על אלוהים שלי 

?שבת 10 דצמבר 2005

על אלוהים שלי...............

כהמשך לבזבוז הזמן והאנרגיות הדרושות לחשיבה רציונאלית - בעיני - שהתחלתי להעלות בכתב דברים שהם ברומו של העולם, הגעתי לשאול את עצמי את שאלת קיומו של אלוהים, נושא שבסך הכול נידמה שאיננו בין הנושאים הכי בוערים, בהתחשב בנושאים הקיומיים שדורשים התייחסות מידית וקביעת עמדה שתצעיד את המציאות למקום אחר מאשר נמצאת בנקודת זמן כול שהיא.

ובכול זאת. הזדמן לי לקיים שיחות ארוכות לתוך הלילה עם קרוב, קרוב אשר החל חוזר בתשובה. החל, אני אומר משום, ששיחותינו הראשונות התנהלו כאשר הוא היה בשלבים הראשונים של "שטיפת המוח", על ידי רבנים כול שהם, ואילו אני אמור היתי להיות הסמכות השנייה על כף המאזניים. כך לפחות חשבתי.

בסופו של התהליך, הצליחו הרבנים יותר ממני והאיש חזר בתשובה. אני, הרווחתי, התמודדות אינטלקטואלית מחשבתית עם דעות ואמירות שמטרתם להצדיק את קיומו של אלוהים כול יכול, המכתיב מוסר, כללי התנהגות ותשובות לכול משאלותיו של האדם באשר הוא אדם, ובכול מקום שהוא נמצא או ימצא.
זאת ועוד, במאמצי השכנוע לקיומו של אלוהים, מודגשים חזק אלמנטים של "ממלא מצוותיו של אלוהים שבשמיים" המפורטים פירוט יתר בכתבי הרבנים והמפרשים, מאז ועד עתה. ועמידה בכולם, עד האחרון שבהם. זה ורק זה יבטיחו את ה "טוב יותר" ,ה "מוסרי יותר", רוחנית והתנהגותית, מהם נגזרת הזכות למקום בגן העדן של העולם הבא.
הדגש, על "העולם הבא". וכול זה עוד בטרם הצלחנו להגדיר מהוא העולם הזה ובמה הוא אמור להיות שונה מהעולם הבא. ואם כול אלה שהיו בעולם הזה יפגשו שוב בעולם הבא אז למה שהדברים שם יתפתחו אחרת מהמתרחש כאן.

אין בדעתי לחזור ולספר את תוכנם המדויק של השיחות שהתפרסו על שעות רבות של היום והלילה ובכול מזג אוויר.. אני מבקש לתמצת מהם את דעתי שלי על קיומו של אלוהים, או בעצם על אי קיומו של אלוהים כגוף או כדבר ממשי "כול יכול" ו"אין סופי".

אינני משייך לעצמי תארים כדי להעניק זכות לחופש חשיבה על דברים שבדרך כלל שמורים ומותרים לפילוסופים מורמים מעם, המקבלים קרדיט מוקדם בעצם היותם כאלה, או רבנים ונציגי אלוהים, על כול צורותיו, הלוקחים לעצמם חופש ביטוי ופירוש אמירותיו וכוונותיו של אלוהים הכול יכול.

אני מקדים לקבוע בכנות, כי אין לי תשובה טובה לשאלה: "מי ברא את העולם ומי הראשון שעשה משהו ממנו התפתח היקום שבתוכו נמצא גם כדור הארץ הקטן שלנו על כול מה שיש עליו ובסביבתו".

גם אין לי כפי שאין גם לאחרים, תשובות טובות לתופעות טבע או סתם התרחשויות מיקריות שמתגלות בסביבתנו הקרובה. העדר תשובות שיתקבלו על דעתם של אחרים, אינו בהכרח הודעה על קיומו או אי קיומו של אלוהים. אי ידיעה, היא אי ידיעה המחייבת חקירה ולימוד ואין בכך כדי להוכיח דברים שבהם אנחנו מודים כי איננו יודעים.

אני מקנא באלה אשר בהגיעם למבוי סתום, פוטרים את הבעיה ב: ככה ! ככה, זאת בהחלט תשובה קצרה מלהגיד: "אינני יודע". כמו גם להגיד "אלוהים יודע". באמירות האלה יש כדי לקטוע את המשך הצורך לנמק את מה שאינני יודע, או אלוהים יודע.



אני משוכנע, כי הידע האנושי הכולל שהצטבר בעשרות השנים האחרונות של מחקרים, שהם המשך מבורך של חשיבתם ומחקריהם של מוכשרים שהקדימו להתעמק בשאלות ובמציאת תשובות , תרמו את התרומה הגדולה לידע שלנו כפרטים - גם אם אין אנחנו מסוגלים להתעמק בכול הנושאים - וליכולתנו לגבש עמדה ולנמק אמירות שבעבר הקרוב והרחוק לא יכולנו להתייחס אליהם.

מבחינתי, השאלה על קיומו או אי קיומו של אלוהים, איננה שאלה מהותית משום העובדה שיש אתיאיסטים בעולמנו שהשאלה הזאת אינה מטרידה אותם ועל כן היא לא אמורה להיות אוניברסאלית ברמה שהיא נחלת כולם ותמיד.

היא גם לא מהותית מבחינתי משום שאי מתן תשובה מספקת, אין בזה כדי להפריע להמשך תהליכי החשיבה האינטנסיבית של האנשים החושבים ובטח לא להפריע להמשך המחקרים המדעיים - הריאליים וההומאניים - שקידמו את האנושות הנמצאת על פני כדור הארץ גם מבלי שההוגים או המדענים יוכלו לנסח תשובה מוסכמת באשר לקיומו או אי קיומו של אלוהים.

ואולי בעצם אי ההסכמה באשר לקיומו כמו גם לאי קיומו תמונה התשובה דווקא לאי קיומו של אלוהים.
ואם אנחנו נבנינו בצלמו, הרי כי אנחנו לא נסכים כי יתעלמו מקיומנו. נוכחותנו חיונית לקיומנו העתידי ולהמשך ייצר הקיום הנטוע בנו.

יותר מאשר חשובה התשובה הבלתי מעורערת לקיומו של אלוהים, משמשת השאלה לקיומו סיבה טובה למאמץ המחשבתי המוקדש לנושא הזה, ואולי בכך, תרומה חשובה לניסיונות הכול כך דרמתיים, להסביר תופעה שעצם קיומה הוא נושא נתון במחלוקת.
חבל רק, שלאורך ההיסטוריה האנושית, רבים מדי, וטובים שילמו בחייהם משום הנסיון לחלוק על דעותיהם של אלה אשר התיימרו לייצג את האלוהים שלהם כיחיד ומורם מאלוהיהם של אחרים, ובשמו קיפחו חייהם של כופרים.
וזאת כשלעצמה שאלה לדיון. האם יש יותר מאלוהים אחד? האם יש מי שרוצה לשכנע אותנו כי האלוהים של הנוצרים הוא אחר מאלוהי היהודים, או המוסלמים או המיליונים האחרים שאמונתם נתונה לאלוהים הפרטי שלהם. ואם אומנם יש כאלה, אז מי ברא את מי? שלי את שלך או שלך את שלי? ואם יש רק אחד מדוע האנשים הורגים איש את רעהו למען האחד שאין שני לו?

לי אישית קל להתחבר למי שאומר כי אין אלוהים. לא אחד ולא הרבה. המציאות כפי שאני חושב עליה היא ש: האדם ברא את אלוהים ולא אלוהים ברא את העולם.
העובדה שאנחנו מפנים אל אלוהים את תחינתנו ברגעים קשים של חיינו, יש כדי לחזק את תחושתי, שהפניה הזאת אל גורם חיצוני לנו, מי שהוא כול יכול ולא נתפס, באה כדי "לסגור עניין". להדגיש שאין תשובה אמיתית, מוסכמת וסופית לסיבות שהביאו עלינו את הקשיים המכבידים עלינו כול כך.

בעובדה, אנחנו משייכים לאלוהים שיצרנו לעצמנו, את כול הדברים הטובים בעולמנו ואת הכישלונות אנחנו לוקחים על עצמנו, בתוספת הסברים.
פעמים, כאשר אין ביכולתנו לנמק את המציאות העגומה, אנחנו משייכים אותה לחוסר הנאמנות שנדרשנו על ידי סמכות חיצונית גדולה מאיתנו, שבנינו לנו,המנהלת את חיינו בהיותה "כול יכולה" מעצם התכונות שאנחנו הענקנו לה..

בתפיסה שלי את הסביבה בהם מתנהלים החיים בכלל, התופעה החזקה ביותר הוא אותו ייצר קיום של כול אחד מהמינים שנוצרו וחיים על פני כדור הארץ שלנו. אני מסייג זאת לכדור הארץ לא משום שאינני רוצה להכליל אלא משום שעדיין אין לנו מספיק מידע כדי להכליל אוכלוסיות אחרות בעולמות רחוקים.

ייצר הקיום כפה על בעלי החיים התנהגות שתלטנית של החזקים על החלשים. זה לא מוגבל לבני האדם של היום, אלא תופעה מזוהה אצל כול היצורים והצמחים וכול דבר שאיננו חפץ חסר יכולת להתרבות.

במלחמה הזאת על הקיום התפתחו בעלי אדם, בעלי יכולות נוספות לאחרים, לא רק בתחום הפיזי אלא גם בתחום התפתחותם החשיבתית ויכולתם ללמוד את הסביבה הקרובה. אלה יכולות שנצלו את חולשתם של אחרים ליתרון אשר שירת את ייצר הקיום העצמי טוב יותר, מחלשים שביניהם.

הראשון שהצליח לשכנע את הקרובים בסבביתו, כי הוא שליח אלוהים, הוא המדבר בשמו של מי שהוגדר כי כול יכול וראו בו התשובה לתהליכים שלא יכלו להסביר לעצמם, הוא שכבש את מעמדו החברתי בקהילה בה הוא חי בלי קשר לאופייה של אותה חברה אנושית או קהילה.

בעל יכולת ההתבוננות וההבחנה בתהליכים המתרחשים בטבע במחזוריות שניתן לחזות , העניקו לאיש מעמד מועדף וכוח השפעה על הקהילה והאנשים וחיזקו את יכולת הקיום על חשבון חלשים בקהילה.

ההמונים שלא ידעו לזהות את זמני ההתרחשות של הגאות והשפל, העריצו את אלה אשר למדו להתריע על התופעות עוד טרם יכלו להסביר את מהותם ואת הסיבות האמיתיות של התרחשותם, דבר לנחקר והוסבר שנים רבות אחרי הופעתם של שליחי האלוהים הראשונים.

כנגד הברק והרעם, היו צריכים האנשים עוזרים נאמנים שיתגברו על התופעות המפחידות האלה והם הסתפקו באמונתם כי יש גדול מהם שיוצר את התופעות ולכן שולט בהם והוא זכאי לכבוד ולהערכה הבילתי מוגברת כתנאי לקבל ממנו עזרה, אם בכלל. ובאין עזרה, לקחו על עצמם את האחריות על אי מילואי המצוות שגרר עונש בהתאם.

ויש שהטילו את האחריות על בודדים אשר נדרשו להקריב עצמם כדי לרצות את אותו כול יכול, שיסכים לעזור לרבים המבוהלים. ומי שכפר באמיתות תואריהם של שליחיו של אלוהים וסיכנו את היתרונות והכוח שצברו כפרטים, נידונו למוות. מוכר לנו?

הצורך לקבוע כי נקודת המפגש של שני תהליכים המתפתחים כול אחד מנקודת התחלה כול שהיא ומצטלבים באותה הנקודה שאנחנו מכנים אותה "במקרה", היא בעצם הוכחה להתערבותה של "אצבע אלוהים", נובעת מחוסר היכולת להסביר את המיקריות.

אנחנו זקוקים כי יהיה גורם עליו ניתן להטיל את האחריות לתוצאות שלא לדבר על הצורך למצוא גורם שמסוגל לנהל את ההתרחשויות המקריות כאילו התרחשותם נובעת מכוונות מוקדמות של גורם "כול יכול" וממילה לא ניתן היה שלא יתרחשו.

העובדה שאדם יצא מביתו בדרך לדואר, ובעוברו ליד בית, נפל על ראשו אבן שהתדרדרה מגג בית והרגו, לעובדה הזאת אנחנו כאילו חייבים הסבר מתקבל על הדעת להצטלבות העובדות, שהאיש עבר ליד הבית ונפילת האבן על ראשו התרחשה בזימון זמנים כול כך מתואם.

האומנם יש שיכול לתאר "כול יכול" שינהל התרחשותם ולהתערב בעניניהם של כול 3, 4 מילירד האנשים. ובנוסף כמובן, בו זמנית, לשלוט בתהליכי הטבע שבשמים ובארץ, מבלי להתבלבל וברמת תיאום שתיראה לנו כמושלמת וחסרת שגיאות. ולא לשכוח לדאוג לירח, לשמש והכוכבים שבשמים שהוא יצר.

הבחירה בדרך המובילה במבוך החיפוש לתשובות בילתי ניתנות לעירעור בנושאים שהאנושות טרם יכולה להבין ולהסביר, היא דרך מסוכנת להמשך המחקר על כול ענפיו ותקיעת התפתחותה של האנושות.

היתרון הגדול הוא במספר המשרות שהאמונה הזאת ומספר המתפרנסים מהאמונה בקיומו של אלוהים שבחי זה, בעיות האבטלה היו מסכנות את הסדר החברתי.

אני צריך להניח כי ימצאו תשובות להרבה מהשאלות שאין לנו תשובה היום ורק הזמן והנחישות של האדם הסקרן, החושב והמתעמק הם שיביאו תשובות נוספות לאלה שחסרות לנו היום.

הפתגם אומר ואני מסכים כי: יש הרבה יותר שאלות ממספר התשובות שאנחנו יכולים לגייס כדי לענות לכול השאלות היכולות להישאל.

אי קיום אינו דורש הוכחה.
קיום של משהו, מחייב הוכחה.
אני פתוח לשמוע.

דני.