בין כל הכותרות על שחיתות, על השכר במגזר הציבורי, דו"ח גולדסטון ועוד התרחשויות גלובאליות, כותרת אחת בעמוד פנימי ב"הארץ" היום הקפיצה אותי.
"רוזה פארקס ממאה שערים: חרדית שסרבה ללכת במדרכה לנשים בלבד רוססה בגז מדמיע על ידי קמב"ץ העדה החרדית, והתלוננה נגדו במשטרה". אני בכלל לא אכנס לנושא של האפליה הבוטה על רקע מיני (שמתרחשת בארצנו גם באוטובוסים, נוהג שכנגדו תלוי ועומד בג"ץ ואגב, היום הוגש לבית המשפט דו"ח של הוועדה בנושא ההפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים שבאופן מפתיע ביותר קבע שזה לא חוקי) מנקודת המבט של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. מעניינת אותי יותר נקודת המבט האימונית, ואני רוצה לדבר דווקא על האשה החרדית עלומת השם, שעמדה על הדבר הבסיסי ביותר שיכול להיות לנו כבני אדם: ערך עצמי.
אבל נתחיל מרוזה פארקס, שכונתה "אם תנועת זכויות האזרח" אחרי שב-1955 פארקס סרבה לעבור לחלק האחורי של אוטובוס במונטגומרי אלאבמה כדי לפנות מקום לאדם לבן והיא מספרת בריאיון שכאשר היא נדרשה לפנות את מקומה, היא אמרה שהיא לא רואה סיבה מדוע מגיע לאדם לבן לשבת יותר מאשר לאדם שחור. זהו ערך עצמי בקליפת האגוז.
ערך עצמי פירושו אני שווה! אני שווה כי אני אני. אין שום התניות חיצוניות, אין שום התניות במוצא, מין, גזע, מצב משפחתי או לאום. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע באותה שנה ש"שווה אך נפרד - אינו שווה", כלומר - כאשר ישנה הפרדה, אין שוויון. אם אין שוויון, מישהו שווה יותר. זוהי תמציתה של הפרדה. כל הפרדה.
בלי ערך עצמי, בלי ההבנה שאני שווה - שווה לכל אחד אחר ו"שווה" בזכות עצמי (וכבר שמעתי את המונח "שווה" במלעיל) - לא יכול להיות ביטחון עצמי. וביטחון עצמי הוא היסוד היציב שעליו אני עומד בבואי לפעול בעולם. זוהי הבמה שמאפשרת לי את הביטחון של להיות אני.
אז אני רוצה לאתגר אתכם לעשות משהו חריג עבור עצמכם: קחו עותק של תעודת הלידה שלכם, ניילונו אותה ותלו אותה במקום שאתם יכולים לראות. למה? כי אם תחשבו על זה, תעודת הלידה היא מסמך מטופש. אני פה משמע נולדתי....מה עוד אני צריך להוכיח? אלא שהתעודה הזו יכולה להזכיר לנו משהו שאנחנו עלולים לעיתים לשכוח בתוך כל ההשוואות המטופשות שאנחנו עושים עם אנשים אחרים: מעצם לידתנו אנחנו שווים, ומעצם לידתנו מגיע לנו! נקודה.
ול"רוזה פארקס" החרדית - אני מסיר בפנייך את השטריימל! את שווה!
"רוזה פארקס ממאה שערים: חרדית שסרבה ללכת במדרכה לנשים בלבד רוססה בגז מדמיע על ידי קמב"ץ העדה החרדית, והתלוננה נגדו במשטרה". אני בכלל לא אכנס לנושא של האפליה הבוטה על רקע מיני (שמתרחשת בארצנו גם באוטובוסים, נוהג שכנגדו תלוי ועומד בג"ץ ואגב, היום הוגש לבית המשפט דו"ח של הוועדה בנושא ההפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים שבאופן מפתיע ביותר קבע שזה לא חוקי) מנקודת המבט של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. מעניינת אותי יותר נקודת המבט האימונית, ואני רוצה לדבר דווקא על האשה החרדית עלומת השם, שעמדה על הדבר הבסיסי ביותר שיכול להיות לנו כבני אדם: ערך עצמי.
אבל נתחיל מרוזה פארקס, שכונתה "אם תנועת זכויות האזרח" אחרי שב-1955 פארקס סרבה לעבור לחלק האחורי של אוטובוס במונטגומרי אלאבמה כדי לפנות מקום לאדם לבן והיא מספרת בריאיון שכאשר היא נדרשה לפנות את מקומה, היא אמרה שהיא לא רואה סיבה מדוע מגיע לאדם לבן לשבת יותר מאשר לאדם שחור. זהו ערך עצמי בקליפת האגוז.
ערך עצמי פירושו אני שווה! אני שווה כי אני אני. אין שום התניות חיצוניות, אין שום התניות במוצא, מין, גזע, מצב משפחתי או לאום. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע באותה שנה ש"שווה אך נפרד - אינו שווה", כלומר - כאשר ישנה הפרדה, אין שוויון. אם אין שוויון, מישהו שווה יותר. זוהי תמציתה של הפרדה. כל הפרדה.
בלי ערך עצמי, בלי ההבנה שאני שווה - שווה לכל אחד אחר ו"שווה" בזכות עצמי (וכבר שמעתי את המונח "שווה" במלעיל) - לא יכול להיות ביטחון עצמי. וביטחון עצמי הוא היסוד היציב שעליו אני עומד בבואי לפעול בעולם. זוהי הבמה שמאפשרת לי את הביטחון של להיות אני.
אז אני רוצה לאתגר אתכם לעשות משהו חריג עבור עצמכם: קחו עותק של תעודת הלידה שלכם, ניילונו אותה ותלו אותה במקום שאתם יכולים לראות. למה? כי אם תחשבו על זה, תעודת הלידה היא מסמך מטופש. אני פה משמע נולדתי....מה עוד אני צריך להוכיח? אלא שהתעודה הזו יכולה להזכיר לנו משהו שאנחנו עלולים לעיתים לשכוח בתוך כל ההשוואות המטופשות שאנחנו עושים עם אנשים אחרים: מעצם לידתנו אנחנו שווים, ומעצם לידתנו מגיע לנו! נקודה.
ול"רוזה פארקס" החרדית - אני מסיר בפנייך את השטריימל! את שווה!
מייקל בן-דוד הוא מאמן אישי וקבוצתי, עורך דין בהשכלתו. חבר בלשכת המאמנים בישראל ובפדרצית המאמנים הבינלאומית (ICF). נשוי ואב לשני בנים. עתודאי לשעבר, במסגרת שרותו הצבאי כיהן כשופט פלילי וייצג את ישראל באו"ם במספר מו"מ. כמו כן, שימש כיועץ המשפטי של ועדה משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי הביניים. ממייסדי חברת 4Life Coaching, מרצה למשפט בינלאומי בבית הספר למשפטים של המכללה למנהל, מאמן, מנחה מוביל בבי"ס "עוצמה" להכשרת מאמנים ומנחה סדנאות אימון. בקרו באתר האינטרנט שלו: http://www.4LifeCoaching.com.