אתיופים-צבע שחור חדש 

ההתעוררות לגבי היהודים השחורים בקהילה הישראלית הנה תוצר של הניסיון הישראלי לחקות את ארה"ב, למצוא את ה"כושי" ברחוב הישראלי.

משכבשה המוסיקה השחורה את היבשת הרחוקה וחצתה גבולות, בסיוע התקשורת הגלובלית אשר תרמה להפיכתה כטרייד עולמי, אוכלוסיית ה'צברים' החלו לקלוע שערותיהם בצמות ולטבול את ראשם בנוסחה מבחילה לשזירת ראסטות בראשיהם. בן רגע הפך, שיער הליפה לאופנתי, והתרבות האפרו-אמרקאית הפכה לפופולרית במעדונים ברחבי בארץ. מועדנים שבהם השחור הישראלי לא עובר את סף הכניסה, אך שחורי העור מהארצות השונות, מתקבלים בהם בברכה ואף מנשקים את רגליהם בניסיון לחקותם. בנסיון זה , הישראלי המיר מלבושו למדי הראפר וחל עונד לצווארו שרשרות חנק שמקורם בתרבות הבלינג-בלינק של השחורים ממדינת החסות.

מה חדש במדינת החסות? מה הטרייד החדש, בארה"ב? אווו... ארה"ב השכילה וקיבלה את האדם השחור בעוד דרגה. ארה"ב של המאה הזאת השביעה לנשיאות- את השחור הראשון שלה. מה עושים בישראל- מחפשים להדמות לארה"ב?

לא ולא! הם לא מתכוונים לקבל אדם שחור לנשיאות או לרשות הממשלה בעתיד הנראה לעין. שכן אפילו לרשויות העיר עוד לא הצלחנו להגיע(בקושי סגנית עיר בעיירת פיתוח וכמה חברי כנסת משוריינים- אחד פייר קדנציה). יקח עוד מאה שנה שיחול אצלנו שינוי מהותי שכזה, הרי זה פחות או יותר מס' השנים שעברו עד לשינוי המיוחל בארה"ב. הישראלי כאמור, מנסה לחקותה בכל דרך אפשרית- כולל התמהמהות.

אני מאמינה שאם היה רץ (לרשות הממשלה בישראל)שחור שהוא לא אתיופי- ישראלי, בשנת הבחירות המקבילה לאובמה, היו לו סיכויי הצלחה גבוהים. אם לא לקחת את הבחירות בתנופה, אזי להגיע לפחות ל-40% מהקולות. זאת על אף שהוא לא אזרח בעל זכות הצבעה ובטח לא התמודדות, ובתנאי שלא יהיה יהודי ממוצא אתיופי.

אנחנו 'ביתא ישראל''-השחורים היהודים, שקי האיגרוף של הרחוב הישראלי. לא רק שאנחנו לא מתקבלים בה, בועטים בנו בכל הזדמנות מרגע נחיתתנו פה בארץ.

אנחנו, נוחים וטובים רק לצורך השוואה- "אני אוהב אתכם האתיופים יותר מ..." או לצורך הסוואה- יצירת תפאורה של הראלם ברחוב הישראלי ואולי, אפילו לא לצורך זה,לדוגמאת סיפורו של חברי. חברי הצטלם עם חברו, עובד זר מניגריה, כניצב בקטע קצרצר בסרט בו הצטרכו אנשים כהה עור. לקראת סיום יום הצילומים, חברי שהיה דובר העברית מבין שניהם ניגש לברר בגין התשלומים. מאחר שעברית הייתה שגורה בפיו, עוזר הבמאי שאל למוצאו. חברי ענה שהוא ממוצא אתיופי." לא טוב" אמר העוזר, והם פתחו ביום צילומים חדש ללא חברי אך בהשתתפותו של העובד הזר.עצוב, אך זאת, המציאות המרה.

לצערי הם מעדיפים לראותינו, דרך התרבות האפרו-אמרקאית או כל דבר שחור אחר המסמל את כהה העור דוגמאת מוש בין ארי , כי הם לא מוכנים לקבל את מי שאנחנו באמת ולהחשף לתרבותינו. הרי ביום ההצדעה שנערך כאות הזדהות ובמטרה לחשוף את הקהילתינו ותרבותה בפני ה'צבר', אם יורשה לי לנחש, מוש בין ארי,לא היה היחיד שלא קשור לתמונה. היו וודאי אומנים נוספים המזוהים עם תרבות המוסיקה השחורה שאינה אתיופית ואינם אתיופים. זו טעות שה'צבר' נוטה לחזור עליה, כפי שקרה לאחרונה בתוכנית האירוח בערוץ 24. בה הופיעו אומנים אפרקאים מחו"ל ואחריהם 'הכושים העבריים', כחימום לח"כ שלמה מולה. בתום המחזה הם אף ציפו מהח"כ האתיופי לתת הסברים על ההופעה- מצחיק?עצוב!

לא שאלתם את עצמכם- מדוע לייצוג שחור בפירסומות- משתמשים בעובדים הזרים ולרוב מרחיקים לכת ומייבאים ניצבים מחו"ל ולא את בני העדה(למעט כמה פירסומות של הסוכנות היהודית בנושא קליטת עולים- ומה לעשות בינתיים אין שחורים אחרים הטוענים לכתר)? האם אין שחקנים/ת בשורותינו, או דוגמנים/ת, או כאלה הניגשים לסוכנויות בכדי להתחיל דרכם כניצבים?

בכול זאת אני רואה אירוע זה כתפנית לטובת בני הקהילה. זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים הזדמנות להכרה תרבותית שלא במסגרת 'הסיגד'- שהמשתתפים בה הם בני העדה בלבד. אלא הופעה חיה שפתוחה לכלל הציבור הישראלי. זו ההזדמנות אדירה לחשוף את עצמנו ואת תרבותינו כפי שהיא באמת ולא כפי שהיא נתפסת בעיני הציבור הישראלי, כיום.

אין לבכות על אשר היה, אלא לדאוג שהגחלת תשמר ונשאר בתודעה הציבורית. יש לנצל את הזמן לשיפור תדמיתנו. יש לנצל את הבמה להשמיע את קולנו, ולבקש את אשר נדרש לנו בכדי להשתלב ולשפר את איכות חיינו ככלל אזרחי המדינה. בהחלט לא לאבד את המומנטום, בשל הצורך להשתפך על חלב שנשפך, כי כך איבדנו את יכולת ההכרעה בועידה ב'פרשת הדם'. מרוב דמעות לא ראינו אשר עשתה הועידה , וטרם ייבשנו דימעותינו הועידה גוללה את האבן על פינו.עלינו להישאר ערנים ולנצל את במודעות הציבורית שנוצרה כעת ולא לתת שישתיקו אותנו עד לפרשה הבאה, אלא לקדם את האינטרס הקהילתי והאינטרס הלאומי שלנו להיות אזרחים במדינה מאוחדת על כל רבדיה.