התיישנות דוחות חניה - סקירה משפטית (חלק א) 

פתח דבר

נושא גביית דוחות חניה ע"י רשויות הינו נושא כאוב לרבים מאיתנו. פעמים רבות, הרשויות (בראשן הרשויות המוניציפאליות) עורכות גביה שלא כדין על דוחות חניה שהעבירה או העונש בגינן התיישנו. לעיתים קרובות מדי, אזרחים פונים לרשויות לביטול הליכי הגביה שהופעלו נגדם, בשל אי תשלום הודעת קנס, ואף שבידיהם טענות מוצדקות, התואמות את קביעת המחוקק, הרשויות מתעלמות וממשיכות בהליכי הגביה. הליכי הגביה יכולים להיות לעיתים מאוד אכזריים. כך, למשל, נתקלתי במקרה של ניצולת שואה מבוגרת, שעוקלו לה כספי השילומים מגרמניה ? בניגוד לחוק ? ע"י רשות מקומית במרכז הארץ, ואף נשלחו לביתה מעקלים יחד עם הודעת פריצה (אתם מתארים לעצמכם את הזוועה שחוותה ניצולת שואה כאשר בארץ ישראל מעקלים לה את כספי המחיה היחידים שלה ואף מאיימים לפרוץ לביתה בכוח?). הגברת הנ"ל היא אישה לוחמנית שלא ויתרה לרשות המקומית והתייצבה במשרדי הרשות יחד עם תמונות מהמקום בו חנתה כדי להוכיח שלא ביצעה את העבירה המתוארת בדו"ח. במשרדי העירייה התעלמו מפנייתה והמשיכו בהליכי הגביה כנגדה. בהמשך, הגברת הנכבדה נאלצה להתדיין ב-3 ערכאות משפטיות שונות, עד שלבסוף נתקבלה טענתה. סיפור המקרה הזה, הביא אותי לכתוב את המאמר הבא, מאחר ובמרבית המקרים מדובר על סכומים נמוכים, שאינם מצדיקים ייצוג עורך דין. סקירה מקיפה זו באה באריכות מכוונת, בשל מורכבות העניין, וכשירות לציבור להתמודד עם גזירות, שלעיתים קרובות אינן מוצדקות, ואשר נועדו להעשיר את הקופות של הרשויות השונות.

החקיקה:

על-פי הוראת סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), קובעת: "(א) עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); (...)". תקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: "התקסד"פ"), קובעת את אופן מסירת ההודעה לנאשם בעבירה מסוג זה: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה". נוסף על כך, תקנה 44א לתקסד"פ קובעת חזקת מסירה, שלפיה הודעת תשלום קנס תיחשב כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימת הנמען על אישור מסירה, וזאת אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה לנמען בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. לכך יש להוסיף את הוראת תקנה 13 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לפיה בעל רכב חייב להודיע על כל שינוי שחל בפרט מן הפרטים הרשומים בתעודה, הכוללת, על-פי הגדרתה, גם את רישיון הרכב. לפי תקנה זו, על בעל הרכב מוטלת החובה למסור את פרטי כתובתו בעת רכישת הבעלות על הרכב, והוא מחויב לשוב ולעדכנם בהתאם להוראות החוק. על כך עמד כבוד השופט אדמונד א' לוי בבית-המשפט העליון (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל [1.5.07, פורסם במאגרים]): "מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה - וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005) - כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו."

במילים פשוטות: קיבלתם דו"ח חניה? עליכם לשלם את הקנס בגין העבירה או לבקש להישפט. לא שילמתם ולא ביקשתם להישפט? הרשות צריכה רק לשלוח אליכם הודעת תשלום קנס חדשה, ומרגע שחלפו 15 ימים מיום משלוח הודעת תשלום הקנס בדואר רשום לכתובתכם הרשומה במשרד הרישוי, הינכם נחשבים כמי שקיבלו את הודעת תשלום הקנס. רק אם תוכיחו שלא קיבלתם את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בכם ולא עקב הימנעות מקבלת ההודעה, תוכלו לטעון להתיישנות העבירה בנימוק כי לא קיבלתם אף הודעת תשלום קנס במשך שנה (או יותר) מיום ביצוע העבירה ומכאן שהעבירה התיישנה.

במקרים רבים בהם נטענת התיישנות העבירה, השאלה העיקרית הינה - האם הודעות תשלום הקנס נשלחו במועד (לכל היותר, תוך שנה מיום ביצוע העבירה) לכתובת המעודכנת של המבקש? שאלה זו תוכרע בהתאם לערכם הראייתי של פלטי המחשב שבידי הרשות. שכן, במקרים רבים, פלטי המחשב מהווים ראיה בודדת לעניין המשלוח וליצירת חזקת המסירה הקבועה בתקנות. ולכן,ברוב המקרים בהם נטענת התיישנות, הרשויות יטענו כי הצגת פלטי המחשב בפני בית-המשפט מהווה הוכחה מכרעת למשלוח הודעות תשלום הקנס בדואר רשום, ומכאן שדי בהצגת פלטי המחשב על מנת ליצור את חזקת המסירה של הודעות תשלום הקנס הקבועה כאמור בתקנה 44א הנ"ל.

הפסיקה:

אולם, בתי המשפט לא תמיד מסכימים עם טענה זו, והינם נחלקים ביחסם לקבילותם של פלטי המחשב כראיה. למעשה, עד עצם היום הזה, העניין טרם הוכרע על-ידי בית-המשפט העליון, בעוד שבבית-המשפט המחוזי נחלקו הדעות. כך, בעוד שכבוד השופט עודד מודריק הכיר בפלטי המחשב כרשומה מוסדית וראה בהם ראייה קבילה למשלוח הודעות תשלום קנס בדואר רשום (עפ"א (מחוזי ת"א) 8329/05 גל נ' עיריית תל-אביב (29.10.06, פורסם במאגרים), להלן: "פס"ד גל"), הרי שכבוד השופט דוד רוזן סבר כי אין להכיר בפלטי המחשב כרשומה מוסדית וכי הם אינם מהווים ראיה קבילה למשלוח הודעות תשלום הקנס, הואיל ומדובר על רשומה אשר נערכת על ידי רשות מרשויות החקירה ומוגשת בהליך פלילי על-ידי אותה הרשות (עפ"א (מחוזי ת"א) 80059/07 גנאל ואח' עיריית תל-אביב (11.11.07, פורסם במאגרים)).

באשר להיותם של פלטי המחשב ראיה מכרעת למשלוח הודעת תשלום הקנס לנמען, הרי שלמעשה אין כמעט מחלוקת בפסיקה כי בפלטי המחשב, כשלעצמם, אין משום הוכחה למשלוח הודעות תשלום קנס בדואר רשום. ראו, למשל, את דברי כבוד השופט מודריק עצמו בפס"ד גל: "ה"רשומה המוסדית" ששכנעה אותי בדבר ביצוע המצאה כדין בדואר רשום ("דו"ח מוביל" בצירוף "היסטוריית מצבים") אינה אותה "רשומה מוסדית" ("רשימת דברי דואר שנמסרו למשלוח") שלא הניחה את דעת השופטת. שהרי "רשימת דברי הדואר שנמסרו למשלוח" מוכיחה את אמיתות תוכנה לאמור שדברי דואר מסוימים נמסרו למשלוח אך אין היא מוכיחה את שליחתם (...) חוות דעתי נשענת על רשומות מוסדיות אחרות שתוכנן אינו מוכיח רק "מסירה למשלוח" אלא גם מוכיח "משלוח" ו"החזרת המשלוח בהעדר דרישה".

דברים אלו חוזרים על עצמם בפסקי דין רבים, כגון: עפ"א (מחוזי חיפה) 277/08 מנסור נ' פרקליטות מחוז חיפה-פלילי (כבוד השופט כמאל סעב, 18.12.08, פורסם במאגרים); עפ"א (מחוזי ת"א) 80201/07 חגי נ' עיריית תל-אביב (כבוד השופטת יהודית שיצר, 29.6.08, פורסם במאגרים); ת"ק (נתניה) 1055/08 בוצר נ' עיריית נתניה (כבוד השופט חגי טרסי, 16.2.09, פורסם במאגרים); ת"ק (ת"א) 1483-01-08 בר נ' עיריית תל-אביב-יפו (כבוד השופט אילן דפדי, 16.1.09, פורסם במאגרים); ב"ש (בני-ברק) 320/06 סעדון נ' עיריית בני-ברק (רשות החניה) (כבוד השופט יונה אטדגי, 22.7.08, פורסמה במאגרים); ה"פ (ראשל"צ) 146/06 סביון נ' עיריית רחובות (כבוד סגנית-הנשיא דליה גנות, 10.9.06, פורסם במאגרים); ת"א (עכו) 4694/07 חפוטה נ' עיריית עכו (כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן, 6.9.06, פורסם במאגרים); ב"ש 1517/05 מגן נ' עיריית גבעתיים (כבוד השופט יונה אטדגי, 2.7.06, פורסמה במאגרים); ת"ק (י-ם) 4984/04 כהן נ' עיריית ירושלים (כבוד השופט אברהם טננבוים, 25.7.05, פורסם במאגרים); ע"פ (מחוזי י-ם) 30754/06 שמואלי נ' מדינת ישראל (כבוד סגן-הנשיא עוני חבש, 19.2.07, פורסם במאגרים); בע"פ (מחוזי י-ם) 30201/06 שפריר נ' מדינת ישראל (8.8.06, פורסם במאגרים).

כאמור, בתי משפט רבים הסכימו עם הטענה כי לצורך יצירת חזקת המסירה לא ניתן להסתפק באישור על עצם המשלוח בדואר רשום, אף כזו הנושאת את חותמת רשות הדואר, אלא יש להציג בפני בית-המשפט את "אישור המסירה הסטנדרטי של שירותי הדואר הרשום". יחד עם זאת, עמדה מרחיקת לכת זו לא נתקבלה בפסיקה כהלכה מחייבת מאחר והינה נוגדת את לשון תקנה 44א לתקסד"פ ואת תכליתה.

את ההסבר למחלוקת בפסיקה הסבירה כב' השופטת איריס לושי-עבודי בבש 000004/09 נרדי נ' עיריית רחובות (17.9.09, פורסם במאגרים): "אין להתפלא על גישה זו של הפסיקה, שכן חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקסד"פ הינה חזקה חריגה למדי בכך שהיא מקלה על הרשות ואינה דורשת ממנה להציג פני בית-המשפט את אישורי המסירה של דברי הדואר הרשומים לידי הנמענים, כפי שנהוג במרבית סדרי הדין האחרים בשיטת המשפט שלנו. זאת, מתוך ההתחשבות בחומרת העבירה וביכולותיה של הרשות כמפורט לעיל. אולם, דווקא בנסיבות אלה חובה על הרשות ועל בית-המשפט להקפיד קלה כחמורה על הוכחה ראויה של עצם המשלוח של הודעות תשלום הקנס בדואר רשום, קרי יש להקפיד על אופן היצירה של חזקה חריגה זו, וזאת בהינתן העובדה כי בסופו של יום מדובר בהליך פלילי ולאור הצורך הברור בשמירה על אמון הציבור בהקשר זה."

מהפסיקה מסתמן כי באם הרשויות המקומיות מעוניינות להוכיח את משלוח הודעות תשלום קנס בדואר רשום, באופן שייצור כראוי את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקסד"פ, הרי שיש לבחון כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו ועל-פי משקל ומהימנות הראיות שהובאו ביחס אליו. להלן אפרוט את הראיות שכן התקבלו על דעת הפסיקה, לעניין הוכחת משלוח הודעות תשלום קנס בדואר רשום:

• הצגת אישור של רשות הדואר על קבלת דבר הדואר הספציפי למשלוח או הצגת אישור של רשות הדואר לגבי התוצאות בפועל של המשלוח, דהיינו: "לא נדרש", "סירב לחתום", "סירב לקבל", "עזב", "שינה כתובת" וכיו"ב (עפ"א (מחוזי ת"א) 80074/07 מור-מילמן נ' עיריית תל-אביב (כבוד השופטת יהודית שיצר, 21.2.08, פורסם במאגרים).
• "דו"ח מוביל" בצירוף דו"ח "היסטוריית מצבים" הכוללים התייחסות כלשהי בנוגע ל"קורותיו" של דבר הדואר הרשום הספציפי לאחר שנשלח (עפ"א (מחוזי ת"א) 8329/05 גל נ' עיריית תל-אביב (29.10.06, פורסם במאגרים).
• הצגת פלטי המחשב חתומים על-ידי רשות הדואר לצד אסמכתא מטעם רשות הדואר שבה מפורט מספר המעטפיות שנתקבלו בפועל למשלוח, כאשר מספר זה יהיה תואם למספר הרשומות בפלטי המחשב (ת"ק (נתניה) 1055/08 בוצר נ' עיריית נתניה (כבוד השופט חגי טרסי, 16.2.09, פורסם במאגרים)).
• תצהירים ועדויות של אנשי רשות החניה ביחס לנוהלי העבודה ושלבי הטיפול השונים בהודעות תשלום קנס וביחס למסמכים ספציפיים המוצגים לבית-המשפט.

לסיום, חשוב להדגיש, בהקשר של התקנות כי, מחד, אין נדרש אישור של הנמען לקבלת הדואר הרשום ודי בהצגת ראיה בעלת משקל מספיק לגבי עצם המשלוח של הודעת תשלום הקנס בדואר רשום; וכי, מאידך, תקנה 44א לתקסד"פ מקימה חזקה בלבד, שאינה חזקה חלוטה (דהיינו: "עובדה גמורה") והנמען עדיין יכול לסתור ולהוכיח שלא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

גילוי נאות: מאמר זה נכתב על סמך ובעקבות פסק הדין של כב' השופטת איריס לושי-עבודי בב"ש 000004/09 נרדי נ' עיריית רחובות (17.9.09, פורסם במאגרים).

המאמר נועד לשימוש חופשי והכותב אינו נושא באחריות לאמור בו. מאמר זה בא כשירות לציבור ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מוסמך.