כל השיטות של דמיון מודרך: שיטת סילבה, קיי או NLP מבססות את הצלחתן על אפקט הנבואה המגשימה את עצמה. עובדה - המוח מתייחס לדמיון ולמציאות באותה צורה. ניתן לבדוק זאת על ידי פרמטרים פיזיים. מחקרים הוכיחו שדימוי של סכנה וסכנה ממשית גורמות לגוף תופעות זהות.
מתוך כך, קל להניח כי הכנסה שיטתית של דימויים חיוביים אל רצף הדימויים הרגילים שלנו תחולל שינוי משמעותי הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית. לא חסר מקרים בהם אנשים ריפאו את עצמם רק מכוח המחשבה. הגוף הוא פונציה של המוח, מה שהמיינד ישדר לגוף, כך הוא יפעל. השאלה היא רק, כיצד אנחנו עושים זאת נכון.
רעיון הנבואה המגשימה את עצמה, הגיעה, כמו כל מושג פסיכולוגי, מהמיתולוגיה היוונית. את הסיפור על פיגמליון סיפר לראשונה המשורר אוביידוס בספרו "המטמופורזות." הסיפור על פיגמליון עבר שורה של שחזורים, פרשנויות והמחזות שונות, למשל, המחזמר המפורסם, "גבירתי הנאווה."
הסיפור המקורי הולך כך: פיגמליון היה פסל אשר אהב שלמות ולא מצא אותה באף אישה שפגש. בלית ברירה הוא פיסל את וונוס, אלת היופי המושלמת. הפסל היה כל כך מוצלח שפיגמליון התאהב בו לחלוטין. הוא קרא לו בשם "גלאתאיה" והתייחס אליו כאילו הייתה אהובתו המוחשית.
פיגמליון הלביש אותה בבגדים מפוארים, שר לה, רקד איתה ונשבע לה אמונים מעתה ועד עולם. כה עזה הייתה אהבתו עד כי ביקש מהאלים שיהפכו אותה לאישה ממשית, והנה, וונוס ששמעה את תפילתו העניקה לו את מבוקשו: כאשר נשק לה בחוזרו לביתם הפכה לפתע לבשר ודם. הם התחתנו וילדו בת יפהפייה בשם "פאפוס."
מאז ועד היום אפקט פיגמליון מתייחס לנבואה המגשימה את עצמה. לכולנו זה קורה, אנחנו מדמים מקרה מסויים והנה הוא קורה בדיוק כפי שדימינו אותו. לא מדובר במיסטיקה כלל וכלל, זה לא הדמיון שגרם לאירוע לקרות, זה המוח שלנו שהשתכנע בצורה אבסולטית ופעל בהתאם.
בשיטה זו, עובד הטיפול בדמיון מודרך. דימויים אותם אנחנו רוצים להחדיר למוחנו על מנת שהוא יהפוך זאת למציאות. דימויים של הצלחה, שלווה או בריאות מוחדרים למחזור הדם של המחשבות. אפקט פיגמליון עובד ביתא שאת בתחום דמיון מודרך לילדים. מוחם של ילדים הוא כמו ספוג בלתי נלאה של דימויים. דמיון מודרך עוזר לילדים לטפח והטמיע דימויים חיוביים ושמחים וליצור לעצמם מציאות שלווה בהווה וגם בעתיד.
באשר לפיגמליון, הוא עדיין רוקד עם אהובתו לאור ירח מלא ומלמל לעצמו את המנטרה, "הדמיון הוא המציאות האמיתית."
מתוך כך, קל להניח כי הכנסה שיטתית של דימויים חיוביים אל רצף הדימויים הרגילים שלנו תחולל שינוי משמעותי הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית. לא חסר מקרים בהם אנשים ריפאו את עצמם רק מכוח המחשבה. הגוף הוא פונציה של המוח, מה שהמיינד ישדר לגוף, כך הוא יפעל. השאלה היא רק, כיצד אנחנו עושים זאת נכון.
רעיון הנבואה המגשימה את עצמה, הגיעה, כמו כל מושג פסיכולוגי, מהמיתולוגיה היוונית. את הסיפור על פיגמליון סיפר לראשונה המשורר אוביידוס בספרו "המטמופורזות." הסיפור על פיגמליון עבר שורה של שחזורים, פרשנויות והמחזות שונות, למשל, המחזמר המפורסם, "גבירתי הנאווה."
הסיפור המקורי הולך כך: פיגמליון היה פסל אשר אהב שלמות ולא מצא אותה באף אישה שפגש. בלית ברירה הוא פיסל את וונוס, אלת היופי המושלמת. הפסל היה כל כך מוצלח שפיגמליון התאהב בו לחלוטין. הוא קרא לו בשם "גלאתאיה" והתייחס אליו כאילו הייתה אהובתו המוחשית.
פיגמליון הלביש אותה בבגדים מפוארים, שר לה, רקד איתה ונשבע לה אמונים מעתה ועד עולם. כה עזה הייתה אהבתו עד כי ביקש מהאלים שיהפכו אותה לאישה ממשית, והנה, וונוס ששמעה את תפילתו העניקה לו את מבוקשו: כאשר נשק לה בחוזרו לביתם הפכה לפתע לבשר ודם. הם התחתנו וילדו בת יפהפייה בשם "פאפוס."
מאז ועד היום אפקט פיגמליון מתייחס לנבואה המגשימה את עצמה. לכולנו זה קורה, אנחנו מדמים מקרה מסויים והנה הוא קורה בדיוק כפי שדימינו אותו. לא מדובר במיסטיקה כלל וכלל, זה לא הדמיון שגרם לאירוע לקרות, זה המוח שלנו שהשתכנע בצורה אבסולטית ופעל בהתאם.
בשיטה זו, עובד הטיפול בדמיון מודרך. דימויים אותם אנחנו רוצים להחדיר למוחנו על מנת שהוא יהפוך זאת למציאות. דימויים של הצלחה, שלווה או בריאות מוחדרים למחזור הדם של המחשבות. אפקט פיגמליון עובד ביתא שאת בתחום דמיון מודרך לילדים. מוחם של ילדים הוא כמו ספוג בלתי נלאה של דימויים. דמיון מודרך עוזר לילדים לטפח והטמיע דימויים חיוביים ושמחים וליצור לעצמם מציאות שלווה בהווה וגם בעתיד.
באשר לפיגמליון, הוא עדיין רוקד עם אהובתו לאור ירח מלא ומלמל לעצמו את המנטרה, "הדמיון הוא המציאות האמיתית."
