שירים הם לפעמים 

אתם זוכרים את השיר הראשון ששמעתם בילדותכם? השירים ששרתם בגן הילדים עם הגננת? שירים ליד שולחן ארוחה משפחתית?כל אחד יש לו את תבנית נוף שיריו,כמו תבנית נוף מולדתו , והיא מעצבת במידה רבה טעם מוסיקלי ,ומהווה חוויה מכוננת . אני,למשל, זוכרת את השירים שאבי שר לי ליד שולחן שבת, בעצם זה הזיכרון הראשון שלי בחיים שהוא מוקדם מאד, להערכתי בגיל שנתיים.
אנחנו משתמשים בשירים כדי ללמד, לחנך לעצב עולם של ילד קטן. הדוגמא הבולטת ביותר היא של הובלת הילד הנהוגה ביהדות מרוקו לבית המדרש בשירים וריקודים ביום הגיעו לגיל לימוד. שם מוטבעת חווית הראשוניות והשמחה על ההגעה לשלב המבורך זה בחייו.
שירים מלמדים גם לשנן אותיות ומספרים, חודשים ועונות.("בתשרי נתן הדקל...." , "דו הוא דב לבן צפוני...." וכו')
הליווי של החתן והכלה לחופה בכל מקום בעולם מלווה בשיר ונגינה, שולחן השבת היהודי מקודש ומתעלה על ידי זמירות. כמעט כל טקס אישי וציבורי מלווה בשיר, מזמור, פיוט ומנגינה. המוסיקה מעצימה את המילים ושמה אותן בקדמת התודעה שלנו, מחברות אוטומטית לחוויה.
בחסידות חב"ד, למשל, נודעת חשיבות רבה לניגון "ארבע בבות",ניגון ארבעת השערים ,אשר נודעת לו משמעות רוחנית מיסטית ומושר על ידי החסידים במועדים וחגים מסוימים בלבד.
ניצולי שואה ששמעו לחן במחנות הריכוז ,שאבו ממנו עידוד ורצון לחיים ,גם שנים לאחר שהתוודעו איליו באותן נסיבות עצובות.
בחלוף השנים , אנו נזכרים ברגעים מסוימים בחיינו שבהם שמענו לחן או הושר שיר, והמנגינה מתקשרת לחוויה שהתרחשה באותו רגע. אפשר ממש לחוש את אותו רגע, את האנשים שראית, את הניחוחות והטעמים. הכל שב וחי בתודעה. החוט המקשר הוא המנגינה. תרמיל הזיכרונות המוסיקלי הזה מלווה אותנו וממנו אנחנו מרכיבים את פסקול חיינו...