"נניח פו, שעץ יפול ואנחנו נעמוד מתחתיו", אמר חזרזיר בפחד.
"נניח שהוא לא יפול", אמר פו לאחר שהרהר בדבר.
התשובה הרגיעה את חזרזיר ורווח לו….
(א.א. מילן, הבית בקרן פו)
אופטימי או פסימי? פו הדב או חזרזיר?
מהי גישת היסוד שלכם לחיים?
אצל פו האופטימי תמיד, הנחת היסוד היא שהכל יהיה בסדר, ושגם אם יש משהו שעלול להיות בעיה (כמו עץ שנופל…), העץ ממילא יפול, אך מה הסיכוי שזה יקרה דווקא כאשר הוא וחזרזיר עומדים תחת העץ? אה, וגם אם כן, מי אמר שהוא ייפול להם על הראש.
התרחיש של חזרזיר הוא לא רק התרחיש הפסימי, אלא הפסימי הקיצוני (נניח שעץ יפול בדיוק כאשר אנחנו נעמוד מתחתיו, והוא יפול לנו על הראש). אגב, מי שלא מכיר את פו, יכול לטעון שפו פשוט ריאליסט – רוב העצים לא נופלים כאשר אנשים (או דב וחזרזיר) עומדים מתחתם, אז מדוע שזה יקרה עכשיו? אבל מהיכרותינו עם הדב הצהוב אנו יודעים שהוא אופטימיסט חסר תקנה (ובהזדמנות אני אכתוב פוסט על הדימוי העצמי של פו…נושא מרתק כשלעצמו) ולא רק שהוא לא חושב שהעץ יפול, אלא שכנראה יש בגזעו כוורת דבורים עם דבש מתוק.
האם עדיף להיות אופטימי או פסימי? אבי ז"ל אמר חצי בצחוק: "אופטימיים הם פסימיים ופסימיים הם אופטימיים – אופטימי תמיד מתאכזב ופסימי תמיד רואה שזה לא כל כך נורא, ואז הוא שמח". פה אבא שלי טעה. מחקרים מראים שפסימיים צודקים יותר אך אופטימיים משיגים יותר בחיים (למשל מרטין זליגמן עשה מחקר ב-1986 על אופטימיות ופסימיות בקרב אנשי מכירות. המחקר מוכיח חד משמעית שסוכני ביטוח אופטימיים עלו על הפסימיים במכירות בכמעט 60%).
השאלה כמובן, מה אתם מעדיפים: להיות צודקים או לנצח בתוצאות בחיים?
האמת היא, שאופטימיות ופסימיות באות כל אחת בשני סוגים – אופטימיות בלתי מציאותית ואופטימיות מודעת, ופסימיות פשוטה לעומת פסימיות מוחלטת. אופטימיות בלתי מציאותית היא אופטימיות שמתעלמת מהמציאות לגמרי. זוהי אופטימיות שמתעלמת מאחריות למעשים ולתוצאות, מתעלמת מבעיות ורואה במשאלות לב וחשיבה חיובית דרך קונקטרית לפתרון. לעומת זאת, האופטימיסט המודע רואה נכוחה את המציאות (על הדברים הרצויים בה והדברים הלא רצויים בה) אך מניח כי ניתן ללמוד מהעבר ולפעול אחרת כדי ליצור עתיד טוב יותר.
בצד הפסימיים, הפסימי המוחלט רואה רק שחורות. זהו חזרזיר אשר מניח את הגרוע מכל. "נניח שהעץ יפול". הנחה אינה חשש. הנחה היא עובדה משוערת, שלפיה ניתן לתכנן תוכניות עבודה ולפעול. כשמניחים את הגרוע מכל, את אותה תוצאה שלילית שדורשת כל כך הרבה תנאים: שפו וחזרזיר ילכו ליער, ויעמדו מתחת לעץ שעומד ליפול, והעץ עמוד ליפול דווקא היום, דווקא בשעה הזו….וכו' וכו'. זוהי פסימיות משתקת (מה שעולה שוב ושוב לגבי חזרזיר בסיפורי פו). הפסימי הפשוט מניח שתוצאות שליליות שהוא קיבל הם הנורמה, ולכן הוא צפוי לקבל אותן שוב.
מתחת לכל זה, כמובן – עומדת הפרשנות שלנו לגבי הנורמה: האם הנורמה היא שהחיים חיוביים ויש גם אירועים שליליים ותוצאות בלתי רצויות שמהם ניתן ללמוד ולהשתפר, או שהחיים בבסיסם שליליים ויש שקורים אירועים נקודתיים חיוביים ומוגבלים.
אגב, אם מסקרן אתכם לראות איפה אתם ברצף הזה, יש שאלון מקסים בספר שאני עכשיו קורא ונהנה ממנו מאד, שגם תרם לפוסט הזה. הספר נקרא "כושר מנטלי: להעיר את המוח" (אפשר להזמין אותו בהנחה בלחיצה על התמונה משמאל או פה) והשאלון בעמוד בעמוד 33.
בזמן שאני כותב, מתנגנות באזניי המילים של השיר של באז לוהרמן Wear sunscreen:
Don’t worry about the future; or worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum.
The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind; the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday.
פסימיות ודאגנות מול אופטימיות והפקת לקחים לעתיד: זו הבחירה!
