יום רביעי 05 אפריל 2006
התמודדות אישית עם תאוריות פילוסופיות.
אין לי ספק, שהאזנה מתוך עניין להסברים המפורטים של עליזה המורה שלי לפילוסופיה, חולפות בראשי מחשבות רבות על ערכם של התאוריות הפילוסופיות של גדולי האישים בתחום. כתביהם והפירושים שנוספו להם על ידי מצדדים והמתנגדים להם, מהווים חומר ללימוד, והערכה ולדיון אינטליגנטי של רבים אשר קרובים לנושא, ומסכרן הדיוטות כמוני, שעל אף שלא נחשפתי למידע הזה בעבר, אני מצליח להביע דעה משלי על בסיס ההסברים שאני שומע ומבין.
ביני לבין המקור, פער של מאות שנים. בהרבה תחומים, הידע שבבסיס החשיבה שלי היום, רחב יותר והעובדות מבוססות יותר כמעט בכו תחום מתחום חיינו. מבוסס קרי, יש בסיס רחב של הוכחות לתהליכים האמורים להסביר "סיבות" ל"תוצאות" על אף, שיתכנו אי הסכמות בין המומחים לגבי פרטים שיש כאלה שיחשבו כי עצם אי ההסכמה המוחלטת בין המומחים, מספיק כדי לערער את הבסיס שבהסברים.
אני רוצה להביע הערכה לפילוסופים הותיקים ולטובים שביניהם בכול זמן, על יכולתם לחשוב, לכתוב ולהסביר לתלמידיהם את דרך תפישתם את המציאות הסובבת אותנו, הסברים הניתנים כתשובה לשאלות הדורשות תשובה מורכבת יותר מאשר עצם קלת התוצאות כעובדה קיימת.
הרצון להבין יותר על כול דבר, הוא בבסיס האנרגיות האנושיות שקידמו את הציביליזציה האנושים משחר ההיסטוריה ועד בכלל.
יחד עם זאת, בעבר וגם היום, אנחנו רגילים לחשוב באופן רציונלי (כך אנחנו אומרים ) כאשר בעצם אנחנו מסכימים שהרציונל הוא יכול להיות יחסי ומקורו במשתנים המשתקפים באישיותו של האדם החושב, מוצאו, הסביבה בה התפתח, החינוך שקיבל והתפתחותו השכלית.
באחת השיחות, בניסיון להסביר את תורתו של פילוסוף דגול, נשאלה השאלה האם האיש היה בריא בנפשו, קרי: האם אדם המעלה הסברים במטרתם להסביר קיומו של אלוהים הם הסברים של אדם בריא בנפשו או אולי מעורער בנפשו.
זה אולי נשמע בוטא אבל לא מופרך לגמרי. התרגלנו לשמוע נימות ביקורת כמעט על כול דבר שבעבר הלא רחוק נחשבו "פרות קדושות" שאין לערער עליהם. ועל אף זאת, אנחנו איננו אדישים להסברים המטילים ספק בחושים שלנו וביכולתנו לחוש או להעריך את המציאות בה אנחנו פועלים על ידי הטלת ספק כמאט בכול דבר שהוא חלק מהסביבה בה אנחנו פועלים עד כדי לערער את ביטחוננו העצמי כי הרי אם הכול נתון בספק, לא העבר עשוי להטריד אותנו אלא קיומנו בעתיד. כי הרי אם הכול בספק גם עתידנו בספק, וכזכור, ייצר הקיום שלנו יביא אותנו לחזק כול דבר שיבטיח את קיומנו הפיזי והמנטלי והאומר אחרת יראה בעינינו כחריג. כמה חריג, תלוי במשיב.
ואם אומנם, לנו, ימליצו יקרינו ללכת לפסיכולוג שיבחין את הסיבות ומקור התנהלותינו ומחשבותינו החריגות, יתכן, שבמקביל לדיון בתאוריות המושמעות, היו מוצגות גם עבודות מחקר שיסבירו את המקורות, הסיבות והתרחשויות זמן וסביבה שגרמו לדרך ההסתכלות המיוחדת של רבים מהפילוסופים הגדולים בכול זמן. וכול זאת אני אומר בהנחה שמה שנכתב הוא פרי חשיבה אמיתית ולא תרגיל לתלמידים שמבקשים ראשי פרקים לפיתוח חשיבה יוצרת או לימוד הבנת הנקרא.
אני רוצה לתת אימון בחומר המתיחס והנלמד היום של תאוריות חשובות שנכתבו בעבר הרחוק, אם אומנם נכתבו בתום לב ולא כדי לצאת ידי חובה או כדי לנגח בעלי פלוגתה.
מעניין להיוונך שגדולי הפילוסופים פעלו זה אחרי זה ובנו את תורתם האישית מתוך התיחסות לדעותיהם של אלה שקדמו להם. ברוב המקרים, חלקו על דעותיהם וביקשו להוכיח כי דעתם שלהם היא הצודקת ודעותיהם של האחרים, שגויות.
לדעתי, אין מספיק מירווח נשימה לש כמוני המבקש להביע דעה אחרת על בסיס ההנחה שלי שהמציאות היא יחסית, ניתנת לניתוח, הסברה ושיכנוע של אנשים הרואים את הדברים באופן שונה ובעיקר מנתחים את המציאות באופן שונה. והרי, להגיד כי עצם קיים או לא קיים. משהו הוא תמונה או רצף של תמונות או מקור בעל אנרגיה המסוגל ליצור תוצאה חדשה, זה אולי בסדר אבל זה לא מספיק כדי להגיד במה המציאות הזאת תורמת להיותנו בעולם הזה, לקיומנו היום ולבטח מחר. רק חשיבה דינמית המבטיחה ראית הדברים כרצף של התרחשויות שיש קשר ביניהם, יאפשר לשייך אותם למקומם ברצף שלהם וביכולתם להשפיע על המציאות המשתנה בלי הפסק.
באם הקורא את דברי, יתרשם כי אני מתווכח אם חכמים ממני (שרובם אינם כדי להתיחס לאמירות שלי ) יהיו צודקים. הרי מראש כתבתי, כי דברי נכתבים כתוצאה מהתרשמות אישית מעובדת על ידי המחשבה האישית של דברים שנאמרו על ידי אחרים בתקופות אחרות ובמקומות אחרים. "חכמים ממני" זאת אמירה שלי הנותנת קרדיט מראש לאנשים שהקדישו את חייהם וגם זכו להכרה בחוגים רבים בכך שביססו תאוריה שהצריכה את כול היכולות האינטלקטואליים. אין בזה די כדי לבטל את זכותי להביע דעה אחרת, או ראיה אחרת או פירוש אחר של המציאות המעובדת על ידי יכולתי האינטלקטואלית. שלי ושל כול אדם אחר המוכן להתמודד עם דברים שאינם בדרגת העיסוק הדורש תשובה ועשיה מידיים אלא שיכים לחשיבה הבונה את הבסיס לעצם החשיבה על קיומנו, האושר וההנאה מלהביט על העולם והנסיון להבין אותו מעבר להתרחשויות הרוטיניות הקשורות להבטחת קיומנו הפיזי, עכשיו. מיד. ללא דיחוי. כמעט אינסטינקטיבית.
דיון על קיומו של אלוהים הוא קשה משום הערבוב שבין הדיון התאורטי פילוסופי וההכרה בעובדה כי אין לנו הסבר לדברים והתרחשויות שטרם מצאנו להם הסבר מידי ועניני, לבין הקביעה לקיומו כ סמכות רוחנית דתית הדורשת משמעת, גינוני טכס, מכתיב התנהגויות, ותלות בממסד המציג עצמו כ "מורם מהעם", ממסד שכמו כול הממסדים, נוטה להסתאב, להיות מנצל ואטום, ובימנו גם פולטי, מציג את הפן המכוער של הפוליטיקה לטווחים קצרים.
אי מציאת הסברים במהות לשורה ארוכה של שאלות שאולי לא ימצא להם תשובה משכנעת בתחום קיומו של העולם והתהוותו, הזמין את בניתו של מוסד האלוהים האמור להיות אחראי לכול דבר - קטן כי גדול - שאיננו נתפש על ידנו. לא כמציאות ולא ברמת החשיבה האבסטרקטית.
האם מותר להגיד אינני יודע. לדעתי כן ואפילו רצוי.
לפני כך וכך שנים ידענו עוד פחות ממה שאנחנו יודעים היום. וככול שעובר הזמן, המאמץ האנושי מצליח להסביר יותר ויותר תופעות שלא הבנו אותם בעבר. וככול שאנחנו מבינים יותר, נחלשת האוטוריטה הבילתי מעורערת של אלוהים השולט בכול דבר. האם האוטוריטה האלוהית תעלם סופית - יש להניח שלא משום שכנראה, ישארו תמיד או אולי לתקופות זמן ארוכות מאוד, שאלות לא פתורות שאותם יהיה צורך לשייך למישהו חיצוני שאין לנו הצורך להסביר את קיומו ואת מקור כוחו. כוחו בנכונות שלנו לתת בידיו את הסמכות לייצג את כול מה שאנחנו איננו ואיננו יכולים להסביר.
דני פלד - משתתף בקורס לפילוסופיה בהדרכת ד"ר עליזה טסלר.
