יום רביעי 07 דצמבר 2005
יום הולדת לקיבוץ שלי............. מדני.
מוגדרים ימים שנועדו לברכות, איחולים וחשבון נפש. יום ההולדת הוא אחד מהם. והיות ולך, קיבוץ שלי, חוגגים יום הולדת, אתה משמש כתובת למצוות של חבריך ואוהביך המבקשים לברך, לאחל ולעשות לעצמם ועם עצמם, חשבון נפש.
באוסף הפרטי שלי, אני מקפיד לשמור את כול הדפים בלוחות השנה, מאז היתי חלק ממך ועד עצם היום הזה. בכול יום מימות השנים שחלפו הקפדתי לתלוש את דף היום שחלף. הקפדתי להתרכז ביום שהיה והקפדתי להביט למרחקים, לוודא כי אני רואה לאן מובילה הדרך.
פעמים הסכמתי. פעמים החזקתי בעצמי במושכות, ויש שלא הסכמתי עם העגלונים אשר ישבו במרומי מושב הרכב, מכוונים את מסלול הנסיעה. ואז נעצבתי, ניסיתי להעלות רעיונות אחרים. להציע דרכים חלופיות וכאשר התעייפתי, ויתרתי מלהילחם. חזרתי להאמין כי מה שלא עושה השכל הישר, יעשה הזמן.
לא. לא ויתרתי סופית. מאחר בכול מה שעברתי לא נגעו בראש, הרי כי נשארתי אני כפי שרבים יודעים אותי ולכן, מדי פעם, אני חוזר להביע דעתי בנושאים שאני חושב שאני מבין בהם או אני חש דרך הבטן שהי צריכים להיעשות אחרת.
מה יהיה אתך, קיבוץ. שאלה טובה. לצערי עוד יהיו זמנים קשים מאלה שהיו. למה? ככה. ואז?
אז, נמשיך להמציא שינויים ותקנונים וניסוחים שאמור להיות בהם תשובות מעשיות לבעיות יסוד שקשה לנו להתמודד אתם.
לברך? בטח! ושיהיה טוב. שיהיה שלום ושקט בגבולות שלנו עם השכנים שלא למדו דבר. ושנהיה בריאים, על אף שאני זוכר, ואני גם יודע, שכדי להיות בריאים לא מספיקים רק האיחולים. צריך שיהיה נחת בבית. נחת מהשכנים. מהחברים וממעשה ידנו. בלי זה, גם הבריאות נתונה בספק.
לאחל? בטח! שתהיה מקום שטוב לחברך ונאמנך לחיות בצל העצים שצמחו לתפארת. ותשרור כבוד הדדי והערכה בין ההולכים בשבילים החוצים אותך לאורך ולרוחב.
ומי ייתן כי תשמור עצמך מ"נביאי שקר" ותמצא דרכך בסכך האפשרויות, השינויים, והעצות, והיתה גם להבא מקום שרוצים וטוב לחיות בו.
אמן.
דני.
יום הולדת לקיבוץ שלי............. מדני.
מוגדרים ימים שנועדו לברכות, איחולים וחשבון נפש. יום ההולדת הוא אחד מהם. והיות ולך, קיבוץ שלי, חוגגים יום הולדת, אתה משמש כתובת למצוות של חבריך ואוהביך המבקשים לברך, לאחל ולעשות לעצמם ועם עצמם, חשבון נפש.
באוסף הפרטי שלי, אני מקפיד לשמור את כול הדפים בלוחות השנה, מאז היתי חלק ממך ועד עצם היום הזה. בכול יום מימות השנים שחלפו הקפדתי לתלוש את דף היום שחלף. הקפדתי להתרכז ביום שהיה והקפדתי להביט למרחקים, לוודא כי אני רואה לאן מובילה הדרך.
פעמים הסכמתי. פעמים החזקתי בעצמי במושכות, ויש שלא הסכמתי עם העגלונים אשר ישבו במרומי מושב הרכב, מכוונים את מסלול הנסיעה. ואז נעצבתי, ניסיתי להעלות רעיונות אחרים. להציע דרכים חלופיות וכאשר התעייפתי, ויתרתי מלהילחם. חזרתי להאמין כי מה שלא עושה השכל הישר, יעשה הזמן.
לא. לא ויתרתי סופית. מאחר בכול מה שעברתי לא נגעו בראש, הרי כי נשארתי אני כפי שרבים יודעים אותי ולכן, מדי פעם, אני חוזר להביע דעתי בנושאים שאני חושב שאני מבין בהם או אני חש דרך הבטן שהי צריכים להיעשות אחרת.
מה יהיה אתך, קיבוץ. שאלה טובה. לצערי עוד יהיו זמנים קשים מאלה שהיו. למה? ככה. ואז?
אז, נמשיך להמציא שינויים ותקנונים וניסוחים שאמור להיות בהם תשובות מעשיות לבעיות יסוד שקשה לנו להתמודד אתם.
לברך? בטח! ושיהיה טוב. שיהיה שלום ושקט בגבולות שלנו עם השכנים שלא למדו דבר. ושנהיה בריאים, על אף שאני זוכר, ואני גם יודע, שכדי להיות בריאים לא מספיקים רק האיחולים. צריך שיהיה נחת בבית. נחת מהשכנים. מהחברים וממעשה ידנו. בלי זה, גם הבריאות נתונה בספק.
לאחל? בטח! שתהיה מקום שטוב לחברך ונאמנך לחיות בצל העצים שצמחו לתפארת. ותשרור כבוד הדדי והערכה בין ההולכים בשבילים החוצים אותך לאורך ולרוחב.
ומי ייתן כי תשמור עצמך מ"נביאי שקר" ותמצא דרכך בסכך האפשרויות, השינויים, והעצות, והיתה גם להבא מקום שרוצים וטוב לחיות בו.
אמן.
דני.
דני פלד - חבר ניר יצחק