השראה 

השראה-לראות את האלוהים גם באלוהים אחרים

זה קרה לי אתמול. כולי התכווצתי אל תוך משהו קטנטן, אפרפר, חסר חיות. נפחו חושי את נשמתם והייתי למכונה דוממת.
זה יכול לבוא מכאב, שיגרה, שעמום. זה דל, שטוח, ריק, חסר צבעים, צלילים וריחות. חומה גבוהה השומרת רק על תקתוק השעון, שעה נוקפת שעה, עולם של הישרדות.
ואז לפתע, ללא כל אות וצליל נפרץ הסכר ונפתח מחול החושים
הבליח האור במקום שלא ציפיתי. ראיתי אותו במילים, בתוך סיפור, ששקעתי בו כדי להירגע, להרגיש קצת חיים בשעות החיוורות הללו.
ראיתי מחדש, במקום שהתעוורתי
שמעתי מוסיקה, במקום שהתחרשתי
הרחתי פרחי בר
מוללתי טעם גן עדן בפי
ונגעתי בחזרה בחיים - בעצמי
זו השראה
למצוא את הדרך בתמרור של אין כניסה, לקוות, להאמין, להיפתח, לקבל את הכאב בברכה, בענווה, בחוסר יהירות
להיות גם במקום של סבל, תסכול, חוסר תשוקה.
להיות ולכבד את הרגע. להיות.
ומדוע קראתי לזה, לראות את האלוהים במקום של אלוהים אחרים?
תחושת ההתגלות, ההשראה שלי כמאמנת ויהודייה, נבעה לא מתוך פרק בתהילים, ספר רוחני או אימוני, אלא מתוך "סתם" ספר, בתוך תא ווידוי עם מילים של כומר זקן וחלוש אל אישה צמאת אהבה ומיוסרת. ודווקא אחרי שתיקה ארוכה שלו, שחשבה, שהינו זקן מלשמוע, להבין ולהרגיש, באו המילים המאירות ומרוממות שלו.
הוא הראה לה את הדרך, במקום שלא היה סימון של שביל.
הוא הראה לה ואני - גם ראיתי
זו השראה
התבוננות אחרת, חסרת גבולות במשקפיים אחרות, שיכולות לראות:
הזדמנות בתוך נואשות
חמלה בתוך רוע
פרחים בשדה קוצים
פיל בתוך נחש בריח, כמו שראה ידידינו הנסיך הקטן
זו הסובלנות במקום של שיתוק ופחד והפתיחות לפרץ של תעוזה ויצירתיות
זו מנגינת האבלים על מות יקיריהם, המבכים את האבדן, את ההולכים, אך גם מברכים את הנשארים - את החיים
זו השראה
ללכת במדבר שעות על גבי שעות בצעדים כבדים, ללכת וללכת, ולעולם לא להפסיק להאמין, שאתה הולך אל נווה המדבר
זו השראה
לספוג לחות מתוך יובש
ללבלב מתוך קמילות
לינוק מתוך חיים

אבל, זה יכול להיות גם במקום אחר.
זה קורה גם ברגע של התרוממות, ריחוף, התנתקות מהקרקע, התאהבות
ואז זה קורה ברגע של תפילה הנאמרת ב"לשון של אש" מעבר ללשונם של החיים.*(ט.ס.אליוט) אותו מפגש בין לעולם ולעולם-לא, בין המוות והנצח, בין מה שיכולנו להיות למה ששוב לא נהיה אפילו בחלומותינו. זו ההקשבה העמוקה ביותר של האדם לבריאה מבלי לתת לה שם.( בהשראת: על הליריות של הנפש/*דנה אמיר)
ולפעמים זו גם העשייה שמעבר
השראה זה המפגש האלוהי בין עבר הווה ועתיד
השראה זה הניצוץ של היצירה, היצר, היצירתיות

השראה זה המילים שלו, שהנביטו את המילים שלי - את היצירה הזו
השראה זה לחיות
זה קורה לנו במקום שאין תשובות, אין ידיעה, אין אנוכיות, האופק מתרחק
זה קורה לנו במקום שיש דממה, הקשבה,
זה קורה לנו במקום , שאני קטן קטן, בלתי נראה, מרכין ראשי בענווה אל העולם
משם יכולה לבוא ההשראה, עכשיו, מחר ואולי אחרי מחר...
זו נקמתה של הנשמה בת התמותה

*ט.ס. אליוט: משורר, מחזאי ומבקר ספרות אמריקני 1888-1965 קבל פרס נובל לספרות ב-1948
*ד"ר דנה אמיר: פסיכולוגית קלינית ומשוררת. עוסקת בפילוסופיה של הפסיכואנליזה ובחקר
פסיכואנליטי של הספרות.

רונית אביטל-פיינשטיין www.lovelifecoach.co.il