המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה - אינם מותאמים למלחמה בטרור ובארגוני טרור. ראש הממשלה, נתניהו, הצהיר בישיבת הקבינט, כי הנחה את משרד החוץ, משרד הביטחון ומשרד המשפטים - לפתח יוזמה בינלאומית לשינוי דיני המלחמה העוסקים בטרור. כבר שנים, במאמרים שפרסמתי באתר, טענתי שהמשפט הבינאלומי מיושן, מאובן, והגיעה העת לשנותו.
מייסד ארגון HRW, טוען כי הארגון מפרסם דוחות מגמתיים הפוגעים בכוונה בישראל.
למנות את מבקר המדינה - לחקור את "עופרת יצוקה".
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
סימנים ראשונים לביאת ימות המשיח. מייסד ארגון HRW (Human Rights Watch)), ששאף להתאפיין משך שנות קיומו, ככלב השמירה של זכויות האדם, ומי ששימש כיו"ר פעיל שלו משך שנים, רוברט ברנשטיין, מפרסם מאמר, בניו-יורק טיימס, הכולל ביקורת קשה ונוקבת על הארגון שמשך שנים רבות עמד בראשו, וטוען שהוא מפרסם דוחות מגמתיים ועקביים נגד ישראל, כדי להציגה כמדינה מנודה. בין היתר הוא אומר, בישראל שאוכלוסייתה כ-7,5 מיליון תושבים, פועלים כ-80 ארגוני זכויות אדם, עיתונות חופשות, ממשלה דמוקרטית ומערכת משפט שפוסקת, לעיתים קרובות נגד הממשלה. אקדמיה פעילה פוליטית ומספר רב של מפלגות פוליטיות.
במקביל, המשטרים הערביים מסביב ביחד עם איראן שולטים על 350 מיליון בני אדם. רוב המדינות הן, דיקטטורות אכזריות/מאפשרות מעט פעילות דמוקרטית. ממשטרים אלה מתעלמת HRW ואילו לגבי ישראל מוגשים דוחות אחר דוחות לא מחמיאים.
לדעת מייסד HRW - הארגון איבד כל פרספקטיבה ביקורתית וכך יכולים הארגונים, חמאס, חזבאללה שתוקפים אזרחים ומשתמשים באזרחים כמגנים אנושיים, בתמיכת איראן לתקוף את ישראל ולהצהיר על רצונם להשמידה.
מילים כדרבנות - המדברות בעד עצמן. על רקע זה, קל להבין את דרישתו של ביבי נתניהו, מממשלות העולם החופשי, לצאת למאבק נגד הטרור, דבר שהוא עושה במהלך הרצאותיו בעולם ולדרוש התאמת המשפט הבינלאומי למציאות החדשה.
גם בנאום ההיסטורי, לאחרונה, בעצרת האו"ם עת תקף את דו"ח גולדסטון - ציין נתניהו את הלאקונה במשפט הבינלאומי ודרש מהאו"ם להתעורר בטרם יהיה מאוחר מדי.
במאמרים שפרסמתי במהלך מלחמת לבנון השניה, במלחמת עזה והן בתקופה שלפני הפעולה נגד החמאס, טענתי בעקביות, כי המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה, עומדים אין אונים מול המציאות החדשה, שמתפתחת מול עינינו, עת ארגוני טרור אכזריים, כמו חמאס, חזבאללה, אל-קאידה ועשרות זרועות ותת קבוצות, במדינות שונות מכריזות על עצמן כארגוני טרור ומבצעים פיגועים, ואין מענה לגביהם.
אין גוף בינלאומי - שלוקח אחריות משפטית וצבאית לפעול כנגד אותם גופים, כך שהאו"ם והמשפט הבינלאומי עומדים חסרי אונים וללא מענה הולם. מצב זה יש לשנות ובהקדם בטרם פורענות.
כשמדובר במשפט הבינלאומי - מתכוונים בעיקר ל-4 אמנות ג'נבה - שהפכו לתנ"ך של המשפט הבינלאומי ובמספר אמנות נוספות, כמו אמנות האג המכסות נושאים נוספים. ובכן האמנות הנ"ל לא חוקקו ביחד או בצורה רצופה אלא משך זמן ממושך תוך צבירת ניסיון מעשי בשטח. האמנות עוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות בזמן מלחמה. ישראל חתומה על האמנות ולכן מצפים ממנה, להתנהגות הולמת בהתאם, למרות שהמלחמה מבוצעת בפועל, נגד ארגון טרור או סמי טרור (לפי ההגדרה האירופית), נתמכת ע"י מדינות טרור - ולמעשה נהנית מיד חופשית, אי כפיפות לכללים ולקבלת מרות של ארגונים טריבונלים בינלאומיים, כנ"ל לגבי חמאס וחזבאללה כאחד.
מה הן אותן אמנות ובמה הן עוסקות:
אמנת ג'נבה ה-I, טיפול בפצועים בשדה הקרב, אמנת ג'נבה ה-II, החלת האמנה מס' I על לוחמה ימית, אמנת ג'נבה ה-III, טיפול בשבויי מלחמה (משנת 1929), אמנת ג'נבה ה-IV, טיפול באזרחים בזמן מלחמה. הפרת האמנות וסעיפיהן מובאות לדיון בפני בית הדין הבינלאומי בהאג (על פי אמנת האג משנת 1899 נקבע כי כדורי דו"ם דו"ם הם נשק מסוכן שגורם סבל מיותר ולכן אסור לשימוש).
לאחרונה, הובאה בפני בית הדין בהאג סוגיית בניית גדר הביטחון או ההפרדה, כאשר הנושא העיקרי בדיון היה, בניית הגדר בתוך השטח הפלסטיני ופגיעה באוכלוסיה המקומית, הן ע"י הפקעת אדמות, מניעת תנועה חופשית ועיבוד קרקעות חקלאיות.
בית הדין קבע כי לישראל זכות לגיטימית לבנות גדר ביטחון, אבל רק בתוך ולאורך הגבול הבינלאומי של ישראל שנקבע ב-67.
לציין, כי בג"צ גדר הביטחון - שדן בסוגיה זו קבע ע"י רוב שופטי העליון, כי לישראל זכות חוקית להקים גדר ביטחון, ובאותם מקרים שהגדר מטעמים ביטחוניים מובהקים, חייבת להכנס לשטח פלסטיני, יש למנוע את הפגיעה באוכלוסיה המקומית בצורה מינימלית ומידתית. בכך, סטתה הפסיקה הישראלית, מהחלטת האג, ומאפשרת קו ביטחוני גם מעבר לגבול הבינלאומי, במקרים חריגים על בסיס צורכי ביטחון מובהקים וממשיים.
מבחינה משפטית, ישראל נמצאת במצב אנומלי. היא מותקפת משני צדדים (צפון - דרום) ע"י גופים לא מוכרים בינלאומית, לא ע"י מדינות ולא ע"י צבא סדיר. כלומר: אנו נלחמים נגד גופים, ללא מעצורים כל שהם, ללא כפיפות למדינות מתוכן פועלים, ולחוקי המשפט וכללי המלחמה.
לעומת זאת, דורשות מדינות העולם מישראל איפוק, מידתיות, פרופורציות - ולמעשה לחימה עם יד אחת קשורה לאחור. ישראל, למרות כל הקשיים, ולמרות אי קבלת המגבלות כפשוטן, מנסה להישאר בגבולות המותר והכללים, וזאת משימה לא פשוטה ומסובכת.
כאשר החזבאללה, יורה מתוך אוכלוסיה אזרחית ומסתתר בתוכה, כפי שמוכיחים תצלומי האוויר, יש לצה"ל זכות מלאה לתגובה הולמת.
אוכלוסיה אזרחית שמסתירה, עוזרת, מסייעת לאויב במלחמה, לוקחת על עצמה סיכונים של פגיעה, הרס והרג.
יתירה מכך, לפי האמנות יש מקומות שיש להם חסינות מפני פגיעה, כגון: כנסיות, מסגדים, בתי כנסת, בתי חולים, בתי קברות, אתרים ארכיאולוגיים וכל אתר אחר הנחשב כקדוש ומוכר ככזה.
אבל החריגים לכך ברורים - אם מתוך המקומות המוגנים הנ"ל, מתבצעת פעולה צבאית, מלחמתית, כמו ירי, הפיכת המקומות למפקדות צבאיות, מחסני תחמושת - מותר, לצד השני לפגוע במקומות אלה וביורים או המסתתרים בתוכם.
במלחמת העולם השנייה, היו מקרים רבים של פגיעה במקומות קדושים, כנסיות בתי חולים שהגרמנים הפכו למפקדות, או נקודות תצפית ארטילריות או התמקמו בכוונה, בבתים ליד כנסיות ובתי חולים, כדי לזכות בהגנה של המקומות המוגנים.
לפעמים זה הצליח, ולפעמים לא היתה ברירה אלא לפגוע בהם או בסביבה הקרובה כדי לנטרל את הסכנה.
הדוגמא הבולטת לכך היתה באיטליה. בראש הר מונטה קסינו, בין רומא לנפולי, ישנה כנסייה ידועה, שהפכה לנקודת תצפית ארטילרית ואווירית של הצבא הנאצי - ההר וסביבתו היו מבצר אדיר, קשה למעבר ועקיפה לצבאות הברית, ובו היו קרבות מן המרים ביותר באירופה, כאשר גם הבריגאדה היהודית בתוך הצבא האנגלי לקחה בה חלק.
הכנסייה על הר מונטה-קסינו בשל היותה אתר צבאי, היתה מטרה לגיטימית למרות חסינותה.
במסגרת המבצעים שלנו בעזה, בפעולה שלפני הפעולות האחרונות, נאלץ צה"ל לבצע לכאורה, פעולות חריגות למשפט הבינלאומי, כמו להרוס בתים בכמות ניכרת, לאורך "ציר פילדלפי" לצרכים צבאיים, בג"צ דן בסוגיה, ואישר פגיעה ברכוש אזרחי, לצורכי צבא וביצוע משימות מבצעיות בלבד, לאחר שהשתכנע שמדובר בהכרח צבאי מבצעי ממשי וחיוני.
טוב עשתה ישראל שלמרות האירוע הטרגי של קנא 2 (בלבנון), לא הפסיקה ולא הגבילה את פעולות צה"ל באוויר וביבשה, אבל טבעי שדרשו מצה"ל יותר זהירות ובדיקה בטרם מעש.
המלחמה בעיראק, יוגוסלביה, קוסובו, צ'צ'ניה ועתה לבנון - מוכיחה פעם נוספת שאמנות ג'נבה וחוקי המלחמה הם מיושנים, מאובנים ולא מתאימים להתפתחויות הפוליטיות צבאיות בעולם המודרני. אין באמנות התייחסות לגופי טרור, למחבלים, למתפוצצים באוטובוסים ומוסדות הומי אדם. אין התייחסות למצב כמו חמאס וחזבאללה, השולטים בשטח, מבלי להיות כפופים לממשלה החוקית ושאלות רבות נוספות הנובעות ממצבים אלה.
יחד עם זאת, זה כמובן לא מפריע, למעצמות כמו רוסיה או ארגון כמו נאט"ו להפציץ מהאוויר משך שבועות בקוסובו, להרוס ולהרוג כ-2000 אזרחים, להרוס את צ'צ'ניה ולהפוך את עיר הבירה גרוזני לעיי חורבות, להטיף לנו מוסר ולדרוש מאיתנו איפוק, (להזכיר את דרזדן - שנחרבה כנקמה על-ידי בנות הברית ולא לצורך צבאי; הצרפתים באנגולה רק לאחרונה ביצעו מספר מהלכים צבאיים כמעשה גמול שלא לדבר על עשרות פעולות דומות במשך השנים האחרונות).
יש להדגיש - הביקורת על כך שהמשפט הבינלאומי, לא נותן פתרונות אפקטיביים ומעשיים אינו חדשה, והועלתה כבר בפורומים בינלאומיים מרכזיים.
הספרות המקצועית הקלאסית, כמו פון-גלאן, אופנהיים, ואחרים - דנים במשפט בינלאומי כפי שהתגבש אחרי שתי מלחמות העולם.
עיקרי הסעיפים דנים בהתנגשות בין צבאות סדירים ומדינות ריבוניות, אך לא עסקו בטרור ובארגוני טרור.
גם הפרשנים המודרניים והפרקליטים המובילים בעולם דוגמת פרופ' דרשוביץ, מעבירים ביקורת ומדגישים את חוסר האונים של הארגונים הבינלאומיים, העוסקים בדיני מלחמה, בנוגע לטרור וטרוריסטים.
דו"ח גולדסטון - הוכיח לכולי עלמא - את אפסותו ורפיסתו של המשפט הבינלאומי. שהרי אם יכול דו"ח בדיקה, לעבור בקלילות וברפרוף עובדתי ומשפטי, על 8 שנות קסאמים על שדרות ועוטף עזה - שיש בו מאות אלמנטים של הפרות גסות של החוק ואפילו ניסיון לפשעים של השמדת עם, ובמקביל להטיל אשמה על ישראל - אז עד אנא הגענו - בנושא המשפט הבינלאומי.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. לגבי דו"ח גולדסטון, יש ויכוח ציבורי וגם בתוך הממשלה יש חילוקי דעות בנושא ובמיוחד האם להקים וועדת בדיקה ל"עופרת יצוקה".
2. העובדה שישראל לא שיתפה פעולה עם גולדסטון, היתה במקומה לאור ניסוח המנדט שקיבלה הוועדה, אבל לאור אפקט הדו"ח החד צדדי בעולם והנזק התדמיתי לישראל, יש מקום להרהור שני.
3. שר הביטחון וצה"ל צודקים גם הם - שמתנגדים לבדיקה ע"י ועדה שעלולה לגרום נזק לצה"ל ולקציניו בעתיד, אך יחד עם זאת על ברק להיות מציאותי. אי בדיקת הנושא ישאיר שובל מסוכן של תביעות בינלאומיות ויסכן את קציני צה"ל בעולם לתקופה ארוכה.
4. הצעתי אם כן, לאור המצב שנוצר, להעביר את הבדיקה "למבקר המדינה" - בהסכמת כל הגורמים.
5. התועלת בבדיקת המבקר - שמסקנותיו יכולים לנטרל את קביעות דו"ח גולדסטון, לשתק את הביקורת הבינלאומית ולתת מרחב פעולה והגנה משפטית לגורמי צה"ל והממשלה בפני תביעות בינלאומיות.
6. לשרי קדימה ובמיוחד לגב' ציפי לבני, שלאחרונה החלה להעביר ביקורת על הממשלה, להזהר מאד, בכל הנוגע לקטעים של "עופרת יצוקה", בה לקחה חלק פעיל ויעיל ונתניהו וממשלתו מגינים עליה, בחירוף נפש כלפי חוץ ופנים, כמתבקש ממשלה לאומית אחראית.
7. לגבי משמיצנו מהחוץ ובמיוחד משמיצינו מבפנים, דוגמת ד"ר גורדון מאוניברסיטת בן-גוריון, והגב' שולמית אלוני, יש להוקיעם להחרימם, לבזותם ולאלצם ללכת לרעות בשדות זרים.
8. ראה מאמרי לעניין המשפט הבינלאומי באתר זה - "המותר והאסור בזמן מלחמה", "אין מלחמות יפות", "המלחמה בטרור באמצעים צבאיים ומדיניים".
