על טיסות ותינוקות 

על טיסות, תינוקות, ועצות...

איך לעבור אוקיינוס בטיסה עם ילדים, ולצאת בחיים...



טיסה עם תינוקות היא אפשרית. אולי קצת נסבול,אבל בסוף ננחת, נמחא כפיים, ונצא. מותשים אולי, נבוכים, אבל חיים. השאלה היא איזה מחיר ישלמו הנוסעים האחרים, הצוות, הילדים עצמם וההורים...
את המאמר הזה ניסחתי בראשי משך 11 שעות הטיסה האחרונה מאטלנטה, ארה"ב, לנתב"ג, כשתינוקת אחת החזיקה ג`מבו שלם ערני.

היא סבלה בעליל, ממש כמו הוריה.. הם ניסו כול מה שידעו- החזקה, השכבה, שיר, נענוע. הפעלה שלמה הייתה שם. שלווה ושינה- לא. לא הצעתי את עצותיי אז ושם. ברגעים כאלה בד"כ עצות הן מיותרות. הם היו מוצפים ומותשים, ובמצב כזה כל שינוי או חידוש ממילא נידונים לכישלון.

כמבוגרים איננו מודעים לרוב לחוויה הגופנית והרגשית של הילדים. אנחנו כבר מתוכנתים להגיב למילולי, לקוגניטיבי. להזדהות עם החשיבה, המושג. תינוקות זקוקים לעטיפה, לחוויה של להיות מוכלים. כמו במעין עור שני, חיצוני. הם עדיין חשופים, עדיין בחוויה כמו-רחמית, גם חודשים ושנים אחרי הלידה הפיזית. הלידה התחושתית והנפשית היא תהליך מתמשך. נוכחות האם, או המטפל הקבוע, מגע ונשיאה, יוצרים את העטיפה הנחוצה, לרוב. לרוב, לא תמיד. לעיתים קרובות מדי אני פוגשת מבוגרים שמגעם רופף. לחיצת היד חלשה, פתוחה; רק האצבעות נוגעות, מחליקות, מרפרפות. שלא תטעו: אלו לא אנשים שלא מתפקדים. להיפך- הם יכולים להיות אנשים טובים, רגישים, נבונים, מצליחים, מתפקדים ברמה גבוה מכל הבחינות האחרות. לעיתים קרובות אלו אנשי "ראש", אנשים חושבים,אנשי היי טק. אני תוהה האם וכיצד המגע מאפיין את מגעם בפיסי, בנפשי וברוחני שבעולם, באחרים, בילדים.בילדיהם.

תינוקות וילדים זקוקים למגע שמעניק בטחון ואימון; הם תלויים במבוגר המטפל לצרכי הנשיאה, ההכלה והגדילה הפיזית, הנפשית והרוחנית שלהם. לפיכך המגע הנוגע-לא-נוגע עלול להותיר אותם חרדים, מחפשים אחר העטיפה, ההכלה, הגבול. המושג "גבולות" מאוד עכשווית, אי אפשר שלא להיתקל בה בכל פנייה להורים. אך מה שלא מוזכר, בד"כ, היא העובדה, שהגבול הוא מאוד פיסי,מוחשי, עם ילדים. כדי ללמד גבול עליך לחוות אותו בעצמך, ואז לעשות אותו, להיות אותו. להוות אותו, את הגבול. לכן לעיתים חיבוק חזק, לא מכאיב או כועס, אך חד משמעי, עוזר מאוד. גם לילד צורח, מתפתל, מתפרץ, שכביכול איבד קשר עם הסובב אותו, גם כשנדמה ש "אין עם מי לדבר".. במיוחד אז. אז הם זקוקים לו מאוד. מלבד מגע, גם ביגוד נכון יעשה את העבודה. כלל-הסבתא: "הלבישו אותו לפחות שכבה אחת יותר משאתם לובשים", נכון. אותה תינוקת נואשת, מבולבלת, עייפה וחרדה, הייתה יחפה, לבושה בגדים קצרים, לא מכוסה, במטוס ממוזג כהלכה... גם כשהיא חמה ומזיעה כתוצאה מבכייה הבלתי פוסק והתפתלויותיה, הרי שביגוד מלא, מתאים, עיטוף בשמיכה, החזקה ונשיאה בטוחה, קרוב לוודאי שהיו מרגיעים אותה.
נו טוב, בטיסה הבאה..