המוקש שבדוח ועדת שמגר לענין היועץ המשפטי לממשלה 

דוח ועדת שמגר התמקד בחובות המשפטיות של היועץ המשפטי לממשלה ויצא מתוך הנחה שימצא מועמד אשר מתאים גם מבחינה משפטית וגם מבחינה מינהלית לתפקיד, והצבור יהיה מרוצה בסיכומו של דבר ממודל התפקיד ומהבחירה האישית של בעל התפקיד. הדוח הזכיר רק במלים מועטות את נושאי הניהול של הפרקליטות, כאילו שזה לא נושא עיקרי. בפועל הנחה זאת לא התקימה. מאז הדוח קרו דברים ואימון הציבור בפרקליטות וביועץ נשחק לרמה נמוכה מאוד, כי היועץ לא התנהל בשקיפות ולא ניהל את הפרקליטות ברמה קבילה של מינהל תקין. אם כי תפקוד היועץ המשפטי הנוכחי יהיה במוקד הניתוח כאן הרי הכשל בעיקרו אינו ספציפי לאדם מסוים אלא נובע ממבנה התפקיד, ולכן נדרש שינוי במודל התפקיד.

מצד אחד משרת הייעוץ לממשלה ומוסדותיה מחייבת אדם עם רקע משפטי מעולה. מצד שני ניהול הפרקליטות מחייב אדם בעל רקע ניהולי שמסוגל לנווט את עבודתו של ארגון גדול הכולל את כל אנשי הפרקליטות. כל אחת מהמטלות מחיבת ניסיון חיים בעל אופי שונה והתמחות ארוכת שנים. ההנחה שניתן למצוא אדם אחד בעל רקע מתאים למלא באמונה את שני התפקידים האלה אין לה על מה לסמוך והיא אכן לא התאמתה. התפקוד הלקוי של היועץ בניהול הפרקליטות גרם לירידה חמורה באימון הציבור במוסד היועץ המשפטי ובפרקליטות - ובצדק.
בכלל לא ברור מקור ההנחה, שניתן למצוא אדם גם מומחה במשפט ( ברמה של שופט עליון ) וגם בעל נסיון חיים מתאים לניהול ארגון גדול של עובדים. כל אחד מהתפקידים האלה מצריך מומחיות מיוחדת, נסיון רב שנים והתמסרות במשרה מלאה. המצב בענין זה דומה למצב של ניהול מערכת בית חולים שנעשה בדרך כלל על ידי אדם בעל השכלה רפואית שהתמחה במינהל רפואי, ובדרך כלל אינו מקבל מיד משרה של מנהל בית חולים אלא צובר ניסיון חיים בניהול רפואי במשך שנים רבות קודם לכן. מומחה רפואי בעצם מתחייב להתמחות מתמדת כל חייו
( בדיוק כמו שופט ), ולכן אינו כשיר להיות מנהל.

כדאי גם לזכור שאנו חיים בתקופה שבה דרישות הציבור לניהול יעיל עולות מידי שנה, הסטנדרד לניהול תקין נמצא בעליה מהירה, והציבור מפגין חוסר נכונות להשלים עם כשלים, שבעבר היתה נכונות להשלמה איתם. בדרך כלל מנהלי ארגונים משקיעים 80-100% מזמנם במשימת הניהול של הארגון. קשה להבין איך ניתן להעלות על הדעת שמי שמנהל את הפרקליטות נאמנה ימצא בכלל זמן לייעוץ משפטי בנוסף למטלת הניהול.

למען ההמחשה של התפקוד הלקוי הכרוני של הפרקליטות נציין את ריבוי עסקאות הטיעון. בעיסקת טיעון בעצם הפרקליטות עוקפת את מערכת בתי המשפט ועוטה על עצמה גלימת שופט. ההתרשמות הצבורית היא שכל זה קורה משום שהיא אינה מתנהלת בצורה נאותה ולכן רמת התיקים שהיא מפיקה היא נמוכה. דוגמא בולטת לאמור לעיל היא המקרה של התיק של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. גם הזמן הארוך הנדרש לפרקליטות לטיפול בתיקים רבים מעיד על ניהול באיכות נמוכה. נוסיף ונציין שאין לפרקליטות מכניזם מובנה לשיפור התפקוד, שזה א-ב של ניהול ארגון. יתר על כן היועץ הנוכחי סירב לבדוק את ההתנהלות הלקויה של הפרקליטות בפרשת חיים רמון, והפרקליטה שטיפלה בענין זה אפילו קודמה בתפקיד למרות תפקודה הלקוי באופן בולט. המודל הקיים של תפקיד היועץ המשפטי מונע שיפור התפקוד של הפרקליטות גם בעתיד. בדוח ועדת שמגר נרשם כדלקמן:
[(ל"ה) הועדה לא ראתה לדון בדרכי הפעולה של היועץ המשפטי, אולם סברה כי כמה מביניהן, כגון נוהג השימוע שיש בו פגיעה בעקרון השויון בפני החוק, דרכי הטיפול בעיכובי הליכים, קביעת מדיניות משפטית ועיצוב מערך בקרה, הכולל את אופן ומידת הפיקוח על התביעה המשטרתית ראויים לבחינה מחדש.]
היועץ המשפטי לא טיפל באף אחת מהבעיות שצוינו לעיל, כי כישוריו באו מעולם המשפט ואילו אינם מספיקים כדי לנהל ביעילות ובהגינות ארגון גדול של אנשים.

ההימנעות של הועדה מלדון בחובותיו הניהוליות של האחראי על הפרקליטות, אשר חלקן הוזכר בהמלצה ל"ה של הועדה מהווה את החולשה של המלצותיה כפי שהיא מתגלה כיום. אם לא משדרים מהיום הראשון לבעל תפקיד, מהם חובותיו ומה הציפיות ממנו, הוא אף פעם לא יתנדב לקיים אותם. מכמות העיסוק של דוח ועדת שמגר במאפינים המשפטיים של התפקיד ניתן לקבל את הרושם, שמשפטן חריף ישר והגון אלה עיקר הכישורים הנדרשים לתפקיד וניהול הפרקליטות זה פחות חשוב. דא עקא שאת הציבור זה מענין מאוד וזה מרכיב מאוד חשוב ביצירת אימון הציבור בפרקליטות.

בנוסף לכך בדרך כלל טוב שלכל בעל תפקיד יהיה ממונה שיכול לתת לו היזון חוזר על תפקודו. ליועץ המשפטי כיום אין ממונה. ההיזון שהוא יכול לקבל מבגץ הוא בעירבון מוגבל. הוא יכול לקבל היזון חוזר רק בענינים משפטיים ( אם מישהו בכלל עותר כנגדו ), ועל תפקודו כמנהל ארגון הפרקליטות הוא אינו מקבל היזון מקצועי חוזר. אם היועץ מחליט למשל לסגור תיק ( כמו תיק האי היווני ) הוא אינו חייב בדיווח לאף אחד על כך ( ובג"ץ עשה יפה כאשר לא התערב בשיקולי היועץ - כי לא כל דבר שפיט ). יוצא מכך שאדם יחיד מקבל החלטות שאין עליהן ערעור. מצב כזה אינו מתישב עם מינהל תקין. אפילו בבתי המשפט יש ערכאות ופסקי הדין שלהם עומדים לבקורת. הציבור יכול למתוח בקורת צבורית על בתי המשפט כי מעשיהם גלויים. רק היועץ המשפטי חסין מבקורת בגלל התנהלותו הבלתי שקופה. בצורה כזאת אין סכוי שנושא תפקיד כלשהו ישתפר בהתנהלותו אי פעם.

סמכות הממשלה להעביר את היועץ מכהונתו זה פתרון רק למצבים חריגים. אי אפשר לפטר בעל תפקיד בגלל כל כשל ניהולי במערכת הכפופה לו כי גם מי שיבוא במקומו יבצע כשל כלשהו, יחד עם זאת אסור לעבור לסדר היום על כשל שהתגלה. לכן הדרך הנאותה היא ללחוץ עליו לתקן את הכשלים שמתגלים, וביחוד כשלי השורש. לפיכך נדרש שלמנהל של מערכת הפרקליטות יהיה ממונה שיוכל לבצע כל זאת.

על האחראי על הפרקליטות לשאת באחריות לכל כשלי הפרקליטות ( ולדאוג לתיקונם ). לאחר גילוי כשלים עליו לבדוק איך ומדוע זה קרה ובייחוד בענין זה כשל היועץ מני מזוז אישית כאשר סירב לבדוק את התנהלות הפרקליטות בענין חיים רמון. איך אפשר לבקש מהציבור אימון לאחר סירוב כזה?
יפה עשתה ועדת שמגר כאשר המליצה בהמלצה ל"ו כדלקמן:
[ (ל"ו) מוצע כי דוחות ועדות חקירה או ועדות ממלכתיות אחרות יפורסמו, כדוגמת הרשומות, בסדרת פרסומים רשמית ומסופררת כדוגמת כתבי האמנה
( ראו סעיף 25 לדו"ח ), כדי שיהיו נגישות לעיון ולימוד על ידי הציבור הרחב ].
קיום ועדות בדיקה/חקירה במערכת המשפט וקיום שקיפות מלאה בפרסום מסקנותיהם הם אחד המנגנונים החשובים בשיקום אימון הציבור במערכת המשפט. רק אחראי על הפרקליטות שיתנהל על פי המלצה ל"ו יצליח לשקם את אימון הציבור בפרקליטות. על הפרקליטות צריך להיות ממונה מי שמוכן לשאת אישית בהצלחות ובכשלונות שלה, ולהמדד על כך בצורה שוטפת.

כמה מלים על ההתנהלות של היועץ המשפטי:
בהחלטותיו על הגשת כתב אישום נגד שרים או ראש ממשלה היועץ בעצם מעניש את האיש ואת הציבור עוד לפני הרשעתו בבית משפט. מצב שבו אדם יחיד יוכל לגרום להתפטרות שר או ראש ממשלה אינו מצב תקין במשטר דמוקרטי. לא קיים מכניזם שימנע שנית האשמה קיקיונית כמו זו של רפאל איתן, ולכן ברור שבידי היועץ כוח מרובה מדי ללא מנגנון ריסון כלשהו ויש לקצץ בו. כמו ששופט חייב לפסוק על פי החוק ללא מורא ויש מעליו ערכאות שיכולות לשנות את החלטתו כך צריך להתנהל גם היועץ המשפטי. יש צורך בערכאה מעליו שהוא יצטרך לדווח לה ולהסביר את עמדותיו ( לא תמיד בהכרח בפומבי ).
ולסיום ספור הממחיש מדוע קשה לציבור לתת אימון ביועץ משפטי שאין מעליו שום מנגנון ריסון:
הפרקליטות מפעילה "מסלול עוקף חוק" ומשלמת בניגוד לחוק מכספי המדינה כספי פיצויים שנפסקו ע"י בית המשפט לתשלום ע"י עובדי מדינה שסרחו.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/195405
מי ישמור על החוק כאשר הפרקליטות הכפופה ליועץ המשפטי מפרה אותו?

הציפיה שיהיה לציבור אימון ביועץ משפטי שכך מתנהלים ענינים אצלו היא לא ריאלית. כוח הוא משחית לא רק אצל שרי ממשלה אלא גם אצל יועץ משפטי. זה מה שקורה כאשר יש ליועץ המשפטי כח ללא כל בקרה. במשטר דמוקרטי תקין אסור לתת לגוף ביצועי סמכויות ללא בקרה. זו הסיבה שיש מבקר מדינה על מעשי הרשות המבצעת, והפרקליטות היא בעצם ארגון מבצע ולכן צריכה להיות עליו בקרה מובנית בנוסף לבקורת הצבור. המצב שליועץ המשפטי יש כל כך הרבה כח ללא בקרה עליו הוא מצב בלתי תקין.

מסקנות: היועץ המשפטי אינו מסוגל לנהל את הפרקליטות והוא מזניח את המטלה הזאת ולכן צריך לקחת ממנו מטלה זאת. לצבור יש אימון בעירבון מוגבל ביועץ המשפטי ובהתנהלותו בגלל עודף הכוח המרוכז בידיו שלעתים אפילו מנוצל לרעה.