סיפור קצר עם הרבה תוכן אולי מעט על מה שמתרחש בליבנו
מעט מילים מתחרזות, אולי הרבה משמעות צובעת את הסיפור בעולם שלם.
שמש צובעת את הבוקר באורות ועננים נעים, מסתירים את בשורת היום.
הכול נראה אותו דבר
התרמיל על גבי סוחב עמו רגשות, זיכרונות ועט שנמצא שם ,,לתעד בימים את הכול.
הפנים אותן פנים שלפעמים במבט מול מראה הייתי רוצה להיות לרגע מישהו אחר.
פחות להכיר ויותר לשכוח.
מקלפת את קליפת החיים הקשה שמכסה את חיי ומבינה כמה שברירית היא בעצם.
הכאב עצום מכול כי שאין אדמה תחת רגליי ונפשי נחבטת באוויר..
מתהלכת על שביל והדמעות זולגות ,שוטפות את שלכת עץ הנשמה שהספיק להשיר את כאבו.
מתגעגעת למילים ולקול שחודר לעצמות וברגע של שקט מצליחה עוד לשמוע.
עוברת ליד אותו ספסל ישן ומתיישבת
מנסה לנשום את הרגע מחדש וריק שם כל כך.
מביטה בעוד תמונה ופוחדת לגעת,להרגיש.
הרגש הפך אסור בשבילי.
יכולתי אולי לשנות וגם לומר אחרת
יכולת הרבה לשתוק וגם לחבק
המילים הופכות שנואות והרעש הרבה יותר שקט
לפעמים המחשבה הגורלית בין להישאר בכוח או אולי לוותר ולברוח בכלל משנה משהו בסיפור הזה?
הרי הכול נכתב מראש ואפשר לפרוט על הרגשות עד שנמצא המנעד הזה, שכלכך חיכינו לו
ובסוף נותר הוא צליל מכוון לאן?.
רק לא להרגיש את הלבד.
בלילה, שהכול כבר ישן אני מרשה לעצמי לדבר אליך ובטוחה שאתה שומע
המסך ירד אך עדיין יש תקווה שאולי תבוא ותדליק את האורות ,אלו שלא כבו באמת אף פעם.
סיפור קצר עליי
עליך ועל מה שעוד הספקנו לשכוח בחיים האלה
כל הזכויות שמורות: אור-טל ביבאס חיים 2013.
מעט מילים מתחרזות, אולי הרבה משמעות צובעת את הסיפור בעולם שלם.
שמש צובעת את הבוקר באורות ועננים נעים, מסתירים את בשורת היום.
הכול נראה אותו דבר
התרמיל על גבי סוחב עמו רגשות, זיכרונות ועט שנמצא שם ,,לתעד בימים את הכול.
הפנים אותן פנים שלפעמים במבט מול מראה הייתי רוצה להיות לרגע מישהו אחר.
פחות להכיר ויותר לשכוח.
מקלפת את קליפת החיים הקשה שמכסה את חיי ומבינה כמה שברירית היא בעצם.
הכאב עצום מכול כי שאין אדמה תחת רגליי ונפשי נחבטת באוויר..
מתהלכת על שביל והדמעות זולגות ,שוטפות את שלכת עץ הנשמה שהספיק להשיר את כאבו.
מתגעגעת למילים ולקול שחודר לעצמות וברגע של שקט מצליחה עוד לשמוע.
עוברת ליד אותו ספסל ישן ומתיישבת
מנסה לנשום את הרגע מחדש וריק שם כל כך.
מביטה בעוד תמונה ופוחדת לגעת,להרגיש.
הרגש הפך אסור בשבילי.
יכולתי אולי לשנות וגם לומר אחרת
יכולת הרבה לשתוק וגם לחבק
המילים הופכות שנואות והרעש הרבה יותר שקט
לפעמים המחשבה הגורלית בין להישאר בכוח או אולי לוותר ולברוח בכלל משנה משהו בסיפור הזה?
הרי הכול נכתב מראש ואפשר לפרוט על הרגשות עד שנמצא המנעד הזה, שכלכך חיכינו לו
ובסוף נותר הוא צליל מכוון לאן?.
רק לא להרגיש את הלבד.
בלילה, שהכול כבר ישן אני מרשה לעצמי לדבר אליך ובטוחה שאתה שומע
המסך ירד אך עדיין יש תקווה שאולי תבוא ותדליק את האורות ,אלו שלא כבו באמת אף פעם.
סיפור קצר עליי
עליך ועל מה שעוד הספקנו לשכוח בחיים האלה
כל הזכויות שמורות: אור-טל ביבאס חיים 2013.
or-tal
