רבים אומרים לי שהייתי צריכה להיות עורכת דין. הדרך שלי לעשות לאדם תמים חקירה צולבת ובלתי מתפשרת, היא שהביאה אותי לעיסוק בשפה ובדרכים השונות להביע רעיונות בכתב ובעל פה.
למה בחרת ב"אני מתנצל" ולא ב"אני מצטער"?
אתה מצטער "אם" פגעת, ולא שפגעת?
ומה זה "לא בדיוק" הצלחת? הצלחת או לא הצלחת?
ולמה הכוונה ב"כאלה ואחרים"? תפרט בבקשה מהם ה"כאלה" ומהם ה"אחרים".
ואיפה נמצא אותו "באיזשהו מקום"?
ולמה אתה משתמש בשם הפועל בצירוף "נא לפרט", ולא כמוני, בפנייה באמצעות הפועל "תפרטי בבקשה"? "לפרט" זה כל כך לא אישי, זה מרוחק, זה מנוכר, זה אפילו מעליב. נא לשנות את הסגנון!
ואם אטען שאתה לא רוצה שאבוא למסיבה, איך תגיב על כך? שאתה לא אומר שזה לא היה נחמד אם לא הייתי באה? בית המשפט מתבקש, כלומר, אני מבקשת מבית המשפט הנכבד לתת לי זמן לעשות חישוב לוגי קטן:
- "אני לא אומר" = אמירה של שלילה = מינוס
- "שזה לא היה נחמד" = אמירה של שלילה = מינוס
- "אם היית באה" = אמירה של חיוב = פלוס
מינוס ומינוס ופלוס. אז הוא רוצה או לא רוצה?
לאחר התייעצות של התובעת בינה לבין עצמה, התובעת באה ואומרת, כלומר, היא אומרת, שהמסקנה היא שהנתבע מביע את אי-השלילה שלו לאי-בואה של התובעת. כלומר, הוא לא טוען שזה לא יהיה נחמד אם התובעת תבוא, ואם הוא לא טוען את זה, זה אומר שזה יהיה נחמד שהתובעת תבוא.
אבל למה האמירה המתחמקת הזאת? דבר ישירות! מפורשות! דבר דוגרי! אל תלך סחור סחור! אהה! אתה אומר בפירוש שאינך רוצה שאבוא?
לא רוצה? אבל למה ככה ישר בפרצוף בצורה כזאת מעליבה? לא יכולת לעדן קצת?
(כבוד השופט מתבקש לתת לתובעת - שלא יכולה שלא להיעלב מאמירה כזאת לא בדיוק הכי מחמיאה שבעולם - להירגע)
