עדיין תופעות אנכרוניסטיות בשידור הציבורי
מאת: צבי גיל. פורסם באתר המחבר "זרקור" www.notes.co.il/zvi
ייאמר מייד, כדי למנוע כול אי הבנה , שלא מדובר ביחסים שבין הערוץ הממלכתי לבין ערוצי הכבלים- החלולים- יש להוסיף. כן מדובר בכבלים שרשות השידור כבולה בהם מזה 40 שנה מאז חוקק חוק רשות השידור.אלה קשורים הן לרשות המבצעת והן לרשות המחוקקת.לכבלים הללו נוסף,בדרך מקרה ?נומינאלית- עוד כבל.השר איתן כבל.השר כבל מופקד כשר לענייני רשות השידור בממשלת "קדימה"- "עבודה". ע"פ החוק,ורבים עדיין לא הפנימו זאת ובראש וראשונה הממסד שלנו, השר לענייני רשות השידור איננו מופקד על רשות השידור. הוא מופקד על ביצוע החוק.
לדוגמה אם רוצים לסיים חוזה עם השדר הידוע והוותיק גבי גזית אשר מנחה את המשדר "הכול דיבורים" ברשת ב' של קול ישראל,נאמר בגין נטיות של השדר,פוליטיות,חברתיות,דתיות וכיו"ב- יש מקום להתערבות השר.זה עניין ציבורי למהדרין.אולם אם מנכ"ל הרשות,מוטי שקלאר,על פי המדווח,שוקל אם להשאיר את גזית בתפקידו בשל תנאי השכר, או מיצוי עצמי,או בחירה טובה יותר,קיימות שתי אפשרויות. אם ניתוק הקשר הוא במהלך תקפותו של החוזה,ניתן ללכת עד לבג"ץ.אם מנכ"ל הרשות, שהוא פורמאלית העורך הראשי, המניעים שלו,כאמור,כספיים או אפילו מקצועיים,עם סיום תוקפו של החוזה גם כאן קיימים שתי אפשרויות.אחת היא ערעור בפני הוועד המנהל או יו"ר הרשות,שהוא הגוף המחליט העליון של הרשות.שנייה היא לפנות את הכיסא ולחפש מקום עבודה אחר.זאת גם האפשרות בבחירה הראשונה.
אולם בשום אופן אין השר,במקרה זה איתן כבל,יכול להביע את דעתו הפומבית בעד המשך העסקתו של גזית,בשעה שמתפרסמות ידיעות על שיקולים של שקלאר לסיים את החוזה עם השדר.זה לא עניינו ולא עניין הממשלה שבה הוא מכהן לעסוק במינויים של אנשי מקצוע ברשות,ברדיו או בטלוויזיה. עצם הפרסום בדבר דעתו של השר כבל הוא פסול.אמנם ע"פ החוק הממשלה,בהמלצת השר ממנה את המנכ"ל אך הוא אינו כפוף למרותה,כמו גם חברי הוועד המנהל,היו"ר והמליאה. לאחר שאלה מונו,הם, במסגרת החוק מנתבים את ענייני המוסד,מנהלית ומקצועית.אין תקדים בולט יותר מאשר החלטת מוסדות הרשות לשדר שבעה ימים בשבוע,בניגוד לעמדת הממשלה בראשות גולדה מאיר בשנת 1969 ,ממשלה שעשתה הכול כדי לטרפד את החלטה ובית המשפט העליון התייצב מאחורי הרשות.
כמובן כי בשל אותם כבלים שהזכרתי,הממשלה או הכנסת יכולים להביא,לדוגמה, לסגירתה של הרשות בצעד בודד אחד.אי אישור התקציב או אי אישור אגרת הטלוויזיה.ודוק ויוק. הגורמים הממסדיים לא הגיעו מעולם לקיצוניות כזאת,אולם להניף את חרב דמוקלס מעל צווארה של הרשות, הניפו גם הניפו.זהו ה"לאסו" שלהם שאמור לחתוך את האוויר ולהחזיר את העדר למסלול.עצם העובדה שאני רואה לנכון ללעוס דבר לעוס הוא אולי תמוה, אך תמוה עוד יותר שלא הייתה תגובה על פרסום זה,אפילו לא במדיה.הייתה ידיעה קטנה.
אפשר ופרסום הידיעות על הרהורי המנכ"ל,בקול רם, לסיים את החוזה של גזית וכנגדם הדיווח על דעתו של השר כבל כי ראוי שגזית ימשיך,היו אכן מעין הנפת שוט הדדית.ראה הוזהרת.ראה נתמכת.גבי גזית הוא מן השדרים הוותיקים ,הבולטים חדי הביטוי במדיה האלקטרוניים.לשדר הזה ישנן עמדות והוא אינו מנסה להסתירם, וטוב שככה. אבל הוא עורך ומגיש מיומן מאוד,הגון מאוד והראיונות איתו בנחת יישמעו.בקיצור לא הוא האדם שייבהל מהנפת שוט.טוב שהשידור הציבורי יכול להעסיק אנשים כמוהו,בשעה שהערוצים המסחריים יכולים תמיד להתחרות על גובה השכר.זאת גם תעודת כבוד לרשות השידור הציבורית.הסוף ידוע. גזית נשאר לשמחת המאזינים,רובם לפחות, וגם כפי שפורסם לשמחת הצדדים.נראה לי שמלכתחילה זה היה כמעט ברור.משום כך כול הפרסום נראה לי, כאמור, תמוה.בייחוד כאשר מעבר לכול הנאמר מדובר, כפי התרשמותי, בשני אישים אחראיים,שקולים,מנכ"ל מקצועי עם קבלות ושר ענייני, נבון ולא להוט, יחסית, לחשיפה תקשורתית.
ואם הכול נגמר ב happy end מה לי כי אלין.רבים יחייכו בבחינת "הצחקת אותם".אני פשוט נתפסתי בענפי האילן הזה, כפי שאני עושה מדי פעם. זאת כדי להזכיר את המצב האנכרוניסטי, ברשות.אחרי המלצות של שבע וועדות ציבוריות,והאחרונה שבהם וועדת דינור שהמליצה על רפורמה ברשות השידור,מי המדמנה של השידור הציבורי עומדים להם בלב הכיכר. זאת גם כאשר רענן דינור הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואיתן כבל,השר הממונה על ביצוע החוק הלקוי, שגם אותו לא מקיימים, מביע דעתו על טיבו של שדר ולא עושה בינתיים הרבה למען טיבו של השידור.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
