שכירת רכב בישראל לנהיגה בחוץ לארץ 

מקובל ונפוץ בקרב ציבור הנוסעים העצמאיים לחו"ל. לשכור שרותי רכב פרטי לנהיגה עצמית בחו"ל.

הזמנת הרכב והביטוחים נעשים אצל חברת נסיעות - סוכן בישראל. התשלום נעשה בארץ והנוסע מקבל מכתב זכות ( וואוצ'ר ) אשר אותו הוא מציג בפני חברת הרכב בחו"ל.

סיפור המעשה:

דליה שכרה רכב באופן המתואר לעיל מאת חברת הנסיעות בישראל , אשר לצורך כך נעזרה בחברה בחו"ל.

דליה שילמה עבור ביטוח הרכב וכן עבור ביטוח נוסף - ביטול השתתפות עצמית, היה ותקרה תאונה לא תחוייב דליה בהשתתפות עצמית.
על כך שילמה דליה סכום נכבד נוסף והסוכן רשם בטופס CDW + . זהו הסימון המקובל לביטוח מסוג זה.
כמו כן מסר הסוכן לדליה טופס הסבר לגבי ענין זה.

דליה יצאה לה לדרכה "בוטחת ומבוטחת" ונחתה בשלום בחו"ל, שם הציגה בפני פקיד חברת הרכב את מכתב הזכות , ואז שאל אותה הפקיד אם היא מעוניינת בביטוח ביטול השתתפות עצמית.
דליה לא איבדה מבטחונה והשיבה לו כי ביטוח זה כבר בוצע בארץ ושולם כבר עבורו בישראל.

הפקיד, שנראה עליו כי הוא מכיר את הנושא לפני ולפנים , הודיע לה כי אין ביטוח ולא תהיינה לה כל טענות במקרה של תאונה.

דליה מיהרה להתקשר לסוכן בישראל ושילמה על כך בזמן וממון חו"ל. הסוכן בישראל הודיע לה כי הביטוח תקף.

לאחר התלבטות קצרה, החליטה דליה, כי היא איננה לוקחת את הסיכון ושילמה סכום נכבד נוסף ישירות לידי פקיד החברה והחלה את מסעה בנכר.

בסיום מסעה שבה לישראל.מיד לאחר שפרקה את המיזוודות, התייצבה בחב' ודרשה מחב' הנסיעות את השבת סכום הביטוח הנוסף ששילמה .
חברת הנסיעות התנערה מן הדרישה, והודיעה לה, כי אם היא בחרה לשלם שם שוב הרי שזה ענינה ואין החברה מוכנה להחזיר את כספה.

לאחר התערבותו של ב"כ הח"מ הוחזר הכסף בצרוף הוצאות .

כאן המקום להבהיר, נושא זה ,שהצרכן נופל "בכיס האויר" שבין חב' הנסיעות לבין חב' הרכב.

בעולם המשפט כל עיסקה הינה חוזה. במקרה זה יש לנו חוזה משולש שבין הצרכן מצד אחד חברת הנסיעות מצד שני וחברת השכרת הרכב מצד שלישי. הצרכן עומד מול השתיים הללו כאשר, חברת הנסיעות בארץ משמשת סוכן של חברת השכרת הרכב בחו"ל. והיא למעשה שלוחתה של חברת שכירות הרכב.

בענין זה חלים דיני השליחות. חוק השליחות על כללי השליחות, קובעים כללים מוגדרים של יחסי נאמנות בין שולח לשלוחו. וכן יחסי נאמנות שבין חברת הנסיעות לבין הלקוח.

חברת הנסיעות חבה חובת נאמנות ללקוח, והיא למעשה נושאת דברה של חברת הרכב.

חברת הרכב היא הקובעת את כללי המשחק במקרה זה. ולא יתכן ניגוד בין דבריו של השולח לבין השלוח. חובתו של השלוח לבצע את מאמרו של השולח.

דהיינו, חברת שכירות הרכב קובעת את ענין הביטוח החל על הרכב .

יתר על כן, לא יתכן כי הצרכן יפול בין האינטרסים המסחריים של החברות.

אם הללו מתואמות ביניהם, מה טוב, אם לאו, זכותו לבוא בדרישה כלפי חברת הנסיעות שתשיב לו את ששילם פעמיים.

חוק הגנת הצרכן 1981 - עומד לצידו של הצרכן גם במקרים מסוג זה בהוראות שונו. ובפרט איסורי הטעייה של הצרכן.

מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.