על הרב והדמוקרטיה
תגובה למאמר "שלטון הרב" (יאיר שלג, הארץ, 27 בספטמבר)
המאמר מסיבה שאינה מובנת לי, לא עורר סערה. במאמרו הוא ציטט לא מעטים מבכירי הרבנים והמחנה הדתי (כולל החרדים ושאר הזרמים) להתבטא בדבר עדיפות דגלה של תורה על פני דגלה של מדינת ישראל. אבל משום מרבית העיתונאים לא מגיבים, הפוליטיקאים לא משמיעים קולם. האם ערבי שהיה מהין לומר שהוא מבכר את דגלו של הקוראן על פני מדינת ישראל היה זוכה להתעלמות שכזו?
במחצית אוגוסט 2005 כתב הרב ישראל רוזן באתר YNET, על כי הגיעה נקודת הזמן שהבשילה לדעתו, לקבוע כי המדינה היא יהודית ועלינו לזנוח את "דת הדמוקרטיה", הוא דיבר על קרעים שאינם מתאחים וסביב כך נסב מאמרו.
במישור הפילוסופי ההגדרתי, מדינה יהודית אינה יכולה ליהיות מדינה דמוקרטית. ישנן שלוש סוגי מדינות; דיקטטורות למינן, דמוקרטיות למינן ומדינות הלכה למינן. בדיקטטורה הסמכות העליונה היא הדיקטטור (ו/או המדינה) היודעים מה טוב לאזרח. במדינה דמוקרטית הסמכות עליונה היא האזרח, דעת הרוב. ובמדינות הלכה האל הוא הסמכות העליונה ובתווך כהני הדת "המבינים ומפרשים" אותו טוב יותר מאיתנו בני התמותה הרגילים.
"מוטב להיות צנועים כאשר מדברים בשם אלוהים. אומנם נבראנו בצלמו, אבל אנחנו מפרשים את רצונו בצלמנו" - את זה דווקא כהני הדת שוכחים מעת לעת.
במישור התרבותי החרדים והדתיים מנסים להפחיד אותנו שערכי התרבות שלהם נקיים, אין פשע ואין סמים, אין זנות ואין עבריינות. חבל שהדבר אינו עומד במבחני המציאות; בין כתלי בית האסורים אחוז הדתיים אינו שונה (נהפוך הוא, הוא גבוה) משיעורם בכלל האוכלוסייה. להם יש "ערכים" ולנו אין?!?! על זכויות האדם הם שמעו? על שיווין בין גברים לנשים הם שמעו? על זכויות המיעוט, ההומוסקסואלים והלסביות, העובדים הזרים והסחר בנשים?
מלבד ספרות הקשורה ישירות לדת, המגזרים הדתיים כמעט ולא העמידו מדענים, סופרים, משוררים, או פילוסופים המעצבים את התרבות הנוכחית של המדינה.
אותם זרמים חרדיים שמתנגדים היום לשתי מדינות לשני עמים וקוראים לבניית מדינת הלכה יהודית, הם אותם חרדים שהתנגדו במהלך ההיסטוריה להקמת המדינה וראו בכך התערבות במעשי האל וניסיונות זירוז לא טבעיים לביאת המשיח.
אחד הטיעונים הדמגוגים והשקריים בהם מחנה חובשי הכיפות מרבה להשתמש הוא: שהם ורק הם ממשיכי היהדות כפי שהייתה מימים ימימה. הם שוכחים להזכיר שבין הזרמים השונים של חובשי הכיפות פעורות תהומות רבים ועמוקים. ישנן חצרות שלא מתערבבות עם חצרות אחרים ובין החרדים הלא ציוניים, לבין החרדים המתונים לבין הציונות הדתית אין כמעט שפה משותפת.
ההמשכיות עליה הם מדברים אינה אמיתית; אברהם אבינו, לו היה הולך בדרכי אביו, היה ממשיך למכור אלילים. כלומר אחד הלקחים הראשונים אותם ניתן ללמוד מספר הספרים וההיסטוריה של עם ישראל הוא שבירת המוסכמות ובחינת מה מתאים ומה טוב לזמננו אנו. דוד המלך לא חבש שטריימל ולא התקין שעון שבת. שלמה המלך מכר ערים שלמות בישראל והיהדות כולה לא היית הממשיכה להתקיים אלמלא רבי יוחנן בן זכאי שפרש מן המחנה של הקנאים המוטרפים שהמיטו את חורבן בית שני על העם, ברח ליבנה וייסד הלכה למעשה את היהדות כפי שהיא בבסיסה היום. גם הרמב"ם בשנותיו הראשונות הוקע על ידי ראשי הקהילה בת זמנו.
שנים מנסים להלעיט אותנו שחייבים להתחשב ברגשותיהם של הדתיים, לכן אפילו השירות הצבאי עוצב עבורם באופן מיוחד (לבודדים שלא קיבלו פטור) על מנת שלא יפגשו בבנות ישראל שעלולות להסיח את דעתם. במהלך ההתנתקות ראינו כיצד הם אינם שומרים אף לא בביתם על מה שהם דורשים מאיתנו, בבית הכנסת ראינו יחד עם הבנות את הרבנים ועוזריהם, על הגג בכפר דרום, הם ישבו כאיש אחד, שכם אל שכם בני אדם ובנות חווה. כלומר אפשר גם אפשר ואף צריך לדרוש מהם לנהוג אחרת.
לאורח מבחוץ תמיד נדמה שהחברה והקהילה בה הוא מתבונן מגובשת ומאוחדת יותר מהקהילה בה הוא חי. נדמה לנו כי הערבים בעלי דעה אחת, החרדים כנ"ל ולכן ישנו שבר אצלנו שאין אחדות בין החילונים, לישראלים, לחופשיים, לאתיאיסטיים ולשאר הגדרות (הבאות בדרך כלל מן החוץ). אך בפועל בכל קהילה קטנה כגדולה ישנם היסוסים ותהיות ואין אחדות השורה. ככל שהקהילה גדולה יותר, כך רבות המחשבות, הדרכים והאפשרויות - וטוב שכך.
התרבות הישראלית החופשית היא עשירה ומגוונת, משוררים, סופרים, הוגי דעות, ציירים ופסלים ושאר אנשי רוח מעצבים את המדינה ותרבותה במאה ועשרים שנים מאז תחילת ההתיישבות בארץ. הם עושים זאת בהצלחה תוך התחברות ליהדות ולהיסטוריה אך גם לכאן ועכשיו, מבלי להתבייש ולהרכין ראש בפני נושאי דגל מזויפים של לכאורה יהדות, נביאי שקר וחורבן.
אני מסכים שהגיע הזמן לאמץ את גישתו של הרב רוזן ולדון בפ??ני החברה שלנו וכיצד אנו רוצים לראות את המדינה. אני מאמין שהרב רוזן יופתע לגלות כי רבים במחנה שלו יעדיפו לחיות במדינה דמוקרטית על פני מדינת הלכה. אני גם סבור שהפרדת דת ממדינה הוא נושא שיש להעלות על הפרק היום. אחת הבעיות של הציבור החילוני הוא הפער העצום בתפיסה לעומת הציבור הדתי. אי הפרדת דת ממדינה היא חלק בלתי נפרד ממצען של המפלגות הדתיות, אך לכמה מפלגות אחרות הנושא הזה כלול במצען? ואם לחלקן הוא כלול הן מעדיפות להדחיק אותו לשוליים ולא להתעמת. עלינו להבין שזהו נושא מרכזי ונדבך חשוב בהבטחת עתידה של המדינה. צעירים רבים לא רואים פה עתיד ועוזבים בשל החופש שקיים בארצות אחרות. לפני הבחירות הבאות, עלינו להבטיח להם שהחופש הזה מצוי גם פה. על כולנו מוטלת החובה לפעול למען כך ולעשות את המקסימום שהנושא יעלה על הפרק, על מנת שהוא יהפוך לנושא מרכזי במצעי המפלגות הלא דתיות.
אלון נתיב
מנכ"ל "עלי שלכת"
תגובה למאמר "שלטון הרב" (יאיר שלג, הארץ, 27 בספטמבר)
המאמר מסיבה שאינה מובנת לי, לא עורר סערה. במאמרו הוא ציטט לא מעטים מבכירי הרבנים והמחנה הדתי (כולל החרדים ושאר הזרמים) להתבטא בדבר עדיפות דגלה של תורה על פני דגלה של מדינת ישראל. אבל משום מרבית העיתונאים לא מגיבים, הפוליטיקאים לא משמיעים קולם. האם ערבי שהיה מהין לומר שהוא מבכר את דגלו של הקוראן על פני מדינת ישראל היה זוכה להתעלמות שכזו?
במחצית אוגוסט 2005 כתב הרב ישראל רוזן באתר YNET, על כי הגיעה נקודת הזמן שהבשילה לדעתו, לקבוע כי המדינה היא יהודית ועלינו לזנוח את "דת הדמוקרטיה", הוא דיבר על קרעים שאינם מתאחים וסביב כך נסב מאמרו.
במישור הפילוסופי ההגדרתי, מדינה יהודית אינה יכולה ליהיות מדינה דמוקרטית. ישנן שלוש סוגי מדינות; דיקטטורות למינן, דמוקרטיות למינן ומדינות הלכה למינן. בדיקטטורה הסמכות העליונה היא הדיקטטור (ו/או המדינה) היודעים מה טוב לאזרח. במדינה דמוקרטית הסמכות עליונה היא האזרח, דעת הרוב. ובמדינות הלכה האל הוא הסמכות העליונה ובתווך כהני הדת "המבינים ומפרשים" אותו טוב יותר מאיתנו בני התמותה הרגילים.
"מוטב להיות צנועים כאשר מדברים בשם אלוהים. אומנם נבראנו בצלמו, אבל אנחנו מפרשים את רצונו בצלמנו" - את זה דווקא כהני הדת שוכחים מעת לעת.
במישור התרבותי החרדים והדתיים מנסים להפחיד אותנו שערכי התרבות שלהם נקיים, אין פשע ואין סמים, אין זנות ואין עבריינות. חבל שהדבר אינו עומד במבחני המציאות; בין כתלי בית האסורים אחוז הדתיים אינו שונה (נהפוך הוא, הוא גבוה) משיעורם בכלל האוכלוסייה. להם יש "ערכים" ולנו אין?!?! על זכויות האדם הם שמעו? על שיווין בין גברים לנשים הם שמעו? על זכויות המיעוט, ההומוסקסואלים והלסביות, העובדים הזרים והסחר בנשים?
מלבד ספרות הקשורה ישירות לדת, המגזרים הדתיים כמעט ולא העמידו מדענים, סופרים, משוררים, או פילוסופים המעצבים את התרבות הנוכחית של המדינה.
אותם זרמים חרדיים שמתנגדים היום לשתי מדינות לשני עמים וקוראים לבניית מדינת הלכה יהודית, הם אותם חרדים שהתנגדו במהלך ההיסטוריה להקמת המדינה וראו בכך התערבות במעשי האל וניסיונות זירוז לא טבעיים לביאת המשיח.
אחד הטיעונים הדמגוגים והשקריים בהם מחנה חובשי הכיפות מרבה להשתמש הוא: שהם ורק הם ממשיכי היהדות כפי שהייתה מימים ימימה. הם שוכחים להזכיר שבין הזרמים השונים של חובשי הכיפות פעורות תהומות רבים ועמוקים. ישנן חצרות שלא מתערבבות עם חצרות אחרים ובין החרדים הלא ציוניים, לבין החרדים המתונים לבין הציונות הדתית אין כמעט שפה משותפת.
ההמשכיות עליה הם מדברים אינה אמיתית; אברהם אבינו, לו היה הולך בדרכי אביו, היה ממשיך למכור אלילים. כלומר אחד הלקחים הראשונים אותם ניתן ללמוד מספר הספרים וההיסטוריה של עם ישראל הוא שבירת המוסכמות ובחינת מה מתאים ומה טוב לזמננו אנו. דוד המלך לא חבש שטריימל ולא התקין שעון שבת. שלמה המלך מכר ערים שלמות בישראל והיהדות כולה לא היית הממשיכה להתקיים אלמלא רבי יוחנן בן זכאי שפרש מן המחנה של הקנאים המוטרפים שהמיטו את חורבן בית שני על העם, ברח ליבנה וייסד הלכה למעשה את היהדות כפי שהיא בבסיסה היום. גם הרמב"ם בשנותיו הראשונות הוקע על ידי ראשי הקהילה בת זמנו.
שנים מנסים להלעיט אותנו שחייבים להתחשב ברגשותיהם של הדתיים, לכן אפילו השירות הצבאי עוצב עבורם באופן מיוחד (לבודדים שלא קיבלו פטור) על מנת שלא יפגשו בבנות ישראל שעלולות להסיח את דעתם. במהלך ההתנתקות ראינו כיצד הם אינם שומרים אף לא בביתם על מה שהם דורשים מאיתנו, בבית הכנסת ראינו יחד עם הבנות את הרבנים ועוזריהם, על הגג בכפר דרום, הם ישבו כאיש אחד, שכם אל שכם בני אדם ובנות חווה. כלומר אפשר גם אפשר ואף צריך לדרוש מהם לנהוג אחרת.
לאורח מבחוץ תמיד נדמה שהחברה והקהילה בה הוא מתבונן מגובשת ומאוחדת יותר מהקהילה בה הוא חי. נדמה לנו כי הערבים בעלי דעה אחת, החרדים כנ"ל ולכן ישנו שבר אצלנו שאין אחדות בין החילונים, לישראלים, לחופשיים, לאתיאיסטיים ולשאר הגדרות (הבאות בדרך כלל מן החוץ). אך בפועל בכל קהילה קטנה כגדולה ישנם היסוסים ותהיות ואין אחדות השורה. ככל שהקהילה גדולה יותר, כך רבות המחשבות, הדרכים והאפשרויות - וטוב שכך.
התרבות הישראלית החופשית היא עשירה ומגוונת, משוררים, סופרים, הוגי דעות, ציירים ופסלים ושאר אנשי רוח מעצבים את המדינה ותרבותה במאה ועשרים שנים מאז תחילת ההתיישבות בארץ. הם עושים זאת בהצלחה תוך התחברות ליהדות ולהיסטוריה אך גם לכאן ועכשיו, מבלי להתבייש ולהרכין ראש בפני נושאי דגל מזויפים של לכאורה יהדות, נביאי שקר וחורבן.
אני מסכים שהגיע הזמן לאמץ את גישתו של הרב רוזן ולדון בפ??ני החברה שלנו וכיצד אנו רוצים לראות את המדינה. אני מאמין שהרב רוזן יופתע לגלות כי רבים במחנה שלו יעדיפו לחיות במדינה דמוקרטית על פני מדינת הלכה. אני גם סבור שהפרדת דת ממדינה הוא נושא שיש להעלות על הפרק היום. אחת הבעיות של הציבור החילוני הוא הפער העצום בתפיסה לעומת הציבור הדתי. אי הפרדת דת ממדינה היא חלק בלתי נפרד ממצען של המפלגות הדתיות, אך לכמה מפלגות אחרות הנושא הזה כלול במצען? ואם לחלקן הוא כלול הן מעדיפות להדחיק אותו לשוליים ולא להתעמת. עלינו להבין שזהו נושא מרכזי ונדבך חשוב בהבטחת עתידה של המדינה. צעירים רבים לא רואים פה עתיד ועוזבים בשל החופש שקיים בארצות אחרות. לפני הבחירות הבאות, עלינו להבטיח להם שהחופש הזה מצוי גם פה. על כולנו מוטלת החובה לפעול למען כך ולעשות את המקסימום שהנושא יעלה על הפרק, על מנת שהוא יהפוך לנושא מרכזי במצעי המפלגות הלא דתיות.
אלון נתיב
מנכ"ל "עלי שלכת"
אלון נתיב הוא מנכ"ל בית הלוויות "עלי שלכת" העוסק בשריפת גופות ועריכת טקסי לוויה והנצחה דתיים ואזרחיים. www.aleyshalechet.co.il
09-7462401
09-7462401
