2006
לכאלה שמציינים היום, מחר ואולי אתמול, יום הולדת. זאת אומרת, שליפני כך וכך שנים יצאו לאוויר העולם ומאז סופרים בקפדנות כול שנה שעוברת.
מאושרים שנולדו, שגדלו והיו בטוחים כי העולם שבו הם יחיו יהיה טוב מזה שהיה לפני כן. אם בכלל היו בטוחים במשהו.
איך אני יודע? כי כולנו בטוחים שמחר יהיה טוב מאתמול ורק כאשר מתבגרים ומביטים לאחור, נדמה לנו שהאתמול היה יפה יותר. טוב יותר, שלא לדבר על העתיד שאיננו מוכנים לחזות כדי לא להיכשל בהערכה כוזבת.
יש אומרים, ששתי תקופות בחייו של אדם יש בהם דמיון כול שהוא: כאשר אנחנו ילדים צעירים וכאשר אנחנו בני X שנים ומעלה. ואם אומרים, אני מניח שיש בזה קצת אמת.
הבעיה, שלא כמו בגיל הצעיר, שכול יום הולדת מציין שלב בתהליך של התבגרות, של צבירת ניסיון חיים והצלחות חדשות, בגיל X ומעלה, הדברים נראים קצת אחרת. דומים אולי לילדים אבל עם אופק פחות מלבב. נניח.
אז מה? לא צריך לשמוח? כן צריך. גם בגילים שמעל X צריך לרקוד. קצת יותר קשה. קצת יותר עקומים ואפילו קצת מחוץ לקצב התזמורת אבל לא צריך לוותר לגמרי כי קיימת סכנה שנשכח איך זה לרקוד.
יש בעיה עם המתנות. לא כול דבר שאפשר להביא לילד אפשר להביא ל X פלוס. הרבה דברים יכולים להיות מתאימים כמו למש: ספר. (האמת שלילדים כבר לא מתאים היום, זה היה מתאים פעם). או בגד ים למשל. או כדור רגל. דברים שאינם מתאימים מגיל מסוים ומעלה. תמונות של בלונדיניות או גברים חסונים במיוחד מתאימים לשני הגילאים.
אפשר להביא תלת אופן, כזה שדוחפים מאחור עם מקל של מטאטא כדי שהדוחף לא יתכופף. אפילו כיסא עם שני גלגלים גדולים ושנים קטנים זה יכול להיות טוב. סינרים עם כיס קדמי יכול להיות פרקטי. ועוד דברים כאלה. לא רצוי להביא בגדים. לכול אחד יש בארון בגדים עוד מהתקופות הקודמות ותהיה זאת מצווה אם תסכימו לקחת מהם קצת. זה בסך הכול יוקל למצוא בארון את מה שרצינו ללבוש בערב ולא מוצאים, כי אף פעם לא מוצאים מה שצריכים עכשיו. מוצאים רק אחר כך.
מה כן רצוי? רצוי לברך ולייחל. למה? זה נעים לשומע. זה לא עולה כסף. זה לפעמים גם לא מחייב. זאת ג'סטה של רצון טוב שמתקבלת בהבנה, ואיחולים שמתגשמים עושה טוב לכולם אם נאמרים מכול הלב ובכוונה טובה. אם הדברים נאמרים שלא מכול הלב, האיחולים יתפקששו ואפילו יגרמו נזק. כדאי להיזהר ולהתכוון לטוב.
אז מה נשאר? לברך ולייחל.
אז לכול מי שיש היום יום הולדת. או אתמול. או מחר. או בסביבה הקרובה. ואו מי שרוצה להתברך בהזדמנות זאת שאחרים מתברכים:
אני מברך אתכם בכול טוב. ומייחל לכם כי תהיו בריאים. צלולים ומאושרים. שתהיה לכם נחת מהבנים והנכדים ושלהם יהיה נחת מכם. הבנתם?
אינני יכול לאחל לכם תקציבים יותר גבוהים, או רכב צמוד. זה לא. אני יכול לאחל ולקוות יחד אתכם ויחד עם, עם ישראל כי סוף, סוף יבוא השלום המיוחל. אם לא כול השלום לפחות קצת יותר, כזה שמבטיח פחות קורבנות בנפש, כי עייפנו מלוויות. וגם פחות תאונות דרכים כי גם מהם שבענו עד בלי די.
ואם יתמלאו איחולי ואפילו בחלקם, אני מוכן להרבות בהם עד כדי כך שגם אם רק חלק מהם יתגשמו, כי טוב לכם ולנו ואמרנו, אמן.
למבקשים להצטרף, זה בלי תשלום. מספיק רצון וכוונה.
דני.
דני פלד - ניר יצחק - יליד 33
