עצירה 

המטרה של כל אימון היא עצירה.

למעשה אם נתבונן מסביב נראה שתמיד יש עצירה לפני תהליך.
למשל - התנעת מכונית: אני נכנסת למכונית, מתניעה את המנוע ונוסעת. אבל - אם ארים את המכונית בחלקיק מ"מ, לא תהיה תזוזה, כי החיכוך מול הכביש, העצירה היא זו שמניעה את התהליך.
במשחק כדורסל, שחקן שתופס את הכדור, עוצר לחלקיק רגע , מכוון ואז זורק.

לעצור - זה לא דבר מובן מאליו. בתוך אינסוף הדברים שכל אחד מאיתנו עושה, כדאי למצא מספיק זמן כדי לשאול: מה שלומך? איך היום שלך? לא לשאול באוטומט, ולענות - מצויין, אלא לענות באמת.
עצירה היא כלי של עבודה פנימית.
כל עבודה פנימית מתחילה בלבחור לעצור. בלי לבחור לעצור לא מתנהל אף תהליך.
החיים עוצרים אותנו בכל מקרה: לפעמים באופן דרסטי - גירושין, מחלה או מוות, ולפעמים באופן חיובי - לידת ילד, שינוי עבודה.
לא תמיד בתוך העצירות האלה אנחנו באמת עוצרים.

הקלפים באימון הם סטופר. עוצרים רגע, ואז, אחרי שבחרנו לעצור, מתחילים להתבונן.
ומתוך ההתבוננות הזו אפשר לצמוח, לגדול ולשנות.