הוראת המפקח על הבנקים, יואב להמן, בדבר האיסור לחרוג ממסגרת האשראי בבנקים, מקנה לבנקאי גמישות בטיפול במקרים חריגים או כרוניים, כמו מסגרות חד-צדדיות ודו-צדדיות. הכי חשוב: להגיע עם הבנקאי להסכמות ולא להפתיע אותו
הוראה 325 שפרסם המפקח על הבנקים, יואב להמן, היא לא פחות ממהפך בעולם הבנקאות והפיננסים בישראל. ההוראה אוסרת על בעלי העסקים לחרוג ממסגרת האשראי בחשבונותיהם בבנקים. אם עד עתה ניתן לבנקאי מרחב לתמרון ולשיקול דעת, בשאלה אם לאפשר חריגה בחשבון מסוים, הרי שכעת שיקול הדעת תלוי ביחסי העבודה והאמון שלו עם העסק, אך גם ברמת הסיכון של העסק.
ההוראה החדשה אמנם מגדירה בצורה חדה יותר את דרך ההתנהלות המותרת, אך יש בה גם גמישות. הבנקאי לא חייב להחזיר שיק באופן מיידי, אלא יכול להשתמש בכלים שההוראה נותנת בידיו, כדי להתמודד עם המקרים השונים:
א. מסגרת דו-צדדית - מסגרת בהסכמה. חובה על הבנקאי לתעד ולשלוח לבעל העסק את הסיכום. זכותו לגבות ריבית מוסכמת גבוהה יותר. לבעל העסק, כשאתה מזהה בעיה, גש מיד לבנק ובקש הגדלת המסגרת. סכם עם הבנק את גובה המסגרת ואת תנאיה ועלויותיה ודאג שהדברים יהיו כתובים במסמך.
ב. מסגרת חד-צדדית - אם קיימים יחסי אמון בינך לבין הבנק והוא סומך עליך, הוא יכול, לפי שיקוליו, להחליט לתת לך מסגרת נוספת לתקופה כלשהי - לרוב, לזמן קצר. הוא לא חייב ליידע אותך, אבל אסור לו לקחת ריבית גבוהה יותר מעבר לעלות המוסכמת האחרונה. הבנק יכול לקבוע את גובה המסגרת בדיעבד, תלוי ביחסי האמון שלך איתו.
ג. חשבון בפיגור - אם נפרעה ערבות בנקאית או חיובים של כרטיסי אשראי, הדבר מאלץ את הבנק ליצור חריגה. מאחר שהבנק אינו יכול לסרב לכבד את החיובים או את פירעון ההלוואה, או תשלום ערבות בנקאית, הוא נאלץ לסווג אותו כחוב בעייתי. חשבון במצב כזה יוצר חוסר אמון בך כלקוח. הבנק מעביר אותך לסטטוס של "חשבון בפיגור", כי זו ההגדרה היחידה, המאפשרת "חריגה" לפי ההוראה החדשה.
על "חשבון בפיגור" חלים כללים בנקאיים נפרדים, המאפשרים לבנק לגבות ממך ריביות גבוהות במיוחד, אולם הריביות והעמלות אינן נרשמות בבנק כרווח (עד שיצליח לגבות אותן בפועל) ולכן הבנקאי ישאף שהדבר לא יקרה. מבחינת הבנק, מדובר במעין קנס ובפגיעה ברווחיו השוטפים. מבחינתך, המשמעות במעבר לחשבון בסטטוס זה היא חמורה ביותר. הבנק מגדיר אותך כלקוח בעייתי, וכאמור, הדבר יכול להוביל לדרישה לשלם את כל החוב ולנקיטת פעולות משפטיות.
הבנקים כבר נערכו להתמודד עם ההוראה ומשמעויותיה ומנחילים כיום שיטת עבודה אחרת מזו שהייתה בעבר. עם כל לקוח הם מגבשים ומסכמים ביחד שתי מסגרות אשראי: מסגרת ראשונה, בריבית רגילה, בדומה לזו שהייתה נהוגה עד כניסת ההוראה לתוקף, ומסגרת שנייה, בריבית גבוהה יותר באופן משמעותי, ששיעורה דומה ל"ריבית החריגה" שהייתה נהוגה עד כה, או ריבית גבוהה ממנה. על בסיס המסגרת השנייה, יכול הבנק לאפשר ללקוח מסגרות נוספות - דו-צדדיות וחד-צדדיות - בריבית ובתנאים המוסכמים מראש.
http://www.nativbm.co.il
