האמת, השקר וההכחשה 

מהי "אמת"? הרי ברור לכל בר דעת כי אין האמת אבסולוטית, כי 12 בצהריים בתל אביב הינם ללא ספק צהריי יום אך כמובן שזו תהיה אמת יחסית בלבד מאחר והדבר קשור למיקום גאוגרפי. וזו דוגמא קטנטנה לעובדת היות האמת יחסית ולא אבסולוטית. אם כך מהי "אמת"?

מדוע קיים המושג אמת? האם "אמת" היא תוצר של "שקר" או שמא הפוך, "שקר" הינו תוצר של "אמת"?

ברצוני להציע כי המושגים "אמת" ו"שקר" הינם תוצר אבולוציוני של האנושות. המושג אמת והיפוכו אינם מושגים ברמת בריאה וייקום.

מאחר והייקום אינו מכיר ב"טוב" ו"רע" ב"יפה" או "מכוער" ב"נכון" או "לא נכון" הרי שאין בייקום מושג שאנו מכנים "אמת" או "שקר". הצורך שלנו בשיפוטיות, בקיטלוג ובהשוואה יצר את המושגים "אמת", ו"שקר".

אדם המביע את עמדתו או המעיד על מעשיו או המציג את דעותיו בסביבה חסרת שיפוטיות, חסרת קיטלוג וחסרת הצורך בהשוואה לא יחשוב כלל על אי אמת, הצורך בשקר נובע מהרצון להיות "בסדר", להיות "יפה", להיות "אחיד".

אם כך, אם אין שיפוטיות, מה רע בלשקר? מדוע צריך להגיד את האמת?

ב"אמת" אין צורך! האמת הינה עובדה קיימת, אין צורך בלומר אותה, להציג אותה או לשמור עליה. הצורך בלהצהיר על האמת, להלחם על האמת, לשמור על האמת ולקדש את האמת נולד מעצם השיפוטיות. החברה בימינו רואה כהישג את העובדה שאנשים דוברים אמת, כלומר ברירת המחדל הינה לא לומר אמת. מערכת המשפט מבוססת על היותנו שקרנים, בכל מקום ובכל מצב הינך נדרש להצהיר שהינך דובר אמת שאם לא כן תיענש. האם אין זה ברור שאנו דוברים אמת? ומאחר וכבר אמרנו כי אמת הינה דבר יחסי, מה טעם יש בלהצהיר על אמירת דברים אשר בהיבט אחד יכולים להוות אמת ובהיבט אחר כחוסר אמת? הדרישה להכריז על אמירת אמת מחזקת ומעצימה את הנורמה שבחוסר האמת.

כדאי להבין כי לבני אדם צורך להאדיר ולהעצים תכונות הפוכות באישיותם, קרי, אתם תמצאו למשל אדם אשר נתינתו חלשה מצהיר השקם והערב על נדיבותו הרבה, אדם אשר קינאה קיימת באופיו יצהיר קבל עם ועדה על היותו דוגל בחופש ועל היותו שונא קנאים.

- ככלל כדאי לשים לב לעובדה כי במקום בו קיימת הצהרה קיימת חולשה, ניתן ללמוד הרבה על אדם רק מתוכן הצהרותיו על עצמו, השקפת עולמו ואופן ראיית סביבתו. -

ניתן להבין, אם כך, כי אדם המצהיר על עצמו כי דובר אמת הוא וכי לעולם לא ישקר, שמדובר באדם אשר אמירת אמת אינה מתכונותיו החזקות, מאחר ואדם אשר האמת הינה דרך חייו אינו זקוק להצהיר על כך, כפי שכבר ציינתי האמת אינה אלה הצגת עובדה כהוויתה. נשאלת השאלה מדוע יש לאדם צורך להעצים תכונות הפוכות באישיותו? כדי שהעובדות הקיימות באופיו ואישיותו יראו טוב יותר בחברה שיפוטית ומשווה. אדם אשר נוהג כך אינו מחשיב את עצמו כמי שאינו דובר אמת, לדעתו הוא אומר אמת לאמיתה, מאחר והאמת הינה דבר יחסי הרי שלגביו זו האמת.



אין להבין מהנאמר לעיל כי אין דברים אשר האמת לגביהם אינה אבסולוטית, יש ויש, אך גם אמת אבסולוטית זו מציגה למעשה עובדות כהוויתם ועל כן גם כאן המושג אמת אינו אלה מילה נרדפת לעובדה.

אי אמירת אמת או לטעמי עיוות המציאות העובדתית אינה מהווה קילקול אלה לאומרה, כלומר, ניתן לומר בוודאות כי אדם אשר מעוות את המציאות העובדתית מרמה את עצמו בלבד. מאחר וראיית המציאות אצלו מתעוותת. אולם הפגיעה הקשה באמת מתקיימת כאשר אותו אדם מגיע לשלב הבא בתהליך והוא שלב ההכחשה.

ניתן לומר כי כל זמן שאדם מציג את עובדותיו באופן מעוות על מנת ליפות כביכול את עצמו בעיני הסביבה השופטת והמשווה, אך בפנימיותו המציאות העובדתית ברורה - הפגיעה או הקילקול קלים הם. כי ראיית האדם את עצמו חשובה לעין ערוך מראיית הסביבה. אך כאשר האדם מגיע לשלב ההכחשה כלומר המציאות העובדתית המעוותת מתקבלת גם ברמה הפנימית כנכונה, אז מגיע הקושי.



כדאי להבין כי ההכחשה הינה שלב שני בתהליך ההתמודדות עם מציאות מעוותת, אם בשלב הראשון היה לאדם צורך ליפות את המציאות כחלק מהיתגוננות והסתרה, הרי ששלב ההכחשה הינו השלב בו האדם עובר מהיתגוננות להתקפה.

ההכחשה קיימת במקום בו האדם קיבל גם בפנימיות שלו את העיוות כאמת. זהו השלב שבו השקר הפך לאמת אבסולוטית.

אם בשלב הקודם, היתה האפשרות להביא את האדם להבנה והפנמה כי עיוות העובדות אינה פוגעת אלה בעצמו וכי אין כל צורך להראות שונה על מנת לעמוד בציפיות חברתיות כאלו או אחרות וכי המציאות העובדתית היא הטוב ביותר שיש, הרי שבשלב ההכחשה אין כמעט סיכוי להביא אדם להבנה והפנמה זו.

יתרה מכך אדם אשר נמצא בשלב ההכחשה ילחם עד חורמה למען המציאות המעוותת אשר יצר מאחר ומבחינתו זוהי מציאות עובדתית אבסולוטית.

אדם אשר נמצא מכור לאלכוהול או לסמים, יקל עליו לעבור גמילה כל עוד אין בו את ההכחשה לעובדת היותו מכור. כלומר כל עוד האדם המכור מודע ברמה הפנימית של עצמו לעצם היותו מכור, גמילתו אפשרית בקלות יחסית. אולם באם עבר האדם המכור לשלב ההכחשה, גמילתו תהיה קשה מעצם הכחשתו למציאות העובדתית.

אנו נוטים להיות סלחניים במקרים של מה שאנו קוראים "שקר לבן", המושג שקר לבן מעיד על עיוות "קל" של המציאות העובדתית על מנת לשרת מטרה או להשיג יעד. הדרך מ"שקר לבן" לנורמה חברתית של עיוות העובדות על מנת לשרת מטרה או להשיג יעד יוצרת מציאות אכזרית של העדר גבולות. ברירת המחדל של החברה שבה אנו חיים הינה שקר, אדם מתבקש להצהיר כי דובר אמת הוא!!!



באהבה רבה



רובי