איזה אידיוט הייתי 

איזה אידיוט הייתי

לפני כמה שנים התארח אצלנו חבר של בעלי. הוא בא לכוס קפה וראו עליו שהוא עובר טלטלה ומשבר. עוד לא הספקתי לשאול אותו מה נשמע והוא סיפר לי שהחברה שלו זרקה אותו. הם גרו ביחד כבר כמה שנים, תכננו להתחתן אי שם בעתיד, הם הסתדרו מצוין עם המשפחות וכלפי חוץ היה נראה שהכל פשוט נפלא. "מדוע היא זרקה אותך"? שאלתי אותו והוא אמר לי, "כי הייתי דפוק"!!!
"כבר המון זמן שאני מתנהג אליה בצורה גועלית, לא נותן לה מרחב מחיה, יורד עליה, מכסח אותה ולא נותן לה מנוח. היא היתה מוכנה במשך שנים לספוג את ההתנהגות שלי כלפיה, מדי פעם היא היתה מאיימת בפרידה, אבל זה לא היה קורה. היא הודיעה לי שאם אנחנו רוצים להתחתן אנחנו חייבים ללכת לטיפול זוגי כי היא לא מוכנה לספוג יחס כזה אליה. אמרתי לה שאם היא תתקן את עצמה ותשתנה הכל יהיה בסדר ושמי שצריך טיפול זאת היא ולא אני. מדי פעם ניסיתי להשתנות, באמת שניסיתי, אבל בכל פעם הייתי חוזר להתנהגותה רגילה שלי.
פעם אחת היא אפילו ממש נפרדה ממני לתקופה ובאמת נבהלתי, הבטחתי לעצמי ולה שאני אתנהג יפה ואכבד אותה כי אני ממש ממש אוהב אותה והיא נתנה לי צ'אנס נוסף. היא אמרה לי שזה צ'אנס אחרון אבל ידעתי שזה לא יהיה צ'אנס אחרון, כי היא אוהבת אותי.
ההתנהגות הטובה שהבטחתי לה ולי נמשכה פרק זמן קצר ושוב חזרתי להתנהגותה רגילה של"י.

"אז איך אתה יודע שהפעם זה סופי"? שאלתי אותו. "אני יודע זאת", השיב, "כי היא עזבה את הבית והלכה לגור עם מישהו אחר שמסתבר שהיא יוצאת איתו כבר תקופה. השבוע היא לקחה את הדברים שלה מהדירה ואפילו לא נתנה לי הזדמנות לדבר אליה ולהתחנן שזו באמת הפעם האחרונה ושתסלח לי.
היא הסתכלה עלי במבט קר והודיעה לי שהיא לא רוצה לראות אותי בחיים שלה ושאני אעוף לה מהעיניים. היא אמרה לי שהיא כועסת עלי ומאוכזבת ממני, שהיא נתנה לי המון סימנים מוקדמים אבל אני זלזלתי בה וראיתי בה מובנת מאליה.

ועכשיו אני כל כך כואב, אני כל כך מתגעגע אליה, אני מרגישה כאילו מישהו חתך אותי לחלקים קטנים ואני מכה על חטא. אני יודע שהיא צודקת, אני יודעת שהייתי לא בסדר, איזה אידיוט הייתי".

"אולי היא תתן לי צ'אנס אחד נוסף"?! הוא שאל אותי מקווה לתשובה שלי שתביא לו מזור. "נראה לך שהיא תתן לך צ'אנס נוסף"? הפניתי אליו בחזרה את השאלה. "לא", הוא ענה לי "הפעם היא נחושה ואני יודע שזה סופי. היא מאוהבת במישהו אחר וזה מגיע לי. חבל שאני לא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית, מה לא הייתי נותן בשביל שזה יקרה".

אחרי שהוא הלך הביתה ישבתי עם עצמי וחשבתי כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו חכמים בדיעבד. כמה פעמים אנחנו מתעלמים מאזהרות שהסביבה משדרת לנו ומתבצרים בעמדה שלנו שהכל יהיה כמו שאנחנו רוצים שיהיה.
לנו כבני אדם יש נטיה ולא רק בזוגיות להתעלם מתמרורי האזהרה שאנחנו פוגשים במהלך הדרך.
כשאנחנו רואים תמרור כזה, אנחנו מעדיפים להסיט את המבט ולהתבונן לכיוון אחר. תמרור כזה בא בעצם לאותת לנו שמשהו בהתנהלות שלנו לא בסדר. אבל מצד שני אם אנחנו שמים לב לאיתותים של התמרור הזה זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות, שאנחנו צריכים לבחון את החלק שלנו במערכת. זה אומר שאנחנו לא יכולים להאשים רק את הצד השני וזה אומר שאנחנו צריכים לשנות משהו בהתנהגות שלנו ולא קל לנו.
הרבה פעמים יותר קל לנו להשאר בתבניות ובדפוסים שלנו גם אם הם הרסניים בגלל כוח האינרציה וההרגל. הרבה יותר פשוט לטמון את הראש האדמה, להאשים את הסביבה ולא לקחת אחריות. הרבה פעמים קל לנו להגיד : זה לא אנחנו, זה ההרגלים שלנו, אי אפשר לשנות דפוסי התנהגות ברגע אחד, למה שאני אשתנה, שהצד השני ישתנה, או שאנחנו נוטים להפיל אתה אשמה על הצד השני כי יותר קל לנו להיות קורבן אומלל וחסר כוחות בסיטואציה מאשר לקחת את עצמנו בידיים ולעשות שינוי. לפעמים אנחנו לא מצליחים לגייס את האנרגיה לעשות את השינוי הנדרש, גם אם מדובר בשינויים יחסית לא גדולים.
עמוק בפנים, אנחנו יודעים שההתנהגות שלנו לא בסדר ושיש גם לנו אחריות בעניין, אבל קשה לנו לעשות עם זה משהו. עוד אנחנו יודעים שיבוא יום ונאלץ לשלם את המחיר, אבל אנחנו דוחים את היום הזה עוד ועוד. לפעמים קל לנו לדחות את היום הזה עוד ועוד כי הצד השני במערכת נותן לנו חסד וצ'אנסים נוספים עד שאנחנו משכנעים את עצמנו שלא משנה מה יהיה, תמיד נקבל את הצ'אנסים.

ככל שאנחנו מתעלמים יותר מתמרורי האזהרה, כך המכות והסטירות שאנחנו חוטפים מהחיים , גדלות בהתאמה. אם בהתחלה מדובר רק באיתותים זעירים, הרי שבמהלך הדרך, אם לא נתקן את דרכינו, נתקל באיתותים חזקים יותר ויותר עד שלבסוף נקבל מכה כזאת שתפיל אותנו מההכחשה וממסלול חיינו ונאלץ לשבת ולעשות חשבון נפש נוקב עם עצמנו.
זה יכול לקרות לנו מבחינה בריאותית, במערכות יחסים, בעבודה, עם המינוס התופח בבנק שלנו שאנחנו נוטים להגיד שזה בעיה של הבנק ולא שלנו וזה קורה לא מעט במשפחה שלנו וכמובן בזוגיות שלנו.

אם רק נקשיב לתמרורים בדרך שלנו, יהיה לנו יותר קל, לא נכה על חטא ונלמד את השיעורים שלנו מבלי לשלם על כך מחיר כל כך כבר.
להיות חכמים בדיעבד, לא ממש עוזר לנו לאותו מקרה ספציפי, אבל אם נאזור אומץ, נפיק את הלקחים וניקח אחריות מלאה על חיינו בעניין, אזי לפחות למדנו מהטעות לעתיד לבוא.

איפה בחיים שלכם אתם פוגשים תמרורי אזהרה? האם תמרורי האזהרה הפכו כבר להיות סטירת לחי מצלצלת? האם אתם לומדים מהטעויות שלכם?
אני כותבת לכם את הדברים האלו כדי שלא תקומו בוקר אחד, כואבים ועצובים ותגידו לעצמכם, איזה אידיוטים היינו.
אם בכל זאת אתם אחרי הסטירה ומתקשים להתאושש או שאתם מרגישים שהסטירה בדרך ואתם לא מצליחים להמנע ממנה, בשביל מה אני כאן?

צילה שנהר - מומחית לייעוץ אישי ובינאישי. משלבת שיחות טיפוליות עם רפואה משלימה. מטפלת בנוער ומבוגרים. מטפלת גם באון ליין דרך האינטרנט.
050-6402526