לא מעט מנתחים פלסטיים נרתעים מלנתח נשים וגברים בעלי בטן מצולקת לאחר ניתוחים
קודמים.
הכוונה לבצע ניתוח משולב הכולל את כל האלמנטים של מתיחת בטן מלאה. שאיבת שומן, כריתת עודפים, העברת טבור וחיזוק שרירי הבטן.
יש גם מהצדק בגישה שמרנית זו היות וצלקות בדופן הבטן, דוגמא לאחר כריתת המרירה(כיס
המרה), ניתוחי מעיים, ניתוחי קיבה ועוד, מותירים צלקות נרחבות מאד לכוונים שונים, אשר
בניתוח בטן, יכולות לגרום להפרעה באספקת הדם וכתוצאה מזה במקרים מסויימים הפרעות
קשות בריפוי פצע ואף נמק של העור והרקמה מתחתיו.
לגבי צלקות נמוכות יותר בדופן הבטן, כמו צלקות לאחר ניתוחים גינקולוגיים, אורולוגיים וניתוח
התוספתן , החשש הוא הרבה יותר קטן, היות וממילא לרוב, הרקמה מהטבור ועד הערוה נכרתת
ומושלכת.
אמנם אספקת הדם לדופן הבטן מגיעה מכל הכוונים ואף משרירי דופן הבטן,אך עדיין יש לדעת
שבתוך צלקת אספקת הדם מועטה ובודאי לא חודרים מבעדה כלי- דם גדולים,עורקיים וורידיים כאחד.
ולכן המנתח אשר מייצר צלקות נוספות, בעיקר זו הרחבית הגדולה, תורם תרומה נוספת לכך
שאספקת הדם וההחזר הורידי, נפגעים יותר.
כאשר מבוצעת גם שאיבת שומן מדופן הבטן, תופעת האיסכמיה גוברת יותר ומנתח נבון ובעל
ידע טוב באנטומיה, יהיה זהיר ומודע לסיכונים.
ראשית דבר, עליו לסנן ולא לנח בשום פנים ואופן את אלו המעשנים.
מעשן/ת גם לא כבד/ה, במיוחד, מכווץ את כלי הדם ונעשו לא מעט עבודות מחקר בענין זה
אשר הוכיחו בצורה ברורה שלנתח מעשן/ת בעיקר בניתוחי בטן ופנים זה מתכון כמעט ודאי
לסיבוכים קשים הקשורים לריפוי פצע.
אלו שהם בעלי מחלות כגון סוכרת בלתי מאוזנת, מחלות לב, מחלות כרוניות של דרכי נשימה,
עודף משקל משמעותי, יש לדחות ולא לנתח, אלא במקרים חריגים ביותר ולאחר איזון.
גם אנשים הנוטלים באופן קבוע מדללי דם כמו קומדין או אספירין רצוי שידחו.
הניתוח היחיד שבא בחשבון בקבוצה זו, היא כריתה רק של העודפים בבטן התחתונה, על מנת להקל את תפקודם היום-יומי.גם זאת לאחר הכנה קפדנית לקראת הניתוח.
קבוצת האנשים, היחסית בריאים, ללא גורמי סיכון משמעותיים, בעלי דופן בטן שמנה, משתפלת
וחולשת שרירים ניכרת, עדיין יכולה להחשב כאוכלוסיה בהם ניתן לבצע ניתוח בטן משולב הכולל
גם שאיבת שומן. זאת למרות הצלקות הקיימות בדופן הבטן.
תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות, מההבט הטכני של הניתוח והשגחה צמודה אשר אפרט בקצרה.
הטכניקה הניתוחית בניתוחי בטן מבוססת על הפרדה נרחבת של רקמת העור והשומן מהשרירים.
מקשת הצלעות ועד לערווה, כולל הפרדה עד למתניים בשני הצדדים.
זאת על מנת שתהיה אפשרות למתוח את העור והשומן מתחתיו בצורה מספקת, כדי לכרות עודפים ולתפור את השוליים חזרה.
מסתבר שבטכניקה שמרנית הרבה יותר, המבוססת על הפרדה בצורת תעלה במרכז הבטן, אשר
שומרת באופן מירבי על אספקת דם הקיימת מצידי דופן הבטן, נותנת למנתח את האפשרות
לבצע מתיחה מאד טובה, לשאוב שומן במשורה ולכרות את העודפים של הבטן התחתונה ועדיין
בסבירות גבוהה מאד לא לפגוע פגיעה באספקת הדם לאיזורים המצולקים ואלו אשר בסמיכות.
אין ספק שקיימים בניתוח משולב, באוכלוסיה זו, סיכונים גבוהים יותר, אך בטכניקה נכונה
ובמעקב צמוד מאד לאחר ניתוח ניתן לצמצמם למינימום ולהפיק את התוצאה המיוחלת של
בטן יפה ומתוחה בקבוצת סיכון זו.
