שיקום אסירים 

אני רוצה לעסוק בבעיה גדולה שלדעתי, מטוטאת מתחת לשטיח.
שיקום אסירים, הוא דבר חשוב מאוד, לדעתי. חשוב לא רק לאסירים ומשפחותיהם, אלא לכל אזרחי המדינה.
חלק מהאנשים, ודאי יגידו מייד: אסירים, מצדי שיירקבו בכלא, אינני רוצה אותם בשכונתי, ככל שהתנאים שלהם יהיו בלתי נסבלים, כך פחות אנשים יעברו על החוק, וכך הם יסבלו יותר על חטאיהם.
ובכן, אני חושב אחרת.
המשטרה והשב"ס יספרו לנו שאחוז האסירים החוזרים לכלא גבוה מאוד, ומעטים הם אלה שמצליחים להשתקם.
השאלה היא מדוע?
מדוע כל כך הרבה אנשים, שעברו שנים מאחורי סורג ובריח, ירצו לחזור לשם?
ואם הכלא לא לימד אותם לקח, שום דבר לא יעשה זאת!
האמנם?
אם נחקור יותר לעומק, נגלה שהאסיר, יוצא לחופשי, בד"כ ללא תמיכה כלשהי בחוץ. לא כלכלית, הרבה פעמים ללא מקום נורמלי לחיות בו, עם הרבה בוז מהחברה, שלא מוכנה לקבלו בחזרה, ואף נאבקת להוציאו עוד יותר מתוכה.
גם כאשר יש לו משפחה שתתמוך בו, שאר החברה, תראה אותו כמוקצה מחמת מיאוס, ותדאג שהוא לא ישכח זאת אפילו לרגע. ומה נשאר לו? לחזור לכלא, שם יש לו אוכל, מקום לישון, מסגרת מוכרת, ומעמד מסויים בחברת האסירים.
אבל, בלי לעשות כלום, לא "יקבלו" אותו בחזרה, לאותה מסגרת שאליה הוא כבר התרגל. אז מה עושים: רצוי משהו מספיק גדול, כדי לקבל כבוד מאחורי הסורגים.
וכך נולד לו עוד מעשה אלימות, מסוג כזה או אחר. סוג אחר של אסירים, יעשה איזו שטות, בכוונה כדי לחזור, כי הכלא זה המסגרת היחידה שהם מכירים, וכשהם יוצאים לחופשי, אין להם אפילו סיכוי למצוא עבודה, וגם אם הם מוצאים, הם לא בנויים למסגרת מהסוג הזה.
כך גדל לו התסכול של האסיר המשוחרר, ומכאן הדרך לפשע קצרה,קצרה מאוד.
אז מה כדאי? להשקיע מאמצים, וכספים כדי לצמצם את הבעייה (שום דבר לא יכחיד אותה לגמרי), או לומר: לא אכפת לנו, את הכסף צריך להשקיע בתפישת העבריינים, כליאתם, ואם אפשר אז גם לזרוק את המפתח.

שיקום האסירים צריך להיות בעדיפות גבוהה, לדעתי.
איך עושים זאת?
הדבר הראשון שחייבים להבחין, הוא בצורך להשיב את האסיר לחברה.
אדם שישב בכלא, כבר נענש (וגם זה לא תמיד בשל היותו עבריין, או בשל מעשה עבירה כלשהו), והחברה לא תרויח מאומה מגרימת מצב שהוא יחזור לכלא.
הדבר השני שאני מציע היא התייחסות לכל אסיר כבר-שיקום, ז"א אם יפעלו נכון, אפשר יהיה ליצור מצב שהאסיר ישתקם.
הדבר השלישי, הוא להבחין בכך שמאסר, בא כעונש שמטרתו היא לא רק נקמה אלא גם חינוך לשינוי.

אני מציע שכל אסיר העומד חצי שנה לפני וועדת השחרורים, ולא משנה באיזו עבירה, יעבור למעין קיבוץ ממשלתי, שיוקם לצורך העניין. ה"קיבוץ" יהיה יחידה שלמה, שתספק לבדה את כל הצרכים שלה. האסירים יקבלו סידור עבודה יומי, וישלמו על האוכל והלינה, תוך שקיים פיקוח של אנשים שיוכשרו לעניין.
ובסיוע של צוות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. הצוות יגבש נוהלי עבודה וחיים, שאותם יצטרכו האסירים לקיים. החיים יהיו קרובים ככל האפשר לחיים בחוץ, והאסירים ילמדו לעבוד ולקיים את עצמם כאחד האדם.
גם היום קיים בית שבו חיים אסירים הלומדים להשתקם, אלא שהרבה אסירים לא עומדים בקריטריונים להתקבל, ומס` המקומות והאסירים שנהנים מכך קטן.
דבר נוסף שמאוד חשוב לדעתי, הוא שאסירים מכל סוגי האשמות, יזכו לטיפול הזה. כן, גם עברייני מין!
היום אמנם, משתדלים למנוע מהם ניכוי שליש, אבל בסופו של דבר, כולם משתחררים, והמטרה היא למנוע מצב שבו יחזרו למאסר, ולא לעכב את שחרורם, וא"כ למצוא אותם שוב בכלא. לא משנה תאריך העבירה, מה שמשנה זה להגדיל את הסיכוי לשיקום האסירים כמה שיותר.
בסך הכל, עבריינים שלא מקבלים ניכוי שליש, אמנם יושבים יותר זמן בכלא, אבל לאחר שחרורם, אין כל דרך לתת להם לחזור לחיים תקינים, בשלבים, ולעזור להם לאט,לאט לחזור ולהשתקם.
דרך ה"קיבוץ" יש עליהם פיקוח אבל בצורה בונה ובהרגשה שהם יכולים להשתקם, לא כמו הצעת החוק החדשה שמטרתה, להצר את צעדיהם של עברייני המין. מי שרוצה לעבור עבירה, לא איכפת לו אם המשטרה יודעת יותר איפה הוא נמצא, כל זמן שהם לא צמודים אליו פיזית, הם לא יוכלו לעשות כלום כדי למנוע ממנו לעבור עבירה. מה שיקרה שהסיכוי שלו להשתקם ישאף לאפס.
גם היום, אסירים המצויים תחת פיקוח של קציני מבחן בתקופת ניכוי השליש, מצויים באווירה שלילת: המערכת מחכה לטעות הכי קטנה כדי להחזיר את האיש למאסר, במקום לעודד אותו שהוא מסוגל להתגבר על הקושי ולהשתקם.
גם מבחינה תקציבית, העובדה שהמסגרת המוצעת תכלכל את עצמה, הרי שההוצאות יהיו מאוד נמוכות, יחסית לחיסכון מצמצום החזרה למאסר.
עד היום רק מסגרות פרטיות כמו זה שהקים חרות לפיד, עזרו לאסירים. צריך לדעתי, שזה יהיה ממשלתי.
בתקופת ה"קיבוץ" יוכל האסיר המשתחרר לקבל מיומנות בעבודה וכלים להתמודד עם קשיי היום יום בצורה בונה. אנשים חיצוניים יוכלו, לבחור להם עובדים לאחר השחרור ובכך ליצור מצב של חיים נורמליים.
יהיה זה רק מן הצדק, לתת לאנשים שסיימו מאסר, את ההזדמנות לחזור לחברה!