הכוזב שמציגים כלפיו.
אם נהיה כנים עם עצמינו,חברות וקרבה נפשית הוא מצב של פתיחות מקסימאלית ואי הסתרת סודות.
אותם מבקשי "מרחב מחיה" סביר שרצונם הוא "שמירת המסגרת"...ולא יחשפו,ולא יסגירו את רגשותיהם.
לא תמיד צריכים "להוכיח" את קיום הבגידה,עצם האיכות הירודה של הקשר ,מתן ביטוי דל ואפילו אפסי מבחינה רגשית וחוסר שיתוף אומר את דברו.
מי שמוכן לטמון ראשו בחול ומשאיר פתח לבן הזוג להתנהל באזורים בהם אין לו מקום מוותר על איכויות הקשורות לחברות אמת ולפתיחות עמוקה.חבל.
סימה שטיין
בני זוג שמקימים קשרים מחוץ לנשואים דורשים מבני זוגם לכבד את "מרחב המחיה "שלהם.
זה רק טבעי שזה יבוא לידי ביטוי ברצון ל"זמן לעצמם",כמובן שיכעסו מאוד אם "חוקרים אותם" מה מעשיהם באותן שעות שלא היו זמינים ולא מוסברים.שלא לדבר אם היה הסבר למקום אמצאם ולאחר ברור קצר מסתבר "שלא היה מעולם"...
בשם הצורך ב "פרטיות" הם אינם מרשים לחדור להם לרשות הפרט....
לאורך כל הדרך הנבגדים שחשים שמשהו "לא תקין","זוכים" להוקעה מתמדת.
אם מעז הנבגד להתקשר לעבודה...יגיד הבוגד שמנסים "לבדוק אותו",ואם לא עלינו יגלה סתירות בלוח הזמנים יראה הבוגד בכך "הטלת דופי".ו..אם לא יתאפק יותר הנבגד ויזמין את פרוט שיחות הטלפון של הנייד...זהו.זו "הכרזת מלחמה".
אם יש "צלע שלישית "שזהותה ידועה אך לא ממש בטוחים בטיב הקשר,כמובן שה"מאהבת" יקבלו כינוי של "ידידה"אפלטונית.
לא יוותר ברירה לנבגד אלא להסכים למערכת "ידידות" כ"כ מיוחדת שקיימת בה השקעה לא מעטה.
שלא לדבר על שיחות הטלפון הארוכות וההסתגרות בחדר שלא ישמעו...והס מלנסות לשאול לאחר מכן "שאלות מיותרות"...
"זה גועלי מצידך לשאול ולחטט"....ובודאי "אני לא צריך לתת דין וחשבון על כל דבר".." אני ילדה קטןה?".
ברור שהטיעונים הללו הם צבועים,גם ברור שאינם מרגיעים.
הדרך הנכונה לחיות בזוגיות אמינה ומהימנה היא להרגיע בן זוג חשדן,לתת מידע ולפזר "ערפל" ,,לא להעלם ולהיות "בלתי זמין",
ונהפוך הוא,דווחו על פעילותכם,שתפו בפרטים,חושד עדיין?שיעשו כמה בדיקות שרוצים..אדרבא...למען הסיר ספק...ככה ישיג בן הזוג שבאי שקט..את השקט המיוחל.
נכון שבעיקרון כל אדם רשאי שיהיו לו" פינות משלו",אלא שאילו המקימים קשרים מקבילים הופכים את "הפינות "למרחבים"..."למרחבים של סודות,ובשם "הפרטיות" קיימת הדרישה לאי התערבות.
לאדם שעומד מול דרישה שהיא לגמרי מבטלת את עצמיותו ואישיותו..אסור לעמוד חסר אונים,אסור להשלים עם עובדות של קיום קשרים במקביל ,יש ברירה לא להסכים עם.."מרחב המחיה" הכוזב שמציגים כלפיו.
אם נהיה כנים עם עצמינו,חברות וקרבה נפשית הוא מצב של פתיחות מקסימאלית ואי הסתרת סודות.
אותם מבקשי "מרחב מחיה" סביר שרצונם הוא "שמירת המסגרת"...ולא יחשפו,ולא יסגירו את רגשותיהם.
לא תמיד צריכים "להוכיח" את קיום הבגידה,עצם האיכות הירודה של הקשר ,מתן ביטוי דל ואפילו אפסי מבחינה רגשית וחוסר שיתוף אומר את דברו.
מי שמוכן לטמון ראשו בחול ומשאיר פתח לבן הזוג להתנהל באזורים בהם אין לו מקום מוותר על איכויות הקשורות לחברות אמת ולפתיחות עמוקה.חבל.
סימה שטיין
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני