אולמרט לא יתפטר - הערכות ופתרונות 

בתום המלחמה באוגוסט השנה, החלו קבוצות רבות של אזרחים ליזום קריאות מחאה להתפטרות האחראים הבולטים לניהול המלחמה והעורף: רוה"מ אולמרט, שר הביטחון פרץ, והרמטכ"ל חלוץ.

הסיכויים שקריאות אלה יענו על ידי אחד או יותר מהשלושה - אפסי. אנחנו רק מוציאים קיטור. בקרוב, גם יתעייפו חלק ממפיחי הקיטור.

אולמרט, פרץ וחלוץ - לא יתפטרו מרצונם. תנועות המחאה בתום המלחמה בכלל, וכעת בפרט - לא ישכנעו אותם. אם נחשוב בהיגיון קר, מהו תרגום הכוח של המחאה? 100,000 איש באחד הערבים בכיכר העיר? מספר הנוכחים, לכל היותר, שווה ל - 4 מנדטים. גם כמות כפולה מזה - איננה מהותית. האם סקרים בעיתוני סוף שבוע טובים יותר? גם לא. סקרים אמינים מראים על הלך רוח שיכול להשתנות. ממשלות אינן נופלות על סקרים. בכל הכבוד, המערכה הצבאית שהתחוללה לפני חודשיים אינה נראית כמו מלחמת יום כיפור. למזלנו. לכן התגובה של השלישייה לקולות המחאה, כל אחד משיקוליו, היא: אין תגובה. הם ממשיכים להניע את השיירה במסלול, בתקווה שהכלבים הנובחים עליה מהצד - יתעייפו.

בעיניי, לנפתולי המערכת של ממשלה, כנסת וצבא מול האזרחים ישנם שני שלבים. בכל אחד מהשלבים מתואר אמנם ראש הממשלה, אך התיאור הולם כל אחד מהשלושה:
בשלב א, ראש הממשלה - לא יתפטר נוכח ההפגנות. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ההפגנות לא לובשות תאוצה. להיפך. שנית, כל תהליך להעברת השלטון צריך לעבור דרך הכנסת ושם מסתמן כעת שאין רוב להעברה. איש מתנועות המחאה גם לא מנסה לשנות מצב זה. במקום "לדגור" על חברי הכנסת כדי לגרום להם להצבעת אי אמון, נושאים המפגינים שלטים שתוכנם פונה למצפונו של אולמרט. זוהי תמימות שלא מביאה לתוצאות.

בשלב ב, ראש הממשלה לא יתפטר מרצונו, משלוש סיבות: ראשית, אם יתפטר, הוא מודה בכישלונו. כך יחתום את הקריירה והמוניטין שלו. לא הגיוני שיעשה כן. ואולמרט הוא, לכל הדעות, אדם מחושב ביותר.
שנית, אולמרט מעריך כי הזיכרון של רוב הציבור - קצר. וככל שיחלוף הזמן הוא יצליח להקהות את הזיכרונות הלא טובים מהעבר עם זיכרונות טובים יותר מההווה. אני חושב שהוא צודק. זוהי פסיכולוגיה של המונים שתמיד, לפי ההיסטוריה שלנו, עובדת. שלישית, אין אלטרנטיבה מפתה לשלטון הקיים. זוהי עובדה. כולנו קוראים לאולמרט ללכת, אבל על היורשים שלו יש לנו ויכוח מסועף. מי יהיה היורש? אולי מישהו מ"קדימה"? לא מצאתי אחד או אחת שווה שיש עליהם דעה מגובשת חיובית בעיני ציבור הבוחרים. מישהו ממפלגת הליכוד? לא כראש ממשלה. אולי כשר אוצר. שם היו בחלק מהזמן תוצאות מרשימות. ואולי מישהו ממפלגת העבודה? מצטער רבותי. העומד בראשם, שייך לשלישייה שנדרשת להתפטר וגם תפקודו בתום המלחמה נראה מגומגם ולא יוצר אמון. לא אני אומר זאת. חבר הבכירים במפלגתו אומר זאת. וגם מרביתם הם להערכתי אנשים בינוניים או כאלה שטרם התנסו בניהול מערכות בקנה מידה ממשלתי מהותי (גם לא הרצוג או פינס). אז מי כן? ליברמן? רוב האנשים סולדים מדרכו. אולי אהוד ברק? הוא כבר היה והודח. אדם ארוגנטי שמתבונן על כולם מגבוה. אז אולי נביא שחקן חיזוק מחוץ למערכת הפוליטית? ניסו בעבר להביא שחקני חיזוק מהתעשייה, מהאקדמיה ומתחום המשפט. עד כה, הניסיון לא עלה יפה. אני זוכר את סטף ורטהיימר מהתעשייה, את פרופ' אמנון רובינשטיין מהזירה האקדמית, הם היו בד"ש. אחר כך ניסו להביא את פרופ' יעקב נאמן כשר האוצר והוא טורפד בחקירה משטרתית תמוהה שכעבור שנה התבררה כעורבא פרח. בתחום שחקני החיזוק, רשמנו בינתיים רק הצלחה אחת. יבוא מחו"ל של נגיד בנק ישראל: סטנלי פישר. ואולי גם מבקר המדינה החדש יהיה שונה מקודמיו שנראו יותר ככותבי דוחות שנתיים עבי כרס וחסרי שיניים. עד כה, מאזן הביניים בתחום זה - אינו חיובי. אין לנו אלטרנטיבה מנהיגותית! המחסור במנהיגים והיעדר האמון ההולך וגובר הוטמע כבר על ידי רבים. השאלה החדשה היא האם נעשה משהו על בסיס ההטמעה, חוץ מלהרים ידיים? נראה שלא נעשה דבר.

לימדו אותנו מזמן שלא זורקים נעליים שאינן מתאימות לפני שנמצאו הנעליים אלטרנטיביות. אחרת ניוותר יחפים. אבל קבוצת המפגינים עושה בדיוק את זה: תתפטרו! הם צועקים בקול ניחר. שמעתי אפילו מנציגי אחת הקבוצות כי בעיקרון (אני אוהב את המילה הזו), כל אלטרנטיבה עדיפה על השלטון הקיים. אינני מסכים עם אמירה זו. תתפלאו כמה אלטרנטיבות גרועות יותר יכולות להגיע אלינו, לעומת המצב הקיים. לכישלונות - אין תחתית.
נעבור כעת לפתרונות המסתמנים עבור קבוצות המחאה מול השלישייה: אולמרט, פרץ וחלוץ, הנאחזים אוטומטית בתפקידיהם, כמו רבים לפניהם. אני מציג רעיונות לחשיבה. אם המטרה היא להחליף את ההנהגה הקיימת במהירות, והרקע לבעיה היא תחושה של היעדר מנהיגות בקרב השלטון הקיים (קואליציה ואופוזיציה), וחוסר אמון גובר כלפיו, אזי על הצד המעשי של המחאה לחשוב על הצעדים הבאים:

הרעיון הראשון, עוסק בצד הפומבי והערכי - ליצור מסה קריטית של אנשי שם נחשבים בקרב הציבור (דתי, חילוני, מסורתי) שקוראים בקול אחיד לשלושה לסיים את תפקידם. האם מצאתם כאלה? אם לא - חפשו. אם כן, שלבו אותם במחאה והציבו לפניהם מצלמה.

הרעיון השני, עוסק בצד הפוליטי - יש לזהות מיהם חברי הכנסת שמהווים "אנשי מפתח" בהצבעת אי אמון בכנסת, ולשכנע את ה"אבות הרוחניים" שלהם להשפיע עליהם לקרוא באותה קריאה להתפטרות כלפי השלישייה.
למשל, במפלגת ש"ס, הגורם הקובע, ליד אוזנו של הרב, הוא בנו או ראש הסיעה, אלי ישי. אם הם חשים בטוח בכיסאם לקראת הבחירות הבאות, או אם יחושו שהצטרפות לקריאת המחאה תשרת אותם בהמשך, הם יתחילו לאיים לעזוב את הממשלה אם שר הביטחון לא יוחלף. צריך להתחיל במישהו ברור אז הבה נתחיל בו.
במפלגת הגמלאים, לא ייאותו ללכת לבחירות. להערכתי, הם עדיין המומים מהתוצאות, ולא מאמינים שבבחירות הבאות יקבלו מספר חברי הכנסת דומה. לכן זהו ביטול זמן לפנות אליהם. מפלגת "קדימה", לעומת זאת, זרועה באנשים שרוצים לעלות לשלטון במהלך הבא: למשל השרים: שטרית ומופז. הם מחפשים נושא להתאגד סביבו. להתבלט. עליכם למצוא אישים כאלה ולשכנע אותם להתגייס למטרה משותפת. זה מסוכן עבורם, אבל אפשרי.

הרעיון השלישי, עוסק בזיהוי האלטרנטיבה לשלטון - חייבים להציע לציבור הספקן, לאור נסיונו, נבחרת משכנעת ומרשימה של גלריה של אישים ידועים שמוכנה לשרת. לא די להציע שמות. צריך לקבל ממועמדי האלטרנטיבה הצהרה פומבית שהם מזהים את תקופת המשבר ומוכנים לעמוד לרשות הציבור כדי לתקן את הפגמים המהותיים שנתגלו במערכת השלטון, בשילוב עם רכיבים קיימים וחסרי חשד במפלגות הקיימות. המהלך המורכב הזה יכול להיראות כמו טיהור אורוות מעופשות בזרם עצום של מים זכים. לציבור צריכה להיווצר תחושה שהתגבורת האלטרנטיבית חשה לסיוע כיוון שאנו במשבר מנהיגות, במשבר אמון חריף ומתמשך ברוב רשויות המערכת השלטונית, ולוקים בחוסר מובהק של אחריות אמיתית, של מומחיות ומקצועיות בחקיקה החסרה ובביצוע במשרדי הממשלה. התחושה תישען על דבריהם של אנשים מקובלים ואמינים. המסקנה שהם ישדרו שנדרש בדחיפות שינוי מוגדר ונראה לעין. כל המינוס והאשפה שהצטברה באורוות המסואבות יכול להוות מנוף מוחשי שיש להשתמש בו כדי להתחיל לתקן את המצב.

להערכתי, נציגי תנועות המחאה אינם מגובשים סביב תוכנית פעולה. יש להם סיסמא והם מאמינים שאם יצעקו אותה בקול ניחר במשך חודשיים, יעתרו להם. אוי, איזו תמימות קדושה! בחשיבתם זו הם די דומים לממסד שאותו הם מבקרים.

ביקורת אינה מרשימה אם אינה מלווה באישים בעלי מוניטין עם פתרונות מוצעים. אם תופיע גלריה כזו, זמנה של הממשלה הנוכחית יהיה קצר.