מלחמת בני אור 

29 אוקטובר 2009
מלחמת בני אור
הבה ונודה על האמת, ישראל אינה דמוקרטיה, ישראל הינה "דמוקטטורה שיפוטית". העומדים בראש השילטון במדינת ישראל אינם ניבחרי העם אלא 'ערב רב', ניבחרי עצמם, אלו שופטי בית המשפט העליון אשר ניכסו, חמסו ושדדו בצדיה את השילטון מתוך מניעים זרים אשר טובתם האישית ובוודאי לא טובתנו כולנו היא המדריכתם. ומכאן הבה ונשלים את הכותרת כהילכתה: המדובר במלחמתנו כולנו, אנו בני אור--הריבון, באלו החומסים את השילטון מידנו, הגילדה המשפטית, בני החושך.
המרחק בין השופטים בשער, הזקנים, האמינים והניכבדים, גיבורי האומה מלפני אלפים ושלשת אלפים שנים וחברי הגילדה השיפוטית ד'היום אינו מסתכם אך בתהפוכות הזמן, הוא מסתכם בהבדל המוסרי והערכי שבין בני אור לבני חושך.

הבה וניקרא לילד בשמו. נושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ומלחמתם של חברי הגילדה השיפוטית לסכלו אין לו ולו דבר עם הגדרת תפקיד היועץ. המדובר כאן הוא בניסיונם של "הבדימוסים" ומשובטיהם אחריהם לשמר את שלטונם על מדינת ישראל מעל ראשי העם, הכנסת והממשלה הניבחרים. הם אמנם אינם מחסלים חשבונות ומשיגים שליטה בעזרת קני יריה אך משתמשים בחוק כקרדום לחפור בו על מנת לקדם עניני הגילדה. הם מחצרצים באזנינו כי אנו מדינת חוק אך רוממות החוק הינה נפתלת בגרונם. החוק בידם הוא הנשק האולטימטיבי להכיל את שאר רשויות השילטון תחת שליטתם.

הלכה ולמעשה, היועץ המשפטי לממשלה משמש זרועו השלטונית של בית המשפט העליון על פני ממשלת ישראל ומכאן ודרכו על כלל עם ישראל. פלוני שופט עליון (בדימ.), אחד שמגר הוא שהחל בכך. הוא שקבע 'דה-פקטו' כי היעץ המשפטי לממשלה אינו משמש כיועץ, כפי הגדרתו בחוק, אלא הנחיותיו מחייבות את הממשלה ובכך קבע את התקדים כי פקיד ממשלתי שאינו ניבחר ציבור הוא שליט-העל על מדינת ישראל. כמובן שפוליטיקאי-על אחר, אחד אהרון ברק, החרה והחזיק אחריו ועיגן את שלטונו של היועץ על ממשלת ישראל ובכך, שילטונו של בית המשפט העליון על עם ישראל.

פיצול סמכויות היועץ ישיג לישראל שני יתרונות מהותיים במלחמה לקיומה. הראשון, והבה שוב ניקרא לילד בשמו, החזרת סמכויות בית המשפט העליון למעלתם הטיבעית כשווה בין שאר הרשויות: המחוקקת והמבצעת. באם נישתמש באנלוגיה מוכרת אליבא ד'חשין, זה מיודענו "הבדימוס המשפחתי", הרי שניגדע את זרועו הארוכה של בית המשפט העליון המפשפשת ביד גסה בקירבי השילטון הריבוני בלא רשות וללא סמכות.
והשני, הפיצול כמובן שיסיר את ניגוד האינטרסים המובנה הקיים בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית כפי הרווח כיום במקומותינו ובכך עתיד ליעל, לשפר ולהרחיק חורשי רעות מתהליך התביעה הכללית.

אנו מכים את השליח במקום להכות את המהות. חברי הגילדה השיפוטית מקיפים עצמם בפושקי שפתים מהמדיה המהווים שופרם לציבור. שטף מאמרים-מטעם נישפך כמים על ראשינו, הבא להשחיר ולהכפיש את השליח, שר המשפטים יעקב נאמן כפי שארע לקודמו הפרופ' פרידמן. הבה ונבהיר, מר נאמן אינו הבעיה כאן, הוא בא כוחנו, הוא נאמננו. אנו נילחמים על השבת ריבונותינו על מדינתנו וחברי הגילדה המשפטית עושים כל שביכולתם להזים מאמצינו ומשתמשים לשם כך בהכפשות גורפות כנגד שר המשפטים על מנת להסיט את תשומת ליבנו מהמהות.
אנו נלחמים לקעקע את בסטיליית 'הדמוקטטורה השיפוטית' בעוד המשטר הישן הנהנתן המושחת, משטר שילטון השופטים הבוחרים עצמם מתוך עצמם, נאחז בטפסריו, הוא היועץ המשפטי לממשלה, בשאריות סממני שילטונו עלינו.
מה אומרים לנו חברי "הטרויקה המשפטית"? הם אומרים לנו שהפיצול רע לשלטון החוק, רע לדמוקרטיה. מדוע רע? סותמים ואינם מפרשים. והמשתמע, הינם שמים יהבם על אווילותנו, שיפלותנו, חולשת דעתנו שנקבל דיבריהם כתורה מסיני ולא נערער על תקפותה.
כבר ניתקלנו בעבר הקרוב במנטרות אוויליות כאלו. ניזכר באמירתו של אריאל שרון (זוכרים מי זה?), כי "פינוי גוש קטיף טוב לביטחון עם ישראל". גם אז הוא סתם ולא פירש, גם אז מרביתינו קיבלנו דבריו "ככזה ראה וקדש" גם אז לא עירערנו על תקפות ההכרזה האווילית הזו ותמכנו במהלכיו. וכך, ראו מה קיבלנו מאז, ממשלת חמאס, גשם של הפגזות על יישובינו, מבצע "עופרת יצוקה" וג'יהד איסלמי על גבולנו.

הנושא הינו כה חשוב לקיומנו מפאת שחוקי המלחמה בטרור הבינלאומים אינם תואמים את המציאות המודרנית של מלחמת מדינות באירגוני טרור ויש לשנותם. מאידך-גיסא, בית המשפט העליון הניצמד בדרך כלל להלכות הבינלאומיות שברור כבר כי הינן רופסות, מעוקמות ומזיקות בכל האמור למאבקנו באירגונים טרוריסטים, גורם לישראל להיכנע במקרים רבים לטרור ואינו מאפשר לדמוקרטיה הישראלית לעבור למצב נאות של 'דמוקרטיה מתגוננת' שהינו המצב ההכרחי לקיומנו בזירה הגאופוליטית של המזרח התיכון.
נוסיף על האילוצים האובייקטיבים לעיל, ואיך לא, את נטייתו המסורתית והמושרשת של בית המשפט העליון לשים מחסומים על הפעילות הממשלתית עקב נטיתו הפוליטית בעלת הגוון שמאלני-קיצוני אשר ראויה ולגיטימית כמובן לכל אדם מן הישוב בינינו, אך אסורה בתחלית האיסור על בעלי תפקידים שאינם ניבחרים אלא בוחרים עצמם.
אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך במקומותינו הפכנו כל מוסר להגיון מעוקם. ה"בדימוסים", הנחתומים, מעידים על עיסתם ואנו באיולתנו ממלאים פינו מים. שמגר, זמיר וברק, חברי הטרויקה, אשר היגיעו לתפקידם כשופטים עליונים לאחר ששימשו כולם כיועצים המשפטיים לממשלה, חוו כבר את תחושת השילטון והשליטה ושיכרון הכח על מדינת ישראל וניבחריה, הללו לא יוציאו טרפם המדמם כה בקלות ממלתעותיהם.
הנטיה הכפייתית לשמר את כוחה של הגילדה השיפוטית אינה נעשית לשם שמים. הגילדה הזו ניתפשת בעיני חבריה כמשפחה סגורה בנוסך סיציליאני ידוע וככזו יש לשמר את כוחה בעבור הדורות הבאים. לא נידרש כאן לשמות, אך ידועים שופטים עליונים אשר צברו רכוש רב, תוך שהם 'מרפדים את הקן' בעבור בני משפחותיהם המתפרנסים נאה בזכות אבות.

על מנת להביא לידי גמר את השינוי בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה כפי המוצע על ידי השר יעקב נאמן דרוש מנהיג אמיתי, כזה אשר גורל עם ישראל הינו במעלה העליונה עבורו על פני טובתו האישית, אנו צריכים לזה אשר ישכב על הגדר עבורנו כולנו. לראש הממשלה בנימין נתניהו ישנם כל הנתונים לכך. זו הקדנציה השניה שלו אשר סביר כי תימשך ארבע שנים ואפשר גם שמונה. כך או כך זוהי הקדנציה האחרונה שלו וזו הזדמנותו להשאיר חותם בל ימחה על כלל החיים הציבוריים במדינת ישראל העולה בחשיבותו לעת הזאת אף על הסכם שלום עם הפלשתינים. האם יעמוד במשימה? ימים יגידו.

אנו אמנם באים בטרוניות כלפי שופטי בית המשפט העליון אשר חמסו את השילטון. אך אנו הם אלו אשר לא חסמו את שוורי העליון בדישם. אנו באמצעות ניבחרינו יצרנו את הריק אליו נישאבו תאבי הכח והשליטה השיפוטיים. אנו הרי ידענו כי "כח הוא משחית וכי כח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי" ועדיין החשינו. אנו העם, אנו באמצעות ניבחרינו רפי היד, הרצון והכישורים, אנו נתנו במו ידינו את זכותנו לריבונות להיות למשיסה בידי דורשי טובת עצמם על פני טובתנו כולנו.

אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf