מסעדת "ביג מאמא" התל אביבית עברה במשך השנים דרך ארוכה ובה גלגולים רבים. בהתחלה, בשנות השמונים, היא שכנה באחת הסימטאות של שוק הכרמל.
באותם ימים שטרם פתיחת הפיצוציה הראשונה (זו של קינג ג'ורג'), הייתה ביג מאמא אחד המקומות היחידים בעיר שפעלו באמת ללא הפסקה, 24 שעות ביממה.
ביג מאמא הייתה המקום ללכת אליו אחרי בילוי מהסוג שעושים בחופשה מהצבא ושנמשך כמעט עד הבוקר. להגיע, לאכול פיצה גדולה ועסיסית, ולצאת עם אור ראשון.
זה היה המקום להגיע אליו עם בחורה, אחרי יציאה רומנטית שגלשה לשעות הקטנות עד שהבטן התחילה לכרכר. ולעוד כל מיני סיטואציות אחרות שכללו שעות שאחרי חצות ובטן מקרקרת.
בשנות התשעים ביג מאמא עברה לרחוב הנציב הסמוך. היא הפכה למסעדה יפה ומרשימה, מין מסעדת יוקרה לעניים עם הרבה עץ טבעי ומוזיקה מצויינת וריחות נהדרים.
הגישו שם לא רק פיצות אלא אוכל איטלקי מכל הסוגים, לרבות פיצה, פסטות, פוקצ'יות ריחניות וסלט קפרזה. ומנת רביולי דלעת, ברוטב שמנת עם אגוזי מלך - מנה מופלאה.
בשנות ה-2000 התקופה הזו נגמרה. ביג מאמא הצליחה יותר ויותר כעסק של משלוחים - אולי על רקע המיתון ותקופת הפיגועים של תחילת העשור כשרבים העדיפו להישאר בבית ושהאוכל יגיע אליהם במקום להפך. חוץ מזה שיש בזה את הנוחות - לא צריך להזמין מקום במסעדה ולא להתלבש, לנסוע ולחפש חניה.
בכל אופן, אני דווקא די מתגעגע לימי ביג מאמא הקטנה (שימו לב למשחק המילים), זו שאפשר היה לאכול בה בעיקר פיצה מצויינת ולסגור את הלילה. כמוני, אני מניח, הרבה אנשים שבראשית שנות התשעים היו צעירים, יצרו לפעמים לחופשות מהצבא ויצאו יציאות רומנטיות שנגמרו בשעות הקטנות של הלילה, עם בטן מקרקרת.
באותם ימים שטרם פתיחת הפיצוציה הראשונה (זו של קינג ג'ורג'), הייתה ביג מאמא אחד המקומות היחידים בעיר שפעלו באמת ללא הפסקה, 24 שעות ביממה.
ביג מאמא הייתה המקום ללכת אליו אחרי בילוי מהסוג שעושים בחופשה מהצבא ושנמשך כמעט עד הבוקר. להגיע, לאכול פיצה גדולה ועסיסית, ולצאת עם אור ראשון.
זה היה המקום להגיע אליו עם בחורה, אחרי יציאה רומנטית שגלשה לשעות הקטנות עד שהבטן התחילה לכרכר. ולעוד כל מיני סיטואציות אחרות שכללו שעות שאחרי חצות ובטן מקרקרת.
בשנות התשעים ביג מאמא עברה לרחוב הנציב הסמוך. היא הפכה למסעדה יפה ומרשימה, מין מסעדת יוקרה לעניים עם הרבה עץ טבעי ומוזיקה מצויינת וריחות נהדרים.
הגישו שם לא רק פיצות אלא אוכל איטלקי מכל הסוגים, לרבות פיצה, פסטות, פוקצ'יות ריחניות וסלט קפרזה. ומנת רביולי דלעת, ברוטב שמנת עם אגוזי מלך - מנה מופלאה.
בשנות ה-2000 התקופה הזו נגמרה. ביג מאמא הצליחה יותר ויותר כעסק של משלוחים - אולי על רקע המיתון ותקופת הפיגועים של תחילת העשור כשרבים העדיפו להישאר בבית ושהאוכל יגיע אליהם במקום להפך. חוץ מזה שיש בזה את הנוחות - לא צריך להזמין מקום במסעדה ולא להתלבש, לנסוע ולחפש חניה.
בכל אופן, אני דווקא די מתגעגע לימי ביג מאמא הקטנה (שימו לב למשחק המילים), זו שאפשר היה לאכול בה בעיקר פיצה מצויינת ולסגור את הלילה. כמוני, אני מניח, הרבה אנשים שבראשית שנות התשעים היו צעירים, יצרו לפעמים לחופשות מהצבא ויצאו יציאות רומנטיות שנגמרו בשעות הקטנות של הלילה, עם בטן מקרקרת.
המאמר מוגש באדיבות Food.co.il, אתר משלוחים טעים שמאפשר לכם לקבל ישירות לביתכם אוכל מהרבה מסעדות טובות, כולל ביג מאמא.
