רשלנות רפואית 

רשלנות רפואית הינה תוצאה של שירותים רפואיים אשר ניתנו בסטייה מרמת הזהירות לה נדרש איש הרפואה, שכתוצאה ממנה נגרם נזק למטופל, נזק שלא היה נגרם למטופל, אלמלא אותה הסטייה. רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים כגון:
אבחון לקוי;
איחור באבחון;
רשלנות רפואית בביצוע ניתוחים;
רשלנות בלידה;
טיפול לקוי בבית החולים או קופת החולים;
לנפגע עומדת האפשרות לתבוע פיצוים בגין הנזק הגופני שנגרם לו כתוצאה מרשלנות רפואית, וזאת מכוח פקודת הנזיקין. אולם תחילה יש לבחון האם התקיימו במקרה יסודות עוולת הרשלנות, הנדרשות לשם גיבוש תביעה על פי עוולה זו.

ככל שהתקיימו יסודות עוולת הרשלנות, יוכל הנתבע לתבוע את האחראים:
איש המקצוע שהתרשל;
המוסד הרפואי במידה והמקרה טופל בו;
נטל ההוכחה כי המזיק התרשל מוטל על הניזוק/ המטופל, אולם ישנם מקרים בהם יעבור נטל ההוכחה בדבר העדר הרשלנות לכתפי הנתבע. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח-1968 קובע כי "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתבוע לא הייתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה- על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

כלומר, סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע בדבר העדר רשלנות או העדר קשר סיבתי בין האירוע לנזק, וזאת במקרים בהם לניזוק לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מהם הנסיבות שגרמו לנזק, כך למשל במקרה בו בתיק הרפואי חסר מידע אודות החולה, במצב דברים זה יעבור נטל ההוכחה לנתבע.

דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני נזיקין ורשלנות רפואית, לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.