בואו לבקר ברחובות 

ביקור ברחובות. 18.10.2006 .

אז, אחרי שביקרתי בברלין, פרג, בודפסט, בוקרסט, ביגין ומוסקבה, וחלפו ימי סוכות וסליחות ותשליך עוונות, התפניתי לבקר ברחובות.

כן. ברחובות. רחובות שבין נס ציונה וצומת בילו. רחובות עיר המחקר והתרבות שהיתה עיר הפרדסים ומכון ויצמן. העיר שמזמן הדרך מניר יצחק לתל אביב לא עוברת יותר ברחובות. מבחינתי, רחובות לבאים מהדרום, היא עיר צדדית שלא נכנסים אליה אלא אם יש לעשות בה דבר חשוב.

הפעם, היום ממש, החלטתי לנצל הזדמנות ולבקר "במכון ויצמן" וב"יד ויצמן", שם חיו ופעלו חיים וורה ויצמן, משפחת הנשיא הראשון של מדינת ישראל, מקומות שקיבלו את שמם אחרי שמשפחת זיו, המיסדים של מכון המחקר, הסכימו לכבד את חיים ויצמן האיש, והמכון יקרא על שם ויצמן במקום מכון זיו.

באמת מרשים. זה משלנו, בארץ ישראל והינו צריכים להתפנות בכוח מהיום יום לכמה שעות, כדי להגיע למקום ששוכן ברחובות. וזאת באמת הבעיה. קל יותר להתארגן לשבועיים ביקור בחו"ל מלפנות כמה שעות לבקר ברחובות. רחובות אחרי הכול לא נתפשת בעינינו כמו פרג למשל או ברלין וכדי להגיע לרחובות לא חולפים בדיוטי פריי. אתם מבינים ?

אז היום עשיתי את זה. אילנה חברתי ארגנה. גואל שאתם לא מכירים עזר. אני הדפסתי תויות ודף זיהוי לאוטובוס. העמסנו שקיות קקאו, פרי ועוגיות ויצאנו מניר יצחק לרחובות.

יום יפה של תחילת הסתיו. לא חם במיוחד. אור מלא ואוירה של יום נינוח בלי חדשות מרעישות.

יצאנו מתכוון, קבוצה לא גדולה של חברים מבין ותיקי ניר יצחק. ברור שלא כולם. אף פעם לא כולם אבל קבוצה במספר סביר. נוחה לניהול. איטית בהליכה ו"סבונים" במשמעת.

אז מה עשינו ברחובות ?

האמת, הינו אורחים בביתם של חיים וורה ובמרכז המבקרים של המכון על שמם.

הם לא היו בבית. הרגשנו נוח. קיבלו אותנו יפה. ליוו אותנו בסיור בחדרי הבית הצנוע - על אף שכסף לא חסר היה להם כדי לבנות דברים מפוארים מזה.

ראינו את מכונית הפורד המפוארת והמיוחדת שקיבלו מהנרי פורד בכבודו ובעצמו. הבטנו בבריכת השחיה שהיא חלק מהבית ונבנתה הרבה שנים לפני שבגין גילה שרק בקיבוצים יש בריכות שחיה פרטיות. אבל בסך הכול התרשמתי שהבית הוא צנוע ופונקציונלי ולא דומה כלל לאחוזות, ארמונות ווילות מרובות חדרים וצריחים שנבנו על ידי בעלי יכולת באנגליה למשל, שם קיבל חיים את תוארו האקדמי הרם.

כך או כך, בשתי מצגות אור קוליות, נהדרות, נפרסו לפני עולמות של עשיה. האחת: על המכון, שהיום מקיים מחקר תאורטי ומעשי בתחומים רבים, מגוונים, וחשובים לשיפור תוחלת החיים של האדם. והשניה: סוקרת פרטים מחייו ופועלו של חיים ויצמן, האיש שעשה רבות למען הקמתה של מדינת היהודים של היום. בזכות הצלחותיו המדעיות ואישיותו, קשר קשרים עם גדולי עולם והשפיע על סידרת הצהרות והחלטות שהם בבסיס הפעילות להקמת המדינה.

אני מודה שחלק מהדברים היו ידועים לי ואינם חדשים אבל לא יצא לי לשמוע עליהם בסדר הנכון ובמקום הנכון. היום בפעם הראשונה, פעם במרכז המבקרים שבכניסה לשטח המכון, ובפעם השניה במצגת בבית "יד ויצמן" עשיתי סדר בראש ושייכתי את הדברים ששמעתי וראיתי לאנשים ולזמנים בהם התרחשו.
תחושתי, כי מקומו של ויצמן בתודעה הקולקטיבית לא נקלט בעוצמה שמגיע לאיש, וכמה אנשים טובים, עקפו אותו בסיבוב. לא שלא מגיע להם גם, אבל, קצת אחריו ברשימה.

למה רק היום - לא היה לי זמן. רחובות רחוקה ולא ממש בדרך שבין ניר יצחק ותל אביב. זה קצת בצד. ובכול אופן, הביקור במכון ובביתם של הויצמנים, חידשו אצלי טעם טוב שהיה נחוץ לי, על רקע המציאות שהתפתחה במקומותינו בכול תחומי החיים. אני, שמח שהתארחתי בביתו של ויצמן. שוררת שם רוח אחרת. הייה גם נשיא מסוג אחר מזה שיש לנו היום.

והייתי באתר "גבעת הקיבוצים". כמה אזרחים יודעים על המקום וההסטוריה של המקום? לדעתי לא רבים. אני מודה שעד היום לא ידעתי על המקום כלל.

הייתי, שמעתי הסברים. ירדתי במדרגות הלוליניות אל אולם היצור של ראשון מפעלי "תעש" שנבנה מתחת למאפיה והמכבסה של קיבוץ, שישב על אחת הגבעות שבתחום העיר רחובות ושימש בסיס הכשרה לכמה קיבוצים בטרם יצאו לעצמאות במקומות שם התבססו וצמחו לתפארת מדינת ישראל, ובמקביל שימש הקיבוץ, כיסוי למפעל התחמושת שפעל ממש מתחת לאפם של חיילי הוד מלכותה, מלכת אנגליה.

מאחורי הסיפור המעניין שיש בו גילויי תושיה ויוזמה לצד תחכום, העזה ויכולת ביצוע מרשימים בכול קנה מידה,עולות, מחשבות על דור של צעירים אשר לקח על עצמו להניע תהליך הסטורי תוך הקרבה אישית, והכול בידיעה שמעשיהם יצליחו, ומדינת ישראל קום תקום. ולא סתם. ההחלטה להשתתף בעשייה הייתה כרוכה בסכנה של ממש - כלא או אפילו הוצאה להורג - ולכן, צריך להוריד את הכובע בפני אלה שבחרו להשתתף במבצע זה שהתארך על פני 3 שנים ויותר ונחשב לסודי ביותר.

כול הכבוד. מבצע שהתאפשר רק מעצם היותו מבצע לאומי בו היו מעורבים הרבה אנשים וגופי ניהול, יכול היה להישאר סודי ולפעול כפי שהוא פעל. כול הכבוד.

הייתי במקום. שמעתי הסברים ומעשיות. ביקרתי במכבסה ובמאפיה ועלו במוחי מחשבות על המנהרות, שהם מנת חלקו של צה"ל באזור הכול כך קרוב אלינו.

יש דמיון בין החופרים שלנו ב 1945 לבין החופרים את המנהרות של היום לאורך ציר "פילדלפי". . אלה אנשים שונים בתקופות שונות והדמיון ביניהם הוא בהחלטה להלחם ללא פשרות להשגת מטרה שבעיני כול אחד מהם שווה המאמץ האישי עד כדי סיכון היקר מכול. ושניהם פעלו ופועלים מתחת לעיניהם הפקוחות של השומרים כאשר ברור להם את מידת הסיכונים שהם לקחים על עצמם. ושומרים סוד.

הסיפורים המתלווים לביקור במקומות כאלה, מאפשרים למבקר כמוני לחזור ולהעריך את התושייה והיוזמה של אנשים במלחמתם לקדם רעיונות נשגבים - על פי הבנתם את הדברים.

ולא לשכוח. אי אפשר הייה להסתיר מפעל כזה בחצרו של קיבוץ מבלי להבין קיבוץ מהו. אי אפשר היה להכניס מכונות מתחת למכבסה ותנור של מאפיה מבלי לדעת עליהם יותר. ואי אפשר הייה לשבש חשבוניות חשמל בלי יהודים, חברי הסתדרות העובדים. עובדה!

3 שנים ויותר. לא לשכוח. בסודיות וללא תאונות עבודה. בתנאים פיזיים ונפשיים קשים במיוחד, ויכלו להם.

ועוד ביקרתי באתר חדש ההולך וקם. - "הפרדס של מניקוב". בעזרת תרומתו הכספית של קרוב משפחה מאנגליה שגילה את קירבתו למשפחה בארץ, בעלת הפרדס שבתחום שטח השיפוט של רחובות, החלו משחזרים את המקום ששימש את המתיישבים הותיקים לקיים פרדס בימים של טרם מיכון וחומרי ההדברה של היום.

יש לי הרושם, שיש התקדמות ותפנית בנושא שימור האתרים בארץ. אני רוצה לקוות שנזכה לראות גם אצלנו אתרים שמורים, מטופחים ונקיים כפי שמשמרים במדינות אחרות, ולא רק אתרים בנויים פחים, מוזנחים ובתוך סביבה מוזנחת שלא מכבדת לא את המקום ולא את המפעילים אותם.

נכון להיום, יש מעט מדי מקומות שאני מכיר, והייתי מזכה אותם בציון של 5 כוכבים. אז יש תקווה.

ועוד חזרנו ל"מכון ויצמן" לארוחת צהרים טובה ואחריה, עלינו להתרשם "ממגדל השמש", פרוייקט מרשים בתחום האנרגיה הסולרית. רק שיצליחו. זה יכול להיות טוב לכולם.

והיות ואני החלטתי שזה כבר ארוך מדי וצריך לסיים את הכתיבה ל הפעם. אני מודה למי שיזם, ארגן, דרבן והוביל את היום הזה. ביקור ברחובות שאיננה בחו"ל.
חזקו ואימצו.
ועוד אני ממליץ לכם לנסות. זה ממש ליד הבית. קחו את הילדים והנכדים. הזדמנות שיראו אותנו מזווית אחרת.. יש להם מה לראות ועל מה לדבר אתם.
דני.