"הפרעת קשב וריכוז" קבלה בשנים האחרונות תדמית של "בון-טון", חדרה למעוז המיינסטרים וקבלה לגיטימציה רחבה. זה קרה בעיקר משום שרבים ורבות, טובים וטובות, שהצלחתם בחייהם אינה מוטלת בספק - "יצאו מהארון" וסיפרו שיש להם את זה. והם לא לבד. הקשר הנסיבתי בין גאונות, הצלחה והפרעת קשב, נחשף תכופות הן בעידן הנוכחי והן לאורך ההיסטוריה. אלברט איינשטיין, שהתחיל את חייו כשהוא משתרך אחרי בני גילו בכל מדד רלוונטי - דיבור מאוחר, כישלון ובינוניות בלימודים, קושי בהשתלבות חברתית. במונחים עדכניים, לקה כנראה איינשטיין בהפרעת קשב מילולית ובלתי מילולית כאחת. הוא מככב בספר "אנשים גדולים התחלות קטנות", המתאר שורה של דמויות ששינו את העולם: "היו בהם כאלה שלא ידעו קרוא וכתוב עד גיל מאוחר, והיו בהם אף כאלה שגורשו בבושת פנים מבית-ספר אחר בית-ספר - והיום לומדים עליהם בבתי-הספר האלה".
מבוגרים עם הפרעת קשב, נושאים על כתפיהם (השחוחות, לעיתים) משא כבד ולאורך שנים רבות. שנות ביה"ס זכורות לרבים ורבות מהן כשנים של מאבק סיזיפי, אינסופי במעלה ההר, על קרקע חלקלקה ומול כוחות שדוחפים אותם למטה. כל פעולה פשוטה דרשה מהם גיוס מתיש של משאבי קשב וריכוז, שלא תמיד עמדו לרשותם. בעיות כמו קושי בחשיבה סדרתית, קושי בשליפת מידע, קושי במיקוד והתמדה, פער קבוע בין ידע למימושו - ובעיקר התמודדות עם תגובות הסביבה. מורות והורים נטו לתייג אותם כעצלנים, פרועים, בעלי ליקוי אישיותי, לא מוצלחים, נטולי יכולת ועוד. בנוסף, גרם הקושי לקרוא ולהבין במדויק קודים חברתיים, למציאות חברתית מתמשכת של אי הבנות ולתחושת דחייה.
עם הנטל הזה, הם מגיעים מיואשים למשימות החשובות באמת בחייהם - מימוש עצמי, מימוש חברתי, התפתחות מקצועית, פרנסה ומשפחה.
משם הם מתחילים לרכוש לעצמם, במאמץ רב, מיומנויות חברתיות, מיומנויות למידה, טכניקות התארגנות ו"מיומנויות רכות", החשובות להתפתחותם האישית והתעסוקתית.
בדרך כלל אנו נעשים מודעים להפרעת הקשב שלנו כשמגיע תורם של הילדים לעבור אבחון. אסתר גולדברג, פסיכולוגית קלינית, כתבה על כך: "הפרעת קשב אצל מבוגרים היא הפרעה תורשתית - אנחנו מקבלים אותה מילדינו...". גולדברג מאמינה כי ילדים עם הפרעת קשב זקוקים בעיקר להורים ומורים מומחים ל- ADD, ועובדת לכן עם קבוצות הורים, כשליחי מצווה של ילדיהם הפרטיים ושל שאר הילדים, לשינוי תפיסות היסוד הנוגעות לתמרוץ וקידום ילדי ADD. בדרך, הם לומדים כל כך טוב את התסמונת - שמתחילים לזהות את הסימפטומים אצל עצמם ובחוויות ילדותם. האבחון בגיל מבוגר יכול להוות תיקון גדול, בתחושה הפנימית של הבוגר/ת. כשלאוסף האקלקטי של הבעיות המלוות אותם כל חייהם יש שם, ובכאוס מצטיירת שיטה - יורד חלק ניכר מהנטל הרגשי המעכב אותם: רגשי אשמה, תחושת חוסר יכולת ולעיתים "הרמת ידיים" וייאוש. האבחנה משחררת.
להפרעת קשב וריכוז אין תאריך תפוגה. הגישה הותיקה, המייחסת את התופעה לילדים בלבד - מגוחכת. מדובר בספיגה מהירה של דופאמין במח, "דפקט" אורגאני שנולד, חי ומת עם האדם. הכל רשום במפה האורגאנית שלנו - והרשות נתונה. הרשות לפתח טכניקות ואסטרטגיות עוקפות-ADD, ובה בעת למצות את המיטב מיתרונות התסמונת - היא בידינו.
יש מספר תחנות אופייניות לאורך חיינו כבוגרים ובוגרות, בהן באה הפרעת הקשב לידי ביטוי עוצמתי במיוחד:
• לימודים אקדמאים.
• עבודה - התמדה, עמידה בכללי המשחק התעסוקתיים וענייני התפתחות מקצועית וקידום.
• זוגיות ומשפחה.
לגבי האחרון, כתבה בזמנו אחת הבלוגריות העוסקת בנושא, שלו היה בעלה מגלה את הריטלין עשר שנים מוקדם יותר - אולי לא היו מתגרשים.
לגבי שתי התחנות הראשונות - לימודים ועבודה - האימון, בשילוב עם אבחון וטיפול תרופתי על פי הצורך, הרצון וההתוויה, מסייע להגיע בהם לפריצות דרך, להישגים ולמימוש.
רוב מתאמני ומתאמנות ה- ADD שהגיעו אלי במרוצת השנים, ידעו מה לעשות. הבעיה היא בביצוע. האימון - פרופסיה מעשית ויישומית המגייסת את המתאמנ/ת באמצעות מתן מסגרת, העלאת המוטיבציה, יצירת חוויות של הצלחה והקניית מיומנויות רכות וכלים - מסייע להם ללמוד כיצד לבצע, ולהצליח לסיים כל משימה שבחרו לכלול באימון. זה תלוי כמובן בהתגייסות המתאמנ/ת. כמו בכל תחום התנהגותי - הכוונה מכתיבה את איכות התוצאה.
ההמלצה החמה ביותר שלי למבוגרים עם הפרעות קשב, היא להפוך את החיסרון ליתרון!
הנה כמה המלצות אותן (ונוספות) אנו מיישמים בתהליך האימון:
• 1. למפות את היתרון היחסי, שמאפשרת הפרעת הקשב (למשל - חשיבה יצירתית, "מחוץ לקופסא", אי שמירת טינה כי פשוט קשה לזכור למה צריך, ועוד).
• 2. להחליט שהתסמונת לא מנהלת אתכם, אלא אתם מנהלים אותה!
• 3. להתגייס למאמץ מרוכז לקידום יעדים ספציפיים, כל יעד בזמנו.
• 4. להיעזר במאמנ/ת.
• 5. לעבור אבחון ולנסות - אם יש צורך - טיפול תרופתי. הפוביה מיותרת - יתרון הטיפול גדול מחסרונותיו.
• 6. אל תתנו לאידיאולוגיה של בעלי עניין, מכל צד שהוא (למשל - בעד או נגד ריטלין) לנהל אתכם - זה רע כמו לתת לתסמונת לנהל אתכם. קחו את המושכות לידיים!
• 7. זכרו שהיום הוא תמיד היום הראשון של שארית חייכם/ן - לא משנה מה לא הצלחתם אתמול, תתחילו תמיד את היום מחדש.
• 8. ייצרו חזון ותנו לו להוביל אתכם/ן.
• 9. תהיו פתוחים ושקופים ככל האפשר באשר להפרעת הקשב שלכם/ן, לפחות בחוגים קרובים. סודות מתים באור.
• 10. סיימו כל יום בספירת הישגים - גם אם קטנים. ייצרו לעצמכם/ן תדמית חדשה, כי הצלחה מביאה הצלחה.
לפרטים נוספים על אימון אישי או קבוצתי
http://www.hbh.co.il/article_page.asp?id=239
חומר נוסף: מצגת הדרכה למורות לילדי ADD / ADHD
http://www.hbh.co.il/article_page.asp?id=482&scid=0
קפצו לבקר גם באתר שלי בפייסבוק וטוויטר
