פורסם במקור בקפה דה-מרקר, ב - 12/2/09
ביום שבו תשובה מצא גז, אני מצאתי עשרה שקלים.
נו טוב, אתם תגידו, "מה זה כבר עשרה שקלים?".
ואילו אני אומר לכם: "ומה זה כבר הגז של תשובה?".
כי מה זה באמת הגז בקידוח תמר 1, אמנם "הציל" את הבורסה בתל אביב, ש"הציל" את חודש ינואר, ש"הציל" את הכלכלה הישראלית, ומנע את משבר המאה מלהגיע לישראל, כי על כך תהו כלכלנינו, לפחות מרביתם, בגיליון הסיכום של החודש בדה מרקר,אבל כל זה כאמור, לפני שליברמן לקח את ה - JACKPOT.
כי מאז שליברמן לקח את הפרס הגדול, שום דבר לא חשוב בעצם.
מנהיגים דגולים אנחנו מצמיחים בארצנו.
מנהיגים חזקים, עם הרבה מסר, אבל זה בכאילו כמובן, למרות ששנת 2009, הייתה אמורה להיות שנתם של מנהיגים דגולים, ראו את אובמה, או את מה שהוא משדר בינתיים.
ואיך אני מעז לומר זאת, אל מול אומה נפעמת, שמשננת את פניני החוכמה שליברמן אמר בנאום הניצחון שלו, כן כן, בזה שבו הוא שכח את הפתק.
איזה פתק תשאלו:
זה שכתבו לו עוזריו, בליל הבחירות של אתמול, שבו בגלל הרדיפה המרובעת אחרי "להיות הראשון שמכריז על ניצחונו*", הוא מיהר לצאת מביתו לירושלים, ואשתו, עוזרו, נהגו, בתו, או אומלל אחר, ועוד נדון בו, מרוב בהילות, שכחו את הפתק.
אז מאחר ומדובר ברגע היסטורי ממש, כזה שהיסטוריונים יבחשו בו ויכתבו עליו תילי תילים של מילים, על הכיצד, האיך ולמה בעצם, כך נעשה גם אנחנו, בפוסט החגיגי הזה, שמרוב חגיגיות, יוותר על פונט האריאל הרגיל, ויפורסם בפונטים של פרנק רוהל.
אבל לנו עדיין אין פרספקטיבה היסטורית, רק אקטואלית. בהיעדרה אנחנו נסקור את הרגעים החשובים האלה, ונשחזרם כאן, אצלי בבלוג, בפוסט ההיסטורי הזה, שעם קצת מזל, והרבה תקוות שלי, יצוטט על ידי גדולים ממני, בספרי ההיסטוריה, שיעסקו בעלייתו של ליברמן, שהייתה, מה לעשות, גם הירידה של כולנו.
אוקי, אז זה הולך כך:
משפחת ליברמן מתכוננת לנסיעה למלון בירושלים.
משתתפים, אביגדור, (הפוזל), איווט ליברמן, אשתו, בתו, (זו עם המיליונים), החבר של בתו, עוזר קרוב, שני שומרי ראש, ונהג אחד מאבטחת אישים, כמובן גם הוא מקבל את שכרו מאתנו.
הטלוויזיה, (פלסמה תוצרת פאנסוניק, 102 אינטשים שלמים, לא מכספנו אמנם, חוץ מטיפונת), צורחת בסלון, פרצי הצחקוק הכאילו סקסיים, של חיימוביץ מיקי, נשמעים ברקע, (הצחקוק המתמשך, לא בגלל אילון שדגדג לה מתחת לשולחן, אלא בגלל שהייתה צריכה פיפי, ומרוב שההיסטוריה רצה שם ב - FAST MOTION, לא נתנו לה לצאת להשתין, עד שהעניין נהיה גבולי, ויצר טרום משבר תקשורתי).
אביגדור: רועם בכולם, "יופט פויומאט, למה עוד לא יצאנו".
אשתו: (מן המקלחת במפלס הביניים של הבית), "איווטי, רק עוד רגע קט, אני לא מוצאת את האודם הסגול", ולעבר הבת, "מיכל, עוד פעם לקחת לי".
העוזר: קורא אס.אמ.אס, בטלפונו, פונה לאביגדור, "מודיעים לי שליבני במקלחת, השב"כ בהמתנה, ואצל נתניהו נשמעות צרחות של שרה, שמתפרשות על ידי המקור כאקט מובהק של קצת לפני היציאה מן הבית".
ליברמן מתעצבן, צועד בנחישות לעבר המקלחת.
נשמעת אנחת כאב קלה משם, ("אי ברוסית"), אשתו יוצאת משם, עם אודם כחול, ועוד קצת וורוד כחול מתחת לעין.
החבורה יוצאת לדרך.
כביש מספר אחד, שער הגיא, כל החבורה ברכב, אביגדור מנחית צ'פחה ענקית על גבו של אולג, הנהג , וגוער בו: "יותר מהר יא כוסון מהלך, ביבי הולך להקדים אותנו".
העוזר: "הוא לא יצא לפניך, הוא חייב לדעת לאן פנינו"
אביגדור: "אתה לא מכיר אותו, הוא חייב להקדים את ציפי, אגב, איפה הנאום שכתבת לי?"
העוזר: "נתתי לך בסלון הבית".
אביגדור: מפשפש בכיסיו, נאדה: "לא נתת לי כלום, תבדוק אצלך עוד פעם".
העוזר: מחוויר, ומחליף צבעים בין צהוב-כתום, (הטרנדי), לאדום זוהר, כמו שהיה פעם הדגל הסובייטי, (וגם יהיה אולי, עוד פעם, טרנדי), "אין אצלי כלום, אני נתתי לך בסלון, אני בטוח".
אביגדור, (הפעם בפן האיווטי שלו), מסתובב במושב הקדמי, מניף יד ענקית לעבר פניו של העוזר.
העוזר מתכופף ברגע האחרון,
עוד צווחה של "אי" ברוסית, ואשתו של ליברמן צורחת: "יא חתיכת אידיוט, במה אשמתי הפעם?"
אביגדור, עדיין כאיווט, נעמד על בירכיו, ומנחית מכת וו ענקית מכוונת היטב, למרכז פניו של העוזר, שהפעם לא מספיק לחמוק לו.
שתי שיניים קדמיות, מעוצבות מחרסינה סינית, נדבקות על מרכז החלון הקדמי של הוואן, והעוזר מתחיל לבכות.
אביגדור, עדיין בדמותו של איווט, מנפנף באגרוף לעבר פניו של העוזר, ומסנן: "הלך עליך".
החבורה נכנסת לירושלים, את העוזר החבול והמדמם הם מאפסנים בחדר המיון בהדסה, וחבורתו של ליברמן נכנסת לאולם הכנסים במלון, והיתר כבר היסטוריה.
ליברמן עולה לבמה, ומדבר כ - 20 דקות. הקשבתי לכל מילה. אני לא זוכר כמעט כלום, חוץ ממלל מונוטוני, עילג, ברמה של מסיבת סיום כיתה ג'.
הוא הודה שם לכולם, כולל העוזר שנתפר בעת זו, 34 תפרים באזור השפה העליונה, ועוד 7 למטה.
הוא הודה לעם, זה שהצביע עבורו, זה העם כאמור, שהוא גם יותר עם, מן העם של מר"צ נניח, עקב הנפח בעיקר, ופחות בגלל האיכות, שכן זו לא ממש קובעת בימים אלה.
הוא דיבר במשפטים קצרים, ללא חיבור הגיוני או של קונטקסט, נטול רטוריקה, נטול כריזמה, נטול אידיאולוגיה, עם מעט מאוד תוכן, שכן, מה לעשות, ליטול אזרחות ממיליון ערבים ועוד כמה יהודים אידיאליסטים, לא הופך את הנוטל, לבעלים על תוכן.
אבל הוא דיבר בשפתו של העם, שמבין את השפה שלו, כמו שמבין את שפתו של העוזר, תפורה וגם לפני זה.
ואיך שאני מסתכל על האיש השמנמן הזה, עם החזות הקוזקית והעין הקופצת, נכמרו עליו רחמי.
כי למרות כל מה שיאמרו או אומרים עליו, הוא באמת בנה את עצמו מכלום, מעולה חדש ממולדובה, שהסתפח תחילה לחבורת ההזויים של הרב כהנא, לאיש הכי משפיע בארץ.
אבל אליה וקוץ בה, הוא לא עמד בפיתוי בדרך, ולקח קצת כסף, הרבה כסף, כך לפי המשטרה לפחות, ועוד אלפי מסמכים שנאספו, בכמה מדינות אירופה, קפריסין ובארץ.
ליברמן יכנס לכלא הרבה לפני שישלים את תוכניותיו הגרנדיוזיות עבורנו.
למזלנו, כמו כל בעלי האגו החלולים במגרש המשחקים הפוליטי שלנו, הוא הקפיד לאסוף כאלה שנחותים אפילו ממנו, וכך איש מן הסובבים אותו לא שווה יריקה בעצם, וכל הנבחרת העלובה הזאת, שהצטופפה אתמול על בימת הכבוד באולם הכנסים במלון הירושלמי, עתידים להתפזר לכל עבר, כפי שעשו זאת הזקנים החביבים ששיחקו שם שנתיים עד אתמול, באותה משבצת.
למה זה כך אצלנו, ושונה כל כך אצל האויב, שלא חשוב כמה ממנהיגיו נחסל, רמתם רק משתפרת?
ובכן, זו האידיאולוגיה שעושה את ההבדל, אנשים עם אידיאולוגיה, בהכרח באים עם תוכן, להט האמונה הוא המנוע של אויבנו, ולא תאוות כוח, והתאווה לכסף.
ומילה אחרונה על העם, שאמר את דברו אתמול בקלפי.
העם הזה אמנם לא משו, זה נכון, אבל פרשניו עוד פחות, כי מה שהעם הזה אמר, ורוצה בעצם, זה קצת שקט.
זה אומר ממשלה שכוללת את המפלגות הגדולות, לא יותר משלוש, עם קווי מתאר ברורים, ברי השגה, ותואמים את ההתרחשויות הגלובליות, הן בפן האתי, והן בפן הכלכלי.
ואת ההובלה צריך ליטול מי שקיבל באופן אישי הכי הרבה מנדטים, כי אלה היו בחירות אישיות בעצם.
ונסיים בנושא שהתחלנו בו, בעשרת השקלים שלי ובגז של תשובה.
כמו שהמטבע הזה לא בדיוק פתר את מכלול המצוקות הפיננסיות שלי, כך אין בכוחו של הקצת, או הרבה קצת גז, 90 קילומטרים מחיפה, להציל את יצחק תשובה ואת מדינתנו, מפני מה שהוגדר על ידי נשיא הבנק העולמי, כמשבר הכלכלי העולמי הגדול בהסטוריה.
פינת ה"נון בתים"
הירשזון: "מי שמפקיד כסף בבנק, לא גנב" (דה מרקר 12/2/09).
מערכת הבלוג: לא נכון, הוא עדיין גנב, אבל גנב מטומטם.
"דוד ליבאי ונבות תל צור ייצגו את יעקוב ווינרוט", " (דה מרקר 12/2/09).
מ.ה.- ווינרוט חשוד שקיבל שוחד בתמורה לשכ"ט מופחת שלקח משוקי ויטה, אז יו"ר רשות המיסים, שהפחית את השומות של עשרות נישומים שייוצגו על ידי ויינרוט, שמיוצגים היום על ידי עורכי הדין : (וכאן באה שורה של עורכי דין מן הליגה הראשונה), שחשודים גם כן בקבלת שומות מופחתות ומואשמים בקבלת שוחד, ומיוצגים על ידי: (וכאן באה שורה ארוכה של עורכי דין קצת פחות חשובים), שגם הם קיבלו שומות מופחתות משוקי ויטה, שמיוצגים על ידי עורכי דין רגילים, שמקבלים חרא שכר טרחה, ואף פעם לא זוכים במשפטים שהם מנהלים, כי לשופטים אין סבלנות לעורכי דין שמקבלים שכ"ט של 100 שקלים לשעה.
יוצא איפה, שמה שקובע את העתיד שלך בהליך משפטי, הוא גובה השוחד שנתת.
"שרי אריסון מחליפה את מטוסה הפרטי בדגם גדול יותר", דה מרקר 12/2/09).
דוברת של הגברת טענה כי בעלה של הגברת התקשה להיכנס למטוס הקודם, עקב מגבלות של רוחב.
אבו מאזן: "לא מודאג מעליית הימין בישראל". (וואלה היום).
מ.ה. - אנחנו כן.
חמאס: "ברק הפסיד בגלל המבצע בעזה"
מ. ה. - לא נכון, ברק הפסיד למרות המבצע בעזה.
11 ארגוני נשים קראו ליו"ר המפלגה אורון לפנות את מקומו לטובת גלאון. גורמים במרצ: "העם אמר את דברו, הבקשה לא רלוונטית" (וואלה היום).
מ.ה. - לגורמים במרץ, ממתי העם רלוונטי במערכת שיקולים של המפלגה שלכם.
התמונה למעלה:
“To the Victims of Fascism (Second Version),” a work from the late 1940s by Hans Grundig.
* מסקנה מן המלחמה האחרונה, בהעדר מנצח, מי שמכריז ראשון על נצחונו, נחרט בתודעת הציבור כמנצח.
