סינדרום קצינת הבידור ואלוף הספורט האתגרי 

הם שלושה זוגות, שמתמודדים עם אותה בעיה. כל אחד מהזוגות מתייחס קצת אחרת למה שקורה לו. בסופו של דבר זוג אחד החליט להיפרד, זוג אחד התחזק והזוג השלישי עדיין בטיפול, מחפש את דרכו ומתלבט. תוכלו לנחש מי הוא מי?
שלושת הזוגות בהם נתמקד מקיימים דפוס יחסים שאנחנו מכנים "סינדרום קצינת הבידור ואלוף הספורט האתגרי". הזוגות מאוד שונים זה מזה בסיפורי הרקע, המשפחות מהן הגיעו והעבר שלהם, וכל אחד מהזוגות נמצא בשלב לגמרי אחר בחיים, אבל הבעיה שלהם דומה כמו השתקפות במראה.
בשלושת הזוגות האשה מלאת מרץ, תוססת, אנרגטית ופתוחה. בכל מקום שבו היא נמצאת, בין אם זה בעבודה, בין חברים או בקרב בני המשפחה, היא תמיד הדמות המרכזית. היא מרכז החבורה, זו שתמיד מארגנת את כל הפעילויות ובלעדיה לא יקרה כלום. היא מאוד אוהבת אנשים, מבינה אותם לעומק ומתעסקת במקצוע שקשור לטיפול או עבודה עם אנשים. האנשים סביבה אוהבים אותה ורואים בה חברה טובה ודמות שאפשר לסמוך עליה. החברים ובני הזוג שלה מכנים אותה בשמות, כמו "הפילפל" או "קצינת הבידור".
איך מטפסים על קיר הטיפוס הזה ופורצים את חומות ההגנה?
הגבר בשלושת הזוגות הוא בחור מאוד אינטליגנטי ומוכשר. הוא מבריק בעבודה שלו ונועד לגדולות. אשף בתחומו. בין אם זה הייטק, הנדסה או ראיית חשבון - הוא מצליח במקום שאחרים נכשלו. הוא יסודי, קפדן, פרפקציוניסט, יורד לפרטים ומחמיר בדרישות. בעיקר הדרישות מעצמו. הסיבה היחידה שהוא לא בראש הפירמידה, וכנראה לא יגיע לשם, היא הקושי שלו עם אנשים. הוא לא כל כך מבין איך להתנהל עם אנשים. הוא סגור, מרוחק ושמור. יש לו סיבות טובות, מאז הילדות. במהלך השנים הוא פיתח לעצמו חומת הגנה עבה ובלתי חדירה. בני משפחה וחברים מעריכים אותו, כי הוא האיש הכי אמין בעולם, ותמיד אפשר לסמוך עליו. אבל אנשים לא כל כך יודעים איך לדבר איתו, וגם הוא לא מצליח לתקשר איתם בחזרה. באירועים הוא בדרך כלל שקט, ולא משתתף בשיחות כמעט בכלל. אשתו מרגישה שהחיים איתו הם "ספורט אתגרי" - איך מטפסים על קיר הטיפוס הזה ופורצים את חומות ההגנה?
בשלושת המקרים, מההתחלה הם היו הזוג המושלם. הוא היה היציבות, הביטחון והאמינות שהיא זקוקה להם לצידה. מישהו שאפשר לסמוך עליו תמיד. מישהו שתמיד מקשיב, מעריך ומוכן לקבל אותה, עם כל המרץ והטמפרמנט התוסס. היא היתה "טעם החיים" בשבילו. קישרה בינו לבין העולם, הכריחה אותו להישאר במעגל החברים והמשפחה. עזרה לו להיות קשור ומעורב. תיווכה בינו לבין העולם.
מתישהו זה הפסיק להיות לה כל כך מתאים ונוח. התנאים השתנו במהלך החיים, ופתאום נמאס לה והיא התמרדה, מה שהביא אותם אל ספת הטיפול הזוגי בשלושת המקרים.
הזוג הראשון, בני 50 ומשהו, חגגו לפני כמה שנים את "חתונת הכסף" שלהם. הם הורים לילדים גדולים, שכבר נמצאים מחוץ לבית. לפני חצי שנה, בעקבות המשבר הכלכלי, הוא פוטר מתפקידו הבכיר ומאז לא מוצא את מקומו. זו תקופה קשה לחיפוש עבודה, וברמה המקצועית הגבוהה שבה הוא נמצא, אין לו הרבה אפשרויות השתלבות. בעל כורחו הוא הפך בגיל צעיר מדי ל"פנסיונר". היא ממשיכה לעבוד בצורה אינטנסיבית, מצליחה מאוד בתחום המקצועי שבו היא עוסקת.
רוב היום הוא משוטט באינטרנט ומחפש את עצמו
מאז שחזר הביתה, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. מעולם לא אהב לשבת בחוסר מעשה. הוא לא אוהב "להסתובב", לא נהנה מישיבה בבתי קפה, וגם קריאת הספרים נמאסה עליו. רוב היום הוא משוטט באינטרנט ומחפש את עצמו. מת משעמום. בכל ערב, כשהיא חוזרת מהעבודה, הוא מנסה לשדל אותה לצאת, לבלות. מחפש את האנרגיות שאיפיינו אותה תמיד. את היכולת שלה להתניע את עצמה ואותו. להכניס בשניהם חיים. אבל היא עייפה, עמוסה, טרודה מאוד, מרגישה את העול הכלכלי שעל כתפיה. היא לא רוצה ולא מצליחה.
האם אפשר להשתנות בגיל 50 ומשהו?
"החוזה הזוגי" שהתאים להם ושירת את שניהם כל השנים התפורר לחלוטין בחצי השנה האחרונה. הוא עדיין מבקש ממנה לחזור ולהיות האשה ההיא שהכיר, אהב והתחתן איתה, זו שחיברה אותו לחיים ולאנשים. אבל היא רוצה עכשיו ממנו דברים לגמרי אחרים: שיניח לה, לא ידרוש כל כך הרבה, ייום בעצמו ויפסיק להיות תלוי בה כל הזמן. שיסתדר לבד. הם יושבים מולנו על הספה, רגוזים וכועסים. מתוסכלים מהמשבר אליו נקלעו, ולא ממש ברור להם איך יצאו ממנו. האם אפשר להפוך את עורך בגיל 50 ומשהו? האם הם יכולים להשתנות ולהתמודד טוב יותר עם המהפך העצום שחל בחייהם בלי שבחרו בו?
הזוג השני באמצע שנות ה-30 לחייהם, יחד כבר עשר שנים. לפני שנתיים, אחרי הרבה הרבה נסיונות וקושי גדול להיכנס להריון, נולדה סופסוף בתם. מאז החיים בבית השתנו לחלוטין. האם הטרייה התקשתה להתמודד עם המצב החדש. מאז ומתמיד הצליחה בכל אתגר, הצטיינה בכל מקום, וכולם ציפו שתהיה "אם השנה". אבל האמהות לא שימחה אותה כמו שציפתה ולא נתנה לה תחושת מימוש עצמי. להפך, היא התמלאה חרדות ודכדוך, איבדה עניין בעצמה, בחברים, בעבודה שלה, ולאחר חודשים ארוכים לא היה מנוס מלאבחן - דיכאון לאחר לידה.
היא רצתה שיניחו לה, שבעלה יקח את תפקיד "שרת החוץ"
אחרי התמודדות ארוכה, טיפול תרופתי ותמיכה אישית וזוגית, הצליחה להתאושש מהמצב ולחזור לתפקד, אבל ה"זיק בעיניים" שאפיין אותה בעבר כבה, והיא כבר לא היתה, וגם לא רצתה להיות, מסמר הערב ומלכת המסיבות. היא בעיקר רצתה שיניחו לה, ושבעלה יקח את תפקיד "שרת החוץ" במקומה. ציפיה שכמובן לא התממשה.
הבעל מרגיש אבידה גדולה, ואפילו מידה מסוימת של בגידה: אשתו השתנתה לגמרי מאז הלידה, ושוב לא מספקת את מה שלכאורה הובטח לו. הם יושבים מולנו מיואשים ועצובים על הספה. האם יצליח מהפך התפקידים שהם מחכים לו? האם הקשר יעמוד בשינוי הגדול או שהוא עתיד להתפרק?
כל אחד מהם רוצה לשנות את האחר ולהתאים אותו לעצמו
הזוג השלישי בסוף שנות ה-20 לחייהם. הם הפכו לזוג רק לפני שנה. בחודשים האחרונים הם מתגוררים יחד ומתכננים להתחתן בקרוב. הם הגיעו לטיפול זוגי לפני נישואים, כמקובל היום אצל הרבה זוגות צעירים, כדי לשפר את התקשורת ביניהם. במהלך הטיפול עלו במהירה הפערים העצומים ביניהם, וגם הציפיות השונות שיש להם זה מזה. הם מכירים בשוני ביניהם, אבל מתקשים לקבל אותו. כל אחד מהם רוצה לשנות את האחר ולהתאים אותו לעצמו.
הבחורה רוצה שהבחור יהיה פתוח יותר, חברותי, קליל וזורם. היא מצפה שייזום הרבה, כמוה, גם בסקס וגם לגבי בילויים וחברים. היא רוצה שיחות נפש ארוכות איתו. היא רוצה ממנו הרבה יותר. הבחור רוצה שתניח לו לנפשו, שתמשיך להיות היוזמת והדוחפת, כמו שהיה בתחילת הקשר. היא זו שהתחילה איתו, יזמה את המעבר שלהם מ"סתם ידידים" לזוג. הוא ציפה שה"חוזה" הזה יימשך גם בעתיד, והוא יוכל להיעזר באיכויות הבינאישיות הגבוהות שלה, מבלי להצטרך להשתנות. הוא אולי רוצה לדבר קצת יותר ולהיפתח - אבל לא ממש יודע איך. היא מציקה לו בתלונות האינסופיות שלה.
הם יושבים מולנו על הספה אבודים ותוהים: האם ההחלטה לעבור יחד ולהתחתן מוטעית? אולי הם בכלל לא מתאימים? מה הסיכוי של זוג עם שוני עצום כל כך להשאר ביחד?

בעקבות הטיפול הזוגי, שלושת הזוגות בחרו בדרכים שונות. זוג אחד נפרד, אחד המשיך יחדיו, והשלישי עדיין מתלבט. ניחשתם מי הוא מי?
הזוג שהחליט להיפרד היה הזוג הצעיר. כל החיים עדיין לפניהם, עוד אין להם ילדים ורכוש משותף, והם הגיעו להחלטה, בכאב גדול, שעדיף להם לחפש לעצמם בני זוג "יותר מתאימים".
הזוג שהחליט להישאר יחד היה הזוג השני, ההורים הצעירים. ולא סתם להישאר יחד: בעקבות הטיפול ולאחר עבודה קשה מאוד על עצמם, הזוגיות שלהם התעצמה, והם היום קרובים יותר מאשר אי פעם. הוא גילה גמישות ופיתח בתוכו תכונות שלכאורה לא היו לו, והיא התעודדה ובמקביל התקרבה לתינוקת והתחברה סופסוף לאמהות שבעצמה.
הזוג השלישי, המבוגרים מכולם, עדיין בטיפול, מחפשים את דרכם. לכאורה, דווקא בגלל שהם כל כך הרבה שנים יחד, והפרידה בגילם ממש לא פשוטה, היה אפשר להניח שהם "יסגרו" את המשבר הכי מהר ויחזרו לשיגרה. אבל לא. הם אמיצים, לא מטשטשים, מוכנים לבדוק גם אופציה של פרידה וחיים חדשים בנפרד, אבל מוכנים לפני זה להשקיע את כל המאמצים על מנת לנסות לתקן, לבנות, לעשות שינוי, גם אם קשה. הסיפור, מבחינתם, עדיין לא גמור