עובד ששכרו משתלם על בסיס חודש, זכאי לשכר עבודה גם עבור ימי החג החלים באותו חודש, וזאת מאחר ששכרו משתלם על בסיס קבוע, ללא תלות במספר ימי העבודה בחודש.
עובד ששכרו משתלם על בסיס שעה/יום/שבוע/כמות תוצרת (להלן: "עובד בשכר"), צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי (שבין היתר, קיצר את שבוע העבודה ל- 43 שעות), שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000, קובע כי:
עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).
עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.
אם החג נפל ביום הפנוי של העובד, כיוון שאין לכך התייחסות ברורה בצו ההרחבה, נראה כי מעסיק יכול שלא לשלם לעובד עבור חג שנפל ביום הפנוי שלו (המילה האחרונה בענין זה תהיה לבית הדין לעבודה כאשר הסוגיה תגיע לפתחו).
עובד שאינו יהודי - תשלום עבור ימי חג
הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו, לגבי יהודי - על מועדי ישראל; לגבי מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי דתו, הכל לפי המקובל עליו. המעביד אינו חייב לשלם לעובד מוסלמי גם עבור ימי חג יהודים וגם עבור ימי חג מוסלמים.
העובד יבחר בגין אלו ימי חג לקבל תשלום (חגי ישראל או חגי דתו). על המעביד להגיע להסכם עם עובד לא יהודי לפיו, אם אותו עובד בחר להעדר ולקבל תשלום בגין חגי דתו, הרי שימי חגי ישראל (בהם מקום העבודה סגור) יזקפו לעובד על חשבון ימי החופשה השנתית המגיעים לו (בתנאי חוק חופשה שנתית).
מספר שעות העבודה בחול המועד סוכות
בחוק אין כל התייחסות לשעות העבודה ב"חול המועד" או לתשלום בגינן. כלומר, עפ"י דיני העבודה ימי העבודה בחול המועד הינם ימי עבודה רגילים.
במקרה בו עובד יצא לחופשה שנתית בחול המועד - המעסיק יכול לנכות לעובד ימי חופשה מלאים (חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים ואינו עוסק בחלקי ימי חופשה), אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי ענפי / מיוחד, בצו הרחבה ענפי, בהסכם עבודה אישי או בנוהג החל במקום העבודה.
לענין זה יצוין, כי מצב בעייתי מתעורר כאשר מעסיק רוצה להשתמש בסמכותו להוציא את עובדיו לחופשה בחול המועד, למרות שאין לעובד מכסת ימי חופשה צבורים. במצב כזה, אין המעסיק רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל בימי החופשה שנכפו עליו.
מעסיק אשר למרות זאת ירשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, בגין חופשה שכפה על העובד, לוקח על עצמו את הסיכון כי העובד יתבע שכר עבודה על ימי החופשה הכפויים, לרבות פיצויי הלנת שכר.
עובד ששכרו משתלם על בסיס שעה/יום/שבוע/כמות תוצרת (להלן: "עובד בשכר"), צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי (שבין היתר, קיצר את שבוע העבודה ל- 43 שעות), שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000, קובע כי:
עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).
עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.
אם החג נפל ביום הפנוי של העובד, כיוון שאין לכך התייחסות ברורה בצו ההרחבה, נראה כי מעסיק יכול שלא לשלם לעובד עבור חג שנפל ביום הפנוי שלו (המילה האחרונה בענין זה תהיה לבית הדין לעבודה כאשר הסוגיה תגיע לפתחו).
עובד שאינו יהודי - תשלום עבור ימי חג
הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו, לגבי יהודי - על מועדי ישראל; לגבי מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי דתו, הכל לפי המקובל עליו. המעביד אינו חייב לשלם לעובד מוסלמי גם עבור ימי חג יהודים וגם עבור ימי חג מוסלמים.
העובד יבחר בגין אלו ימי חג לקבל תשלום (חגי ישראל או חגי דתו). על המעביד להגיע להסכם עם עובד לא יהודי לפיו, אם אותו עובד בחר להעדר ולקבל תשלום בגין חגי דתו, הרי שימי חגי ישראל (בהם מקום העבודה סגור) יזקפו לעובד על חשבון ימי החופשה השנתית המגיעים לו (בתנאי חוק חופשה שנתית).
מספר שעות העבודה בחול המועד סוכות
בחוק אין כל התייחסות לשעות העבודה ב"חול המועד" או לתשלום בגינן. כלומר, עפ"י דיני העבודה ימי העבודה בחול המועד הינם ימי עבודה רגילים.
במקרה בו עובד יצא לחופשה שנתית בחול המועד - המעסיק יכול לנכות לעובד ימי חופשה מלאים (חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים ואינו עוסק בחלקי ימי חופשה), אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי ענפי / מיוחד, בצו הרחבה ענפי, בהסכם עבודה אישי או בנוהג החל במקום העבודה.
לענין זה יצוין, כי מצב בעייתי מתעורר כאשר מעסיק רוצה להשתמש בסמכותו להוציא את עובדיו לחופשה בחול המועד, למרות שאין לעובד מכסת ימי חופשה צבורים. במצב כזה, אין המעסיק רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל בימי החופשה שנכפו עליו.
מעסיק אשר למרות זאת ירשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, בגין חופשה שכפה על העובד, לוקח על עצמו את הסיכון כי העובד יתבע שכר עבודה על ימי החופשה הכפויים, לרבות פיצויי הלנת שכר.
משרד שטיינברג-רבינוביץ נוסד בשנת 2001, על ידי השותפים, עורכי הדין נתן שטיינברג ואריה רבינוביץ, ומתמחה בתחומי המשפט המסחרי, תוך התמקדות מיוחדת בליווי תאגידים ויעוץ לבעלי מניות ומנהלים, ליטיגציה מסחרית, נדל"ן ויעוץ לגופים במשבר.
