החתיכה החסרה - פנויים ופנויות בחגים 

תקופות החגים, בעיקר חגי תשרי ופסח, הנמשכים זמן רב יותר והמסמלים את המשפחתיות, הן לרוב, תקופות קשות עבור הפנויים והפנויות ולעיתים קרובות, הם מרגישים במהלכן תחושות של בדידות רבה, פגיעות, אי נוחות ואף, דיכאון.
בחגים מושם הדגש על המפגש המשפחתי ועל ה"ביחד" בניגוד ל"לבד" של היחיד הפנוי שאין לו בן זוג. רבים נפגשים לחגוג את החג בקרב המשפחה המורחבת היות וזו הזדמנות טובה להיפגש לאחר שבמשך השנה רובם עסוקים בטרדות היומיום, בעבודה וכד', המונעים מהם את האפשרות להתראות וכן, להרגיש שייכות למסגרת רחבה יותר, בעלת שורשים והיסטוריה המעניקה עוגן, נופך ומשמעות נוספים לקיומנו.
רבים מהפנויים והפנויות הבאים בגפם למפגש המשפחתי חווים בעוצמה רבה את השונות שלהם ומתחדד הפער בינם לבין השאר הבאים כזוגות וכמשפחות. החג נחווה אצלם דרך הכמיהה לזוגיות, החסר, ודרך מה שאין בו ומתעצמת תחושת התסכול והבדידות שלהם. ההופעה בגפם חושפת לכאורה, לעיני כולם את כשלונם ואת הקושי שלהם במציאת בן זוג ואת חוויתם העצמית ככישלון.
לעיתים, הם רואים את מבטי החמלה והרחמים של בני המשפחה ואף שומעים את שאלותיהם העקיפות והישירות כגון, "נו, מה יהיה איתך?", "מתי נוזמן כבר לחתונה?", "בקרוב אצלך" וכד' וכל אלה משקפים להם את מה שאין להם.
אלה מהפנויים/ות החווים את ה"לבד" שלהם כבעיה וככישלון המלווים בתחושות של פסימיות, תסכול ואכזבה ובעיקר, חוסר ערך וחוסר משמעות רואים במבטים, באמירות ובשאלות המופנות כלפיהם כפגיעה, לעג וזלזול, חדירה לפרטיותם וכדבר מכאיב וחודרני. הם מעמידים פנים שהכול בסדר ועוטים על עצמם שריון כדי להגן על עצמם מפני הפגיעה והכאב וכדי להסתיר את התחושות הפנימיות שלהם של שונות, בדידות, חוסר אונים, פגיעות, חוסר ערך ואף, הייאוש.

למרות השייכות והחמימות שניתן להרגיש במפגש המשפחתי, לא תמיד נעים להיות בחברת המשפחה. המגע מחדש עם הריקוד המשפחתי ודפוסי היחסים המוכרים במשפחה שעוררו בעבר תחושות כאב ופגיעה עלול להיות קשה היות והמשפחה היא, לעיתים, הגורם לקשיים ביחסים הבינאישיים עם הזולת בכלל ועם בני זוג בפרט. התסכול, הכאב וכל הקשיים והקונפליקטים הראשוניים עלולים לצוף מחדש בין בני המשפחה.

ישנם אלו אשר לאור כישלונם במציאת בן זוג קבוע חווים את עצמם ככישלון וכחסרי משמעות ולכן, כל התייחסות או שאלה תמימה לגבי מצבם המשפחתי יכולה להיתפס כקנטרנית, חדירה לפרטיותם, רחמים או כלעג וזלזול למצבם. שאלות אלו נחוות אצלם כמכאיבות ופוגעות ומעצימות את תחושת הבדידות, חוסר השייכות ותחושת החריגות שלהם.

יתירה מזאת, הגרושים/ות והאלמנים/ות יכולים להרגיש את הקושי ביתר שאת היות והם חווים את ה"ביחד" המשפחתי באמצעות האובדן של בן הזוג ושל המסגרת המשפחתית, שהעניקה להם בעבר ביטחון, יציבות ושייכות. החגים ממחישים להם את אובדן החלום שהתנפץ ומגבירים את הגעגוע למה שלא יהיה יותר, מה שמעצים את תחושות הבדידות, הכאב ולעיתים, הריקנות והדיכאון.

לפיכך, הכנה נפשית ומודעות עצמית לקראת המפגשים החגיגיים והישיבה המשותפת סביב השולחן יכולות לסייע לעבור את תקופת החגים בצורה נעימה ומהנה יותר.
חגי תשרי הינם חגים של חשבון נפש וסליחות וזו הזדמנות טובה לבדוק את העולם הפנימי, למצוא את הכוחות הנפשיים, האיכויות , הכישורים והחוזק הפנימי על מנת לשנות התייחסות ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה לאדם מבלי לצפות שהאחרים ישתנו. רצוי שהשינוי יתרחש מתוך האדם עצמו, שם יש לו יותר שליטה.
לרוב, לא ניתן לשנות את הסביבה או את המשפחה אבל ניתן לשנות זווית ראיה וזה עושה את כל השינוי. לפעמים, לא ניתן לשנות את המציאות אבל ניתן לשנות את ההסתכלות עליה דבר שמעניק כוח, שליטה ואופטימיות. כדאי למחול ולסלוח על טעויות מן העבר ולשנות גישה כלפי התנהגויות מרגיזות ומכאיבות מבני המשפחה. גם אם קשה לקבלן, אפשר להתאמץ להבינן ולראות את הסיבות האפשריות הגורמות להן. לא מוכרחים לקבל או להסכים להן, אך אפשר להבין אותן ואת מקורותיהן. הבנה זו מאפשרת חשיבה והסתכלות חיובית ומעניקה חוסן נפשי ויכולת טובה יותר להתמודד עם הדברים המכאיבים והפוגעים. הפניית תשומת הלב לדברים החיוביים והבנתם משחררת אנרגיה חיובית ומטהרת את העולם הפנימי מתחושות קשות ובלתי נסבלות. אנרגית החיים שלנו הולכת לאן שאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו. אם נפנה אותה לחשיבה והתייחסות חיובית, נחווה חוויה חיובית וההיפך. לכן, כדאי לראות במפגש המשפחתי אירוע משמח וכהזדמנות נכונה ומיוחדת להיפגש עם קרובי משפחה כי משפחה יכולה להיות גם מקור לשמחה, שייכות, עוגן, קשר, ביטחון, יציבות וחום.

רצוי, אם כן, לפנויים ופנויות (וזה יכול להיות טוב גם עבור כולם), לזקוף קומה, לפתוח את הלב להזדמנות החדשה ולתת לעצמם הזדמנות של תחילת שנה חדשה, בה הם מחליטים לעשות דברים חדשים שטרם עשו, הן בקרב המשפחה והן מחוצה לה. כך הם ימצאו אהבה עצמית ואהבה וחמלה לאחרים, יגלו עניין ונחת בזולתם ובמה שיש, יגלו עניין והנאה בעולמות חדשים ויצרו לעצמם פתחים והזדמנויות חדשות.
לכן, כשמגיעות השאלות כמו "מה חדש אצלך?" לא חייבים לייחס להן משמעות שלילית הנוגעת בכאב, בבדידות או בקשיים במציאת בן זוג, אלא ניתן להשיב עניינית ולספר על החדש בכל תחומי החיים, עבודה, עיסוקים וכד' ואף לגלות עניין בשואל בתחומי חייו הוא ובעיסוקיו. כך המפגש יכול להיות פתח לחידוש קשר מהנה ומעניין, הזדמנות להידוק הקשרים הרופפים ולהעמקת הקשרים הקיימים. אפשר גם להשתמש בהומור לשאלת הדודה "ומה עם בן זוג?" או לענות בישירות, בפשטות ובטבעיות " אני מבטיחה לך שאת תהיי הראשונה שתוזמני לחתונה" או " אולי יש לך מועמד רציני בשבילי?" מי יודע אולי עוד יצא מזה משהו חיובי. במילים אחרות, כשמתייחסים לדברים בגלוי ובטבעיות ללא צורך להסתתר מאחורי מסיכות ולהשקיע אנרגיות מיותרות בהעמדת פנים ובהכחשת הרגשות הקשים, הדברים מקבלים את הפרופורציה הטבעית שלהם וניתן אז לעבור ליהנות מהחלקים הטובים האחרים שבמפגש המשפחתי.

לבסוף, אם קורה שהמועקה גדולה מידי אפשר מידי פעם להתאוורר בחגים מחוץ לחוג המשפחה ולהצטרף לפעילויות ייחודיות המיועדות לפנויים ופנויות בחגים כגון, טיולים בארץ, בחו"ל, יציאה לנופש, ערבי שירה וריקודים המשולבים עם ארוחה חגיגית או פשוט לחגוג את החג בקרב חברים ותחושת הבדידות תפחת.